ברכת ראש ברכות מז

זכינו לדעת רה"ג הגר"א ז"ל באו"ח (סי' רס"א וביו"ד סי' רס"ב) שהסכים לדעת הרמב"ם והגאונים ודבריו מאירים בישוב דעת בבלי והירושלמי. ובהאי דכוכב אחד יום רוח אחרת אתו דס"ל דזה הוא לדעת ר' יוסי דביה"ש שלו מתחיל אחרי ביה"ש דר' יהודה אבל לר' יהודה מתחלת שקיעה מתחיל שיעור ביה"ש עד ב' תלתי מיל. וכ"מ מהרא"ש פ"ב דשבת שכתב משתשקע החמה עד אלף וה' מאות ומ"ט אמות הוי ודאי לילה. וכ"מ מהטוא"ח (סי' רס"א) שסתם כלשון הרא"ש וזה הוא ג"כ דעת רש"י פסחים (דף צג ע"ב) ד"ה לאורתא שכתב דמתחלת שקיעת החמה שוב אין זמן שחיטה דדם נפסל בשקיעת החמה כדאיתא בזבחים. ומוכח מזה דדם נפסל בתחלת שקיעה ותמה הש"א שם דלפי' בזבחים דדם נפסל לענין לינת מחר בראש המזבח מוכח דאינו נפסל עד צה"כ דאל"כ ל"ל לפרש לענין הלנה נימא דהא קמ"ל דדם נפסל מתחלת שקיעה. ולק"מ דס"ל לרש"י כשיטת הרמב"ם דמתחלת שקיעה מתחיל שיעור ביה"ש ואסור מספק לילה. ומש"כ דדם נפסל בשקיטת החמה לאו טעמא קיהיב מזה דגם בשחיטה גופיה פסול מט"ז דספק לילה רק סימנא קיהיב על הא דחשיב זמן שחיטה עד תחילת שקיעה דכן ה"נ אמרינן בזבחים דדם נפסל בשקה"ח ותחילת שקיעה קאמר מטעם ספק לילה מדלא אמר בצה"כ. ולשי' זו באמת דם נפסל בצה"כ ונקט שקה"ח לפי שמאז נפסל מספק לילה. ולשי' זו בכל הש"ס דנקט משתשקע החמה הוא תחילת שקיעה דהוא ספק לילה ולשון משתשקע ר"ל אחר שקיעת אור עיגול השמש בעובי הרקיע כמש"ל. וצ"ל הא דקמ"ל ריב"א דדם נפסל בשקה"ח הוא כפירש"י שם וכ"מ מהר"מ פ"ג מהלכות (פסולי המוקדשין דין י"א) ולשי' זו מדוקדק לשון הש"ש יומא (דף ו' ע"א) דמפרשינן ליה שעה אחת סמוך לשקיעה"ח היינו שעה זמניות של ד' מילין עד צה"כ ממש. ולשי' ר"ת צ"ל שעה ל"ד רק ג' רביע מיל, עוי"ל בישוב קו' תוס' זבחים שם למ"ד לינה מועלת ל"ל קרא הא בלילה א"י לזרוק דביום צוותו כתיב ולמחר מיפסל כאימורים דקמ"ל דזמנו אינו אלא ביום זבחו ולהכי מחשבין בדמן לפגל משתשקע החמה דהו"ל מחשבת חוץ לזמנו והיינו דלא נימא דרק שם פסול לינה עליו ואף דממילא שמעת דנשלם זמנה מצה"כ כיון דנפסל עוד מלזורקו מ"מ נפ"מ בהיה בראש המזבח דס"ל לר"ג דהמזבח מקדש הראוי לו דלא ירד וניתן לזרוק רק דשם פסול לינה עליו למ"ד לינה מועלת בראש המזבח והו"ל כמחשבת פסול אחר דלא הוה פיגול. ול"ד לאימורין דמחשבין משיעלה עה"ש דשם מפורש בקרא כל הלילה והקטיר ותו לא משא"כ בזריקה דאינו נפ"ל אלא מביום צוותו ולמחר נמי יטמא הוא רק דפוסל בלינה ואין מחשבה פוסלת אלא בחוץ לזמנו וחוץ למקומו כדאיתא בזבחים (דף לו) קמ"ל דיקא ביום זבחו אתה מקריב ותו לא והו"ל מחשבת חוץ לזמנו אך לפי' זה צ"ל דדרש אליב' דר"ג ואנן פסקינן כר"י ולזה יו"נ פירש"י:

(ו) נמצא לשי' זו צ"ל בהא דאמרו רבנן עד הערב ר"ל עד תחש"ק כפירש"י עד חשכה רק בדיעבד אם התפלל אחר תחש"ק יצא משום תשלומין. וזה שכתב הרמ"א (בסי' רל"א) בדיעבד יצא עד הלילה וגם בזה צ"ע לפ"ד התוס' והתר"י ריש ברכות דאחר שקה"ח מתחיל זמן תפלת ערבית וא"כ חיובא דיומא קדים ואכמ"ל. ומ"מ עיקר דין זמנו אינו אלא עד תחש"ק. ויותר יש ראיה גלויה לזה מהא דאיתא בברכות (דף כט) במערבא לייטי אמאן דמצלי עם דמדומי חמה דלמא מטרפא שעתא ויאחר זמנו ודמדומי חמה הוא כשהשמש מתחיל לשקוע ליכנס בעובי הרקיע קודם שנכסה עיגול אור השמש דהא יליף מקרא דייראוך עם שמש והיינו בשחרית בעת התחלת הנץ כדאיתא בשו"ע (סי' נת סס"א) וכמו כן דדמדומי חמה לעת ערב הוא בעת שמתחיל לשקוע. ובירושלמי דפרקין אחר שהביא הך דדמדומי חמה מסיק הא דא"ר כד תחמי שמשא בריש דקלי כו' ויליף זה מדכתיב ולפני ירח ור"ל קודם ביאת הירח כדדרש כה"ג בברכות (דף יב) לפני שמי נחת הוא מי כתיב בשמי לפני שמי כתיב קודם הזכרת השם וה"נ הכא לפני ירח לפני ביאת הירח. ויבואר זה עפ"י מה דאיתא בירושלמי ריש ברכות רא"א התחיל גלגל חמה לשקוע ותחלת גלגל לבנה לעלות זהו ביה"ש רח"א סוף גלגל חמה לשקיע ותחלת גלגל לבנה לעלות זהו ביה"ש ותני שמואל כן אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת ולר"ח הוי עליית הלבנה כשנכסה גלגל אור החמה והוא תחלת ד' מילין. וכ"ה בר"מ (פי"ד מהל' קה"ח) וכמו שעינינו רואות שהלבנה מתחיל לעלות ולזרוח אחר ביאת השמש מיד [ויש מקום לומר דפליגי כעין פלוגתת רבה ור"י ספ"ב דשבת דלרבה דאמר ג' רבעי מיל מקדים גם שקיעת עיגול השמש ולא פליגי בסוף השיעור] וגם בר מכל דין א"א לפרש דדמדומי חמה בסוף שקיעת ד' מילין דהא זה הוא ביה"ש דספק לילה ואיך שייך לומר אביי מצלי עם דד"ח כדפי'. וגם ע"ז לייטי במערבא שמא יאחר רק כדמסיק בירושלמי שם כד תחמי שמשא כו' כמש"ל וש"מ דלכ"ע זמן תמ"נ הוא רק עד תחש"ק ולשי' התוס' צ"ל כהתר"י שדם נפסל בתחלת שקיעה ולשי' הרמב"ם ורש"י א"ש בפשיטות משים ספק לילה. ולשי' הרמב"ם פהמ"נ דר"י הוא שיעור שעה קודם תחילת שקיעת גלגל החמה דהוא שעה ורביע עד סוף היום בצה"כ דשיעור שקיעת גלגל החמה עם תרי תלת מיל הוא רבע שעה. ובזה א"ש בפשי' קו' הש"א למה לא הקשה הש"ס פסחים (דף צג) לעולא דס"ל שיעור שהקה"ח ה' מילין ממתני' דר"י דס"ל עד פהמ"נ לפי דזה הרבה קודם תחלת שקיעה ומהתימה על גאון כמותו שערבב שי' הר"מ בשיטת התוס' ולא שת לבו דלא קרב זה אל זה כאמור:

(ז) אכן לשי' זו דפהמ"נ הוא שיעור שעה קודם תח"ש יש לתמוה מנ"ל לר"י זה. והנה התוס' לקמן ד"ה עד פהמ"נ תמהו ג"כ ע"ז. ותי' דר"י ס"ל דתפלה כנגד קטורת תקנו דכתיב תכון תפלתי קטורת לפניך מבואר דס"ל דמן הדין סוף זמן הקרבה עד הלילה גם לר' יהודה רק דאזיל בתר שעת הקרבה שהיה במקדש וס"ל דנמשך זמן קטורת עד פהמ"נ וס"ס קשיא מנ"ל לר"י זה. ולזה אכתוב מש"כ בחידושי על התוס' זו וז"ל עמש"כ דתפלה כנגד קטורת תקנוה אמת שכ"ה בירושלמי אר"י לא הוקשה תהמ"נ לתמיד הערב אלא לקטורת שנאמר תכון תפלתי כו' והיינו למאי דהקשה שם למה חשב ר"י זמן מנחה שתי שעות ומחצה ופלגינהו לשעה ורביע הא אמרינן בפרק תמיד נשחט דתמיד נשחט בשמונה ומחצה והו"ל עד הערב ג' שעות ומחצה עז"א לא הוקשה תהמ"נ לתמיד הערב אלא לקטורת צא שעה אחת לעיסוקו ואת עבד מנחה שתי שעות ומחצה ור"ל כיון דקרב בט' ומחצה ואח"ז מתחיל זמן קטורת להכי חשב זמן מנחה שתי שעות ומחצה מ"מ מוכח דזמן קטורת הוא עד פהמ"נ ולא יותר שהרי לישנא דר"י שהרי תמיד של בהע"ר קרב והולך עד פהמ"נ שוה ללישנא דרבנן שאמרו עד הערב שהרי קרב והולך עד הערב וכמו דלרבנן הוא מדינא כ"ה לר"י נשלם זמנו בפהמ"נ וכמ"ש הש"א בזה והיא גופא תימה מנ"ל הא. ועונ"ל ברור דגם הירושלמי לא ס"ל נגד קטורת כפי' התוס' דגם הפסוק תכון כו' שהביא ר' יוחנן בירושלמי לראיה מוקי לה ר' יוחנן בבבלי (דף ו' ע"ב) בתפלת ערבית (וכן הוא במ"ר נשא פ' י"ג ע"ש) וע"כ הך קטורת דקרא ר"ל הקטר חלבים ואימורים שנתעכל כל הלילה. וכ"מ בירושלמי שם דהא תירץ זה למה שהקשה הא זמן מנחה הוא ג' שעות ומחצה משחיטתו וטז"א דהוקשה לקטורת צא שעה אחת לעיסוקו כו' ור"ל דר"י חשב משעת הקטרת