ברכת ראש ברכות מה

וזה א"צ קרא כמ"ש דממילא משתמע כיון דבעי ביום זביחה נפסל אחר זמן זה. ולזה פירש"י בע"א והש"א תמה עליו בזה ולמ"ש א"ש. (ב) והתוס' שם פירשו דיליף לדם שנפסל בתחלת שקה"ח קודם צה"כ. וכ"כ במנחות (דף כ ע"ב) והיינו לפי מש"כ שם ובפסחים (דף צד) דבשיעור משך השקיעה דהוא ד' מילין הוה שיעור ג' רבעי מיל או תרי תילתי מיל שקודם סוף השקיעה משך ביה"ש לרבה ור"י ספ"ב דשבת ולזה הסכים הרמב"ן והר"נ שם וגם הרא"ש הביא שי' זו בפ"ק דתענית אף שמדבריו בפ"ב דשבת לא משמע כן. וגם הרשב"א והה"מ בפ"ב דשבת הביאו שיטה זו וכן קבע הב"י להלכה (בסי' רס"א) וס"ל לר"ת דה קמ"ל ריב"א דמתחלת שקיעה נפסל הדם לזריקה. והא דממעט מביום אף דלשון יום הוא עד צה"כ הוא באם אינו ענין ע"ש. והביא ראיה מפסחים (דף צג) דחשיב חמיסר מילין עד שקיעה"ת הוא זמן שחיטה אף דיש עוד ד' מילין עד צה"כ וכ"כ רש"י בפסחים (דף צג) בד"ה לאורתא לשקה"ח דשוב אין זמן שחיטה דדם נפסל בשקה"ח כדאי' בזבחים. ובתשו' ש"א שם תמה מאוד על פי' זה והביא כמה ראיות לסתור. ויותר ראי' גלויה מהוריות (דף ד') משל דסומכוס למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו ביה"ש ספק מתכפר לו או לא כו' והרי בהש"מ הוא קודם סוף השקיעה ואי נפסל דם מתחלת שקיעה הא ודאי לא נתכפר לו. ולכן הכניס להלכה דדם נפסל בשקה"ח הוא סוף שקיעה שהוא תחלת לילה בצה"כ. והא דאמר בפסחים שם שבתחלת שקיעה אינו זמן שחיטה הוא דווקא לשחיטה ולא לזריקה. והטעם כמ"ש הרמב"ן (פ' בא) עה"פ ושחטו אותו כו' בין הערבים שבין הערבים הוא מתחלת שבע עד תחלת שקיעה כדמתרגם בין הערבים בין שמשיא שהוא כמו שעה ורביע עד צה"כ ע"ד רבותינו ולהכי בעי בשחיטת הפסח שיהא עד תחלת שקיעה אבל זריקה כשר אח"כ משום דבהע"ר על תחלת עשיי' קאי שהוא השחיטה ולא על שאר עבודות. וכתב עוד דרבנן ור"י פליגי בהכי דר' יהודה סובר דבתמיד דכתיב תעשה בהע"ר על כל עשיות קאי וס"ל דעד פלג המנחה שהוא שעה ורביע קודם הלילה מיקרי בהע"ר וזה יותר מד' מילין חלק אחד מעשרים בשעה (שהוא ג' מינוטין) כי ד' מילין הוא שעה וחומש שעה ורבנן ילפי מפסח דרק שחיטה בעי בהע"ר אבל זריקה כשר עד הערב וכ"ה זמן תפלת מנחה וקיי"ל דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. ולזה תמה על הרמב"ם שפסק דתמיד קרב עד סוף היום והא כיון דס"ל דעבד כמר עבד וכמר עבד א"כ מספ"ל הלכתא כמאן היה לו לפסול מספק. עו"כ שדברי הרמב"ן מעורבבים שכתב שבהע"ר הוא עד תחלת שקיעה והוא כמו שעה ורביע דזה דלא כמאן דאף דכן ס"ל לר' יהודה דשעה ורביע קודם הלילה אינו נקרא בהע"ר זהו משום דס"ל עד פלג המנחה שהוא קודם שקה"ח הוה בהע"ר אבל מש"כ בשקה"ח שהוא שעה ורביע ליתא דהא מסקינן בפסחים שם דשקה"ח הוא ד' מילין שהוא שעה וחומש עכת"ד וע"ע מה שהאריך ברב כחו בזה ותבין ג"כ דברי מה שארמוז ע"ז. ולדבריו עדיין קשה מנ"ל לר"י לומר עד פלג המנחה הוה בין הערבים הא מסקינן דהשקיעה אינו רק ד' מילין דהוא שעה וחומש. גם מש"כ דלדעת עולא דס"ל דבקה"ח הוא ה' מילין דהוא שעה ומחצה הו"מ לאותובי ממתני' דר"י דגבי תמיד רק דאשכח ברייתא כו' הוא דוחק גדול דאיך אשתמיט לעולא מתני' דברכות. (ג) והנ"ל ביאור שיטה זו דשקיעת החמה נמשך ד' מילין דהוא שיטת רוב הפוסקים עפ"י ביאור הרמב"ן הנ"ל. והוא זה דס"ל דבה"ע הוא שני ערבים מתחלת שש עד תחלת שקיעה ובשחיטה דפסח דכתיב בי' בהע"ר בעי קודם תחלת שקיעה א"כ לעולא דפסחים דר"ל דשקה"ח הוא ה' מילין דהוא שעה ומחצה צ"ל דר"י דס"ל עד פלהמ"נ דהוא שעה ורביע הוא משום דס"ל דתפלת המנחה הוא נגד קטורת כדאי' בתוס' ברכות שם ד"ה עד פלהמ"נ וזה היה אחר זריקה. ואף דגם בקטורת כתיב בהע"ר מ"מ כשר אחר תחילת שקיעה דאיתקש לנרות דכתיב בי' מערב עד בקר וכדתניא בפסחים (דף נט) ת"ר פסח קודם לקטורת יאוחר דבר כו' ולפי מש"כ לקמן שתפמ"נ נגד הקטר חלבים ואברים א"ש טפי. אך לפי המסקנא דשקיעה ד' מילין א"ש יותר דגם ר"י ס״ל כנגד עיקר זמן התמיד וס"ל עד פלהמ"נ לפי דס"ל בהע"ר הוא עד התחלת שקה"ח שהחמה נכנס בעובי רקיע ור"ל שהחמה נשקע ברקיע שכנגד עובי הארץ כדאי' בפסחים (דף צד) חכמי או"ה כו' וזה שוהה ערך שליש עישור שעה עד שנכנסה עיגול השמש (וזהו שקראו בירושלמי גלגל חמה מלשון גלגל עינו של אדם] וכמ"ש הגר"א (בסי' נ"ח) שזה שיעור נץ החמה כ"ה שיעור השקיעה ואחר שנכסה גוף העיגול עד צה"כ הוא ד"מ. והראי' כמו דחשיב ד' מילין מעמוד השחר עד נה"ח והוא עד תחלת הנץ שהחמה נראית ואז הוא עיקר זמן תפלת שחרית כמו כן בד' מילין שמשקה"ח עד צה"כ הוא ג"כ אחר שנכסה מעינינו גוף עיגול אור השמש לזה עולה שעה ורביע ודברי הרמב"ן הנ"ל מאירים כשמש מש"כ שמשש שעות עד תחלת שקה"ח הוא כמו שעה ורביע ע"פ רבותינו ותפס לחומרא כר"י דמקדים הזמן כמו דס"ל דעבד כמר עבד. ואח"כ מצאתי און לי ממה שהביא המ"א (בסי' רס"א סק"י) בשם תורת האדם להרמב"ן שפהמ"נ הוא מהלך ד"א קודם תחלת שקיעה וכתב ע"ז המ"כ שע"ס הוא דצ"ל ד' מאות אמה בקירוב והוא של"ג אמה ושליש וזה חלק עשרים מן השעה והוא מכוון ממש למש"כ שזה שיעורא דר' יהודה שעה ורביע ודעת הרמב"ן שבפסח דבעי בהע"ר רק בשחיטה קפיד הכתוב וכדעולא דנקע שעת שחיטה בתחילת שקיעה. ונ"ל דה"ע משום דכתיב בי' נמי תזבח את הפסח בערב והוא ערב יום לאחר עד סוף היום והאי תזבח לאו אשחיטה לבד קאי רק לכל עשיות זבח הפסח כדכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי כמ"ש הרמב"ן שם אבל בתמיד דכתיב ביה תעשה בהע"ר ס"ל לר"י דאכל עשיות קאי בהע"ר והוא עד פלהמ"נ לשיטתו וע"ד שכתבתי. אך לרבנן דס"ל בתמיד עד הערב אי נימא כדעת השאגת ארי' דס"ל עד הערב הוא צה"כ ואסיקו בטעמא שכן תמיד קרב והוך עד הערב ודאי משמע דעל גוף עיקר עבודת התמיד קאי משחיטה עד הזריקה ודומיא דר"י שכן קרב עד פהמ"נ על עיקר עבודה קאי א"כ ע"כ ס"ל דתמיד ילפינן מפסח דרק על שחיטה לבד קפיד קרא בהע"ר ולא על גמר עשיותיו כמ״ש הש"א שם. ומ"מ גם לדידי' יש להתפלל תפלת מנחה קודם תחלת שקיעה כיון דמספ"ל הלכתא כמאן ור"י ס"ל עד פלהמ"נ לא. אבל לשיטת התוס' דדם נפסל בתחילת שקיעה ועד הערב הוא תחש"ק ד' מילין קודם צה"כ אין בין ר"י לרבנן אלא חלק עשרים משעה והוא ג' מינועין שיעור שקיעת גוף עיגול השמש מעינינו וכמ"ש. וכעי"ז מצינו דפליגי אמוראי בירושלמי וכמ"ש לקמן מזה וס"ל דתעשה דבהע"ר דתמיד אבל עשיות קאי דוקא עד תחש"ק. אבל אי"ל דרבנן ס"ל עד צה"כ משום דתהמ"נ כנגד קטורת תיקנו כמ"ש לקמן בשם תוס' וס"ל דקרב עד צה"כ דזה אינו דמשמע דלשון רבנן ור"י שוה בדיבורם שכן קרב והולך כו' וכמו דלר"י אעיקר עשיות התמיד קאי שע"ז קאי בהע"ר דהוא פהמ"נ לשיעתו ה"נ לרבנן. ועוד הא קיי"ל כהך תנא דפסחים (דף נט) דקטורת ונרות קודם לפסח דיאוחר דבר כו' וכיון דשחיטת הפסח בעי קודם תחש"ק מכ"ש קטורת. ועוד אין סברא כלל לומר שנתקן אחר זמן עיקר התמיד כדדייק התר"י ולקמן אבאר זה. א"ו דלשיטת התוס' ר"ל עד הערב זמן תחש"ק ד' מילין קודם צאת הכוכבים: