ברכת ראש ברכות מח

אברים שקרב בתשע ומחצה והביא ראיה מקרא דגם תפלת ערבית נגד הקטרת איברים דלילה תקנוה ש"מ שתפלה תלוי בהקטרה. והגר"א בפיה"מ כתב שהיה נגד מנחת התמיד וזה הוא ג"כ בעת הקטרת אברים ולשון מנחה הוא מלה"כ מנחת התמיד. ויש להביא ראיה דגם תפלת השחר הוא נגד הקטרת אברים מדאמרינן ביומא (דף לג) דדם התמיד קודם להטבת שתי נרות מ"ט ההוא בבוקר בבוקר דשני גזירי עצים דלא צריכי חד שדייה לדם התמיד דהו"ל תרי בבוקר ונקדמיה להטבת שתי נרות ובאיברים חד בבוקר כתיב תעשה בבוקר עי' פירש"י שם וא"כ לר"י דס"ל בברכות שם דבוקר יתירה דליקוט המן להקדים לו שטה ה"נ בדם התמיד דכתיב ביה תרי בבוקר בבוקר י״ל להקדים לו שטה ועכ"פ קודם שעה ד', וצ"ל הא דאמר שכן קרב עד ד' שעות היינו הקטרת אברים וכן מוכח מרבנן דס"ל עד חצות וזה הוא משך דהקטרת אברים דכתיב ביה תעשה בבוקר כדאיתא ביומא שם. וראיתי בפ"י שהקשה דלמה לא דרשו רבא הנך חרי בבוקר דדם התמיד חלקהו לשני בקרים וזה לא שמענו. ולק"מ דהא דדרשי חלקהו גבי ליקוט המן חלקהו לשני בקרים היינו לפי דלא בא להקדים לד"א אבל היכא דיש לדרוש להקדים לא דרשי חלקהו לב' זמנים. וראיה מיומא שם דאף דדרש ר' יוחנן בבוקר בבוקר בהטיבו חלקהו לשני בקרים אפ"ה לא דרש לשני זמנים רק להקדים לד"א ומ"מ לר"י דדרש להקדים י"ל גם שני בקרים דתמיד להקדים דם לאיברים לשיעור שעה. ובזה פי' ש"ס ברכות (דף סב ע"ב) ויתן ה' דבר מהבוקר עד עת מועד מאי עת מועד אמר שמואל משעת שחיטת התמיד עד שעת זריקתו ורי"א עד חצות ממש ואין סברא דפליגי בזמן התמיד כפלוגתא דר"י ורבנן וגם למה הזכיר שחיטה וזריקה. ונ"ל דכולהו ס"ל כר"י דהלכתא כוותי' רק דר"י דרש מועד על תפלה וכדמצינו בר"א תלמידו בברכות (דף כח) בפסוק נוגי ממועד דרש על זמן תפלה וזה הוא כדפי' בחי' ריש פרקי' תפלת השחר דלכ"ע זמן תפלת רחמי עד חצות רק בהזמן שתיקנו חכמים פליגי ר"י ורבנן ואין כאן מקומו להאריך. ולז"א ר"י עד חצות ממש ותיבת ממש מיותר אך קמ"ל אף דעיקר זמן תפלה שנגד הקרבן לר"י הוא עד ד' שעות מ"מ זמן רחמי נמשך עד חצות ממש ולזה נקרא עת מועד ובא להורות שהרשעים מהפכים מה״ר למה"ד ושמואל סבר מועד על קרבן תמיד ונקט עד שעת זריקה לפי דס"ל שלא היה הדבר כ"א בשלש שעות ראשונות שהקב"ה יושב ודן לזה דרש מועד על עיקר התמיד עד שעת זריקתו והוא עד ג' שעות לר"י כמ"ש. ומ"מ אף די"ל יוקדם כו' אינו אלא למצוה ולא לעכב וכדמוכח בר"פ תמיד נשחט דדרש תמיד קודם לפסח דיאוחר דבר כו' ואפ"ה אינו מעכב. ובזה יתיישב דעת התר"י שכתב דתפלת המנחה הוא נגד דם התמיד. ולכאור' הוא נגד הירושלמי דאמר דתהמ"נ נגד קטורת או נגד הקערת אברים כמש"ל וצ"ל דס"ל אף דהוקשה להקטרה היינו בזמן הקטרה מ"מ בשקיה"ח דנפסל הדם לשיטתו וזוהי עיקר עבודת התמיד הניתן לכפרה אין סברא שיקבע אז עת תפלה ולפ"ז י"ל גם בתמיד של שחרית נגד הקטרה אך כיון דגם הזריקה אינו מעכב עד שעה ז' לר"י לית לן בה. ועכ"פ מוכח דהא דס"ל לר"י עד פהמ"נ לפי שאח"ז אין זמן זריקת התמיד והק"ל מנ"ל לר"י זה. אך לשי' הרמב"ן שכ"ל י"ל בפשי' כמש"ל דר"י ס"ל עד בהע"ר הוא תחילת שקיעה ואין בין ר"י לרבנן אלא חלק מעשרים בשעה דהוא ג' מינוטין רק לשי' הרמב"ם דהוא שיעור שעה קודם תחילת שקיעה קשיא. (ח) והנ"ל טעמיה דר"י מדתניא בפסחים תמיד קודם לפסח יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובהע"ר לדבר שלא נאמר בו אלא בהע"ר לבד וכן קטורת קודמת לפסח מט"ז ע"ש. והרמב"ן (פ' בא) כתב דלשון ערב הוא מאוחר דקאי על ערב יום דהוא סוף היום ובהע"ר מתחיל מתחלת הערב שמש אחר חצות היום וי"ל דכמו דס"ל לר"י בוקר יתירה להקדים לו שעה כן ה"נ י"ל בערב יתירה לאחר לו שעה אחר בהע"ר ולזה ס"ל דתמיד וקטורת דכתיב בהו בהע"ר לחוד אינו אלא עד פלג המנחה ומ"מ פסח כשר מחצות ואפי' קודם התמיד כיון דכתיב ביה נמי בהע"ר וערב להכשיר עד הערב אתא ואולי י"ל דס"ל לר"י דגם בתמיד כשר בדיעבד עד הערב דבהע"ר משמע נמי עד תחילת שקיעה כמ"ש הרמב"ן רק דס"ל עד פהמ"נ למצוה כיון דכתיב בפסח תרתי בערב ובהע"ר לאחר לו שעה משמע דבהע"ר קדים ולהכי תמיד קודם לפסח וס"ל דכל זמנם שוה רק בהע"ר ומ"מ אינו מעכב. ואין להקשות דא"כ למה תה"ש זמנו עד ד' שעות או עד חצות דאזיל בתר הקטרה אף דשעת זריקה קדים כיון דגם זריקה כשר בדיעבד עד עת ההיא ולמה בתפלת מנחה אזל בתר שעת זריקה דלכתחלה. י"ל דש"ה דמשך הקערה נמשך כל הלילה וא"א לילך אח"ז להכי נתקן נגד זמן הקערה שבמקדש ועד זמן הכשר זריקה דלכתחלה. ובזה ארווח לן ליישב תמיהת הש"א ע"ד הרמב"ם שכתב בפ"א (מהל' תמומ"ס) תמיד של בין הערבים שוחטין אותו משש שעות ומחצה עד סוף היום וכרבנן וקשה כיון דמסקינן דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד וכמ"ש הר"מ (בפ"ג מה"ת) זמן מנחה קטנה מע' שעות ומחצה עד שישאר מן היום שעה ורביע ויש לו להתפלל עד שתשקע החמה והפי' הפשוט דר"ל לכתחלה זמנו עד פהמ"נ כיון דמספ"ל ראוי לחוש לדעת ר"י ומ"מ בדיעבד יכול להתפלל עד שקיה"ח וכ"מ בפיהמ"ש ובחנם נטה הכ"מ מפי' זה הרי דחייש לדעת ר"י וא"כ התינח בתפלה דרבנן אבל בהקרבת תמיד הערב דשל תורה הו"ל למיזיל לחומרא. וה"נ קשיא אהא דכתב הר"מ (בפ"א מהל' ק"פ) שחיטת הפסח אחר חצות כו' ואחר שמטיבין הנרות מתחילין לשחוט הפסחים עד סוף היום ומשמע אפי' לכתחלה והרי לא מיבעי דלכתחלה דלא אלא אפי' דיעבד נמי לא כיון דמספ"ל בפי' בין הערבים דלמא אין זמנו לאחר פהמ"ר כר"י אין להכשיר שחיטת הפסח מספיקא אלא עד פהמ"נ דהו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא עכת"ד. והנה על הפסח לק"מ לפי מש"כ כיון דכתיב ביה נמי בערב מצותו לכתחלה עד סוף היום אך מתמיד קשיא ומש"כ הלח"מ בזה לא נהירא ע"ש. ולכאורה י"ל משום דהר"מ כתב שם הדין דתמיד נשחט בח' ומחצה ודינא דשוחטין עד סוף היום הוא לענין דיעבד וכיון דבדיעבד גם לר"י אינו נפסל דקרבן תמיד הוא עולה ובאה בנדבת ציבור כדאי' בתר"י פ' מ"ש לכן נוכל לסמוך אדרבנן לשחוט לכתחלה אם עבר פהמ"נ אך אין זה מספיק דהא תינח בחול אבל בשבת ויו"ט דאינם באים נדבה מאי איכא למימר והר"מ מסתם סתומי. לכן יו"נ דס"ל להר"מ דגם לר"י כשר בדיעבד ויש סמוכים לזה מדתנן במגילה ספ"ב כל היום כשר לשחיטה וכשר לכתחלה משמט ואי ס"ד דלר"י גם בדיעבד לא יוכשר שחיטת התמיד אחר פהמ"נ איך פסק ותנא כה"י כשר לשחיטה הא ודאי דמה"ת אסור לשחוט אחר תמיד של בהע"ר כמ"ש הר"מ (פ"א מהל' תמומ"ס) והיה לו להש"ס להוכיח, מזה דהלכתא כרבנן דתנא ליה גבי הלכתא פסיקתא אך אי גם בתמיד כשר בדיעבד אחר פהמ"נ שייך למיתני לשון כשר בכל הקרבנות אם איחר התמיד עד סוף היום כשר לכתחלה גם שאר קרבנות עד סוף היום ומתחלת שקיעה דנפסל התמיד בלאו הכי מתחיל ביה"ש לשי' הר"מ רק דיש לדחות דכשר בדיעבד קאמר דכצ"ל לדעת התר"י כמש"ל ולא הוה דומיא דאחריני ולשי' הר"מ ניחא יותר. עוד יש לה"ר ממגילה רפ"ק דאמר רב כהנים בעבודתן כו' מבטלין ובאין לשמוע מקרא מגילה ובתוס' שם הקשו יקראו המגילה אח"כ ופירשו דביטול היינו שמקדימין מ"מ לעבודה וכפי' הר"נ שאין מבטלין שום מצוה של תורה מפני מקרא מגילה אכן מלשון