ברכת ראש ברכות מו

(ד) ולבור שיטת התר"י והתוס' מקו' הש"א. י"ל עד"ז דלמש"כ בשם הרמב"ן דבהע"ר הוא עד תחילת שקיעה וזמן שחיטת פסח ותמיד הוא עד תחש"ק דבהע"ר כתיב בהו וא"כ כדאיתקש זריקה לשחיטה גם הזריקה צ"ל קודם תחש"ק בתמיד. ולפ"ז גם בכל הקדשים אף דכשר כל היום מ"מ כיון דקיי"ל דקרבן שנשחט אחר תמיד של בין הערבים פסול כדאיתא בפסחים (דף עג ע"ב) פסולו משום מאי דקשחיט ליה אחר תמיד של בהע"ר ושם צ"ל דמה"ת נפסל דאי פסולו מדרבנן פשיטא דעיבור צורה בעי ולמה הוצרך לה"ר מזה הכלל בדם כו' והא דנפסל מה"ת משום דלא חזי להקטיר כדאיתא בתוס' יומא (דף כט) ד"ה אלא ע"ש. ואפילו אם נימא דשחט לאו דוקא אלא הכוונה היא דהקטירו כדעת תוס' בשאר דוכתי מ"מ ודאי אסור לשחוט אחר תמיד הערב (ועי' במשל"מ רפ"א מהלכות תמומ"ס באורך) וא"כ כיון דמה"ת אין לך דבר שמעוכב אחר תמיד של בהע"ר ממילא הוה זמן שחיטת כל הקרבנות עד תחש"ק קודם סוף זמן שחיטה דתמיד דעד זמן זה יכול לעכב השחיטה דתמיד עד תחש"ק דשחיטת רוב הסימנים הוא כהרף עין וה"ה כל הקרבנות וכדאיתקש זריקה לזמן שחיטה בעינן גם הזריקה שיהיה קודם תחש"ק וזה נפ"ל מהיקשא ביום הקריבו את זבחו בעת שאתה רשאי לזבוח אתה מקריב וכיון דלאחר תח"ש לאו זמן שחיטה הוא ה"ה דאסר לזרוק. והא דתלה הש"ס הפסול דדם בשקה״ח ולא מטעם דהוא אחר תמיד הערב משום דעשה דהשלמה בהקערה הוא דכתיב והקטיר עליה חלבי השלמים עליה השלם כל הקרבנות וזריקת הדם היה מותר כדמוכח בפסחים (דף נע) דאמר רב חסדא הכא בחטאת העוף עסקינן שאין למזבח אלא דמה וכצ"ל לר"פ שם דס"ל מעלה ומלינה בראש המזבח דהדם נזרק ורק אם נשחט אחר תמיד הערב נפסל מטעם דאינו ראוי להקטיר ולית ליה תקנה דמעלה ומלינה בראש המזבח בשאר קדשים רק במחוסר כפורים לרי"ש שם אבל אם נשחט קודם התמיד דחזי להקרבה ולתותר גם הזריקה מותר לאחר התמיד כי ראוי ועומד להקטיר והו"ל כדין איברים שנתותרו אחר התמיד דמותר להקטיר כדאיתא בפסחים שם רב כהנא רמי כתיב לא ילין כו' הוא מפרק לה כשנתותרו דכיון דהי' חזי להקרבה קודם לכן על תמיד של שחר הוא מושלם וא"כ בכה"ג הו"א דהזריקה מותר גם אחר החש"ק כיון דנשחט כבר קודם התמיד לזה יליף ליה מהיקשא ביום זבחו הקריבו כל שאי אתה זובח אי אתה מקריב דכיון דאחר תחש"ק לאו זמן שחיטה הוא כיון דאז נשלם זמן שחיטה דתמיד לאו זמן הקרבה נמי הוא. ומש"כ התוס' דיליף באם אינו ענין כו' ר"ל דאף דלשון יום משמע כל היום מ"מ ממילא משתמע מהיקשא דמשקה"ח נפסל דלזה איתקש אהדדי כעיקר תחלת ז"ש כ"ה זמן זריקה. מיהו כ"ז לכתחלה אבל בדיעבד אם נשחט וזרק והקטיר אחר התמיד כתבו התוס' יומא שם דהזבח נפסל והבעלים נתכפרו א"כ י"ל נמי באחר תחש"ק כיון דעיקרו בזמן שחיטת התמיד תליא דינו כאחר התמיד דהבעלים נתכפרו אף דהזבח נפסל. ובזה יש לדחות הראיה חזקה שהביא הש"א מהוריות משל דסומכוס בהביא ביה"ש ספק אם נתכפר לו כו' דשם איירי בדיעבד דבעלים נתכפרו רק כין דבה"ש הוי ספק לילה לזה הוא כפק אם נתכפר. עוי"ל בפשי' דשם במחוסר כפורים איירי כדאיתא במפרש שם וא"כ בדיעבד גם הזבח כשר כיון דיש בו עשה דאכילת קדשים דע"כ לא אמרינן בפסחים שם דלרבנן מחוסר כפורים אסור אלא לכתחלה משום מאי אולמיה האי עשה דאכילת קדשים מעשה דהשימה אבל בדיעבד אם נזרק ונקטר כיון דמקיים ביה עשה דאכילת קדשים גם הזבח כשר דאמרינן נמי להיפך מאי אולמיה עשה דהשלמה מעשה דאכילת קדשים ועפ"ז נסתר כל הראיות והקושיות שהביא הש"א נגד פי' התוס'. ואביא קצת ראיות הגלויות מה שהקשה למה יום הנף כולו אסור נשתרי משקה"ח ואילך. וי"ל כיון דגזרינן דלא איבני עד סמוך לשקה"ח דאין כאן שהות א"כ ממילא יומשך הקטרת איברי תמיד אחר השקיעה ומקודם יקעיר את מנחת העומר דכה"ג שרי עי' תוס' מנחות (דף מט) וגם השני עדים שהביא ממגילה והוריות מרחוק יעמודו דאין כאן ראיה ואין כאן עדים והעד שהביא ממגילה דתנן כל היום כשר להזאה דמשמע עד צה"כ דומיא דכל אינך דחשיב שם מאליו הוא מוכחש דהא תנא נמי בהדיה כל היום כשר לשחיטה ולכ"ע אין זמן שחיטה אחר תמיד הערב דהוא נשחט קודם תחש"ק לדעת הרמב"ן והש"א. ועכצ"ל דאיירי בדיעבד וה"ה להזאה. וכ"ה נמי בר"פ תה"ש תנא ושל מוספין כל היום ומיירי בדיעבד דלכתחלה תפלת שחרית קודם דתדיר דומיא דתמיד השחר וז"פ. ונ"ל דמה דהכריחו להש"א דס"ל להתוס' דאחר תחש"ק גם בדיעבד נפסל מה"ת ואינו מתכפר מדכתבו שם והא דאמר בשמעתא הנאכלין ליום אחד מחשבין בדמו משתשקע החמה היינו תחש"ק ולא הוי כמו בעלמא דמשתשקע החמה הוא סוף שקיעה בצה"כ ושם גופיה אמר מחשבין בבשרו משתשקע החמה של שני ימים והינו צה"כ וצ"ל איידי דאמר כו' ע"ש, ולפי מש"ל י"ל כיון דבעלים נתכפר ומנ"ש אם נאמר דאין הזבח נפסל מה"ת דאין מחשבין בדמו עד לילה ממש וגם כי משמע מתוס' שם דלא נחיתו לה"ט דהרמב"ן דבהע"ר הוא עד תחילת שקיעה מדחקרו שם בהאי דפסחים דחשיב זמן שחיטה עד תחש"ק אי הוא מה"ת או דרבנן עבוד הרחקה דלפ"ז צ"ל אי דם נפסל בתחש"ק ה"ע דחשיב כמו לילה. אך לשון הש"ס ביום שאתה זובח אתה מקריב וביום שאי אתה זובח אין אתה מקריב מוכח דעיקר היקשא אהקרבה אצעריך אבל זביחה פשיטא ליה. ולזה צ"ל כדעת הרמב״ן שבהע"ר הוא עד תחש"ק ולהכי גם זמן שחיטת כל הקרבנות שדינם להיות קודם תמיד הערב הוי נמי עד תחש"ק והזאה איתקש לשחיטה. ולפ"ז באמת י"ל דמחשבין בדמו בסוף השקיעה דומיא דבשר שם וא"ש טפי לשון משתשקע החמה. ודעת התוס' צ"ל כדאיתא בתוס' יומא הנ"ל דהבשר נפסל מה"ת ואפי' קודם הקטרת התמיד עי' במש"מ (רפ"א מהל' מחוס"כ) בזה או אולי אפילו בפסול דרבנן ס"ל כיון דלכתחלה אסור מה"ת מהיקשא דשחיטה דהו"ל כעבר זמנו דאם חישב ע"ז לכתחלה הו"ל פגול דרבנן. ואיך שיהיה עכ"פ זה הדבר דדם נפסל בתחילת שקיעה יש לו יתד נאמן ע"פ פי' הרמב"ן ובפרט בדם התמיד דכתיב ביה בהע"ר וכיון דזריקה איתקש לזמן שחיטה גם הזריקה מעכב אחר מחש"ק וה"ה תפהמ"נ שנתקן נגד התמיד. ומיושב דעת התר"י. וכ"ז לשי' התוס' ורו"פ דשיעור שקיעה עד צה"כ נמשך ד' מילין ולפי' זה יותר י"ל דהא דדם נפסל בשקה"ח בתחלת שקיעה קאמר דאי עד סוף שקיעה הא איכא ג' רבע מיל דקדים והוא ספק לילה ונפסל מחמת ספק לילה. ויותר הי"ל להש"ס לומר דם נפסל בצה"כ דבזה גם ספק ביה"ש הוא בכלל פסול דהוא ספק צה"כ א"ו עד תחש"ק קאמר:

(ה) אמנם דעת הרמב"ם בפ"ה מהלכות שבת מבואר דמתחלת שקיעה מתחיל הספק דביה"ש והא דהביא בפ"ב (מהל' קה"ח) האי דכוכב אחד יום עי' ברלב"ח שם שהאריך בזה. ותוכן דבריו שלהבקיאין בסוד העיבור והילוך כומ"ז ישנו לפעמים גם בתחילת שקיעה קצת יום בכוכב אחד כשמואל דנהירין ליה כו' ואיהו אמר האי דכוכב אחד יום אך הכל מצווין על שביתת שבת ואין הכל בקיאין לחשוב בתקופת ומזלות לכן סתם הר"מ וכתב ביה"ש דמתחלת שקיעה מתחיל ביה"ש. ובהלכות קיה"ח דלב"ד מסור כתב נמי המימרא דכוכב אחד יום ע"ש. וכעת