ברכת ראש ברכות מד

כדאיתא בתר"י שם י"ל דה"ה תפלה מותר לר"י והמשמשת קתני לה וקמ"ל ל"מ לד"ת חייב כדאשכחן בסיני שטבלו קריין וגם הזבים בכלל אך הא דעזרא תיקן אף לחפצה והו"א דבזה לא החמירו כ"כ כיון שבלא"ה טמאים קמ"ל באשה המשמשת וראתה נדה דצריכה טבילה לתפלה דהא אשה פטורה מד"ת וק"ש ומן הסתם לתפלה קאמר ור"י פוטר הוא מתרי טעמא וה"ע ברישא משום דמעיקר לאו בר טבילה הוא ובמשמשת וראתה נדה לענין תפלה פוער דהוה כהלכות דרך ארץ ואף במשמשת לחוד להכי הביא ברייתא דתנא הך בבא דהמשמשת וראתה נדה לחוד ומשמע דרק בזה פוטר ר"י דהוה טמאה נדה אבל במשתמשת לחוד מחייב אף לתפלה. דאין לומר לרבותא לרבנן תנא זה דהא לרבנן יותר ס"ל לאשמעינן בזה שראה קרי ולפי שעדיין יש מקום לבע"ד לחלק בין תפלה לד"ת דחמור ומודה ר"י דחייב להכי מסיק הא דתני ר"ה בהדיא בעל קרי שראה זיבה כו' ונקע אף באיש דפטור ומה"ס אף לד"ת פוטר וא"ש. גם בפיה"מ להרמב"ם שתמה הצל"ח נ"ל דגם הרמב"ם כיוון לזה שנתחייבה בטבילה מקודם נדותה ומש"כ שראתה דם בשעת תשמיש ר"ל שלא היה שהות לטבול בנתיים ע"ש:

סליק פרק שלישי. בס"ד:

פתיחה לר"פ תפלת השחר בדין תפלת המנחה בזמנה בס״ד תנן במשנה תפלת המנחה עד הערב. כתב התר"י הך עד הערב ר"ל עד תחילת שקיעת החמה דהכי אמרינן בזבחים (דף נו) מנין לדם שנפסל בשקה"ח וכו' ר"ל דמשקה"ח ואילך אינו זמן זריקת דם תמיד של בהע"ר ותפלת המנחה היא נגד תמיד של בהע"ר וכי היכי שזריקת הדם כו' ה"נ תהמ"נ אין זמנה אלא עד שקיה"ח בלבד עכ"ל. ודבריו בנוים על שי' התוס' בזבחים שם. וראיתי בתשו' ש"א (סי' טו"ב) שדחה זה בשתי ידים וקרנים מידו לו לפוצץ הררי עד ומאריות גבר לשויה לטועה בדבר משנה בראיות גלויות וחזקות כפי רב גוברי'. לזה אמרתי לנקוט בשיפולי גלימי' לברר דעת הראשונים היקרים מזהב ואדרכמונים. ולבור כל השיטות למינו. על מכונו וכנו. ומצא מין את מינו. ומזה יתבררו ויתלבנו הדברים. אשר באמת נאמרים. לקבוע תפלת מנחה בזמנה לעדת מי מנה. (א) גרסינן בזבחים שם אריב"א מנין לדם שנפסל בשקה"ח שנא' ביום הקריבו את זבחו יאכל ביום שאתה זובח אתה מקריב כו' ופרש"י ולא מכני לה הלנה בראש המזבח לאכשורי לזריקה למחר. והתוס' תמה ע"ז התינח למ"ד אין לינה מועלת במזבח אלא למ"ד מועלת ל"ל קרא הא בלילה א"י לזרוק דביום צוותו כתיב ולמחר מיפסל בעה"ש כאימורים. ואי"ל דקמ"ל בדם דירדו אליב' דמאן כו' ע"ש. ולכאורה קשי' ע"ד הא אמרינן שם (דף פז) לנו בראשו של מזבח מקטיר והולך לעולם ירדו רבה אמר יעלו ור"א לא יעלו ומשמע מזה דענין הפלוגתא בלינה מועלת הוא כשירדו אי יעלו או לא אבל כשהם עדיין בראש המזבח לכ"ע אינו פוסל ובזה קמ״ל בדם דנפסל כיון שאינו ביום זבחו. וצ"ל דהתוס' ס"ל דהא דמקטיר והולך לעולם היינו כדין כל הפסולין דלא ירדו ושם פסול לינה עליהם לרבא שם ופשי' דבדם לא הורצה. וכ"מ לכאורה מרש"י שם ד"ה מקעיר לעולם דאפי' אמרינן לינה מועלת כו' ע"ש. וכן מוכח בתוס' יומא (דף כט) ד"ה אלא שכתבו וא"ת ויעלה וילין בראש המזבח וי"ל דסובר לינה מועלת בראש המזבח כו'. אך ראה זה ברש"י פסחים (דף נע) ד"ה מעלה ומלינה בראש המזבח כו' ולינה אינו פוסל ברהמ"ז כדאמר בזבחים (דף פז) לד"ה דלא ירדו מוכח דס"ל דבראש המזבח לד"ה אינו פוסל דאל״כ איך מעלה כו' לעבור בלא ילין וכן מבואר בכ"מ רפ"א (מהל' תמידין ומוספין) בשם הריטב"א ע"ש. ולדעת התוס' צ"ל דסוגיא דפסחים אחי' כמ"ד אין לינה מועלת בראש המזבח. ולפ"ז צ"ל דהא דפרש"י בזבחים (דף פז) בהא דלנו בראש המזבח מקטיר לעולם דאפי' אמרינן כו' טעמא קירוב דלהכי אינו דומה לקרקע מזרה לכל מילי לפי דהמזבח עומד לקדש כל אשר עליו שהרי פסולין כו' ור"ל דלהכי אם לנו בראש המזבח אין שם פסול עליו כלל ובזה א"ש בפשיטות קו' הש"ס שם (דף פז ע"ב) עולות העוף כו' הא קלטה מזבח וע"ש בפי' רש"י דצ"ל דאין שם פסול עליו רק דנקט שם דאי נמי כו' לאלומי מילתא וכנ"ל מלשון הש"ס מקטיר והילך לעולם דבהכשר קמיירי ויגיד עליו ריעו דאמר שם איברים שלנו בעזרה מקטיר והולך כל הלילה ודומיא דהכי בלנו בראש המזבח מקטיר לעולם שאם מטעם פסולין דלא ירדו מצותו בו ביום כדכתיב עד בקר באש תשרופו ועי' בשבת (דף קד). ולז"א בלנו בראש המזבח דאינו נפסל בלינה מקעיר לעולם אפי' אחר כמה ימים דומיא דשולחן שם ע"ש. וכ"מ בפסחים שם דכולהו אמוראי ס"ל הא דר"פ שם דמעלה ומלינו רק דרבא משני דברי ר"ח שם. וכיון שכן ממילא מתורץ קו' התוס' וע"ד שכ"ל דקמ"ל בדם אף שלנה בראש מזבח מפסל בשקיה"ח דאינו יום זבחו. וא"ש בזה קו' הש"ס שם ודלמא ה"ק אי קרב דם למחר נתאכיל בשר למחר וליומא אוחרא דמשכחת לה בלנה בראש המזבח. ועי' בש"א שם מה שדחק בזה לפירושו ופי' התוס' ע"ש. וי"ל דלהכי נדה רש"י מפי' הש"א שפי' דקמ"ל ריב"א דדם נפסל בשקה"ח היינו אפי' שאר מתנות שאינו מעכב כדתנן ברפ"ד דזבחי' כל הניתנין על מזבח החיצון שנתן במתנה אחת כיפר ומיירי בצה"כ לפי דקרא דהקרבת הדם בעיקר החיוב מיירי וכדמוכח מקו' ודלמא ה"ק כו'. ואי"ל דיליף לה באם אינו ענין לעיקר הכפרה במתנה ראשונה דמביום צוותו נפקא תנהו לאידך מתנות ומשמע דבלאו קרא הייתי אומר שכשר לכתחלה בלילה ודווקא אמתנה ראשונה קפיד קרא ביום צוותו. דא"כ יקשה הא דאר"פ שם (דף לח) יש מהן כתחלתו חוץ ולילה זרות וכלי שרת כו' הא תינח לילה דנפ"ל מביום הקריבו את זבחו אינך מנלן. א"ו כיון דכולן שם זריקה אחת הן דינו כתחלתו דבעי כהונה וכלי שרת וכו' וכ"ש לילה דמביום צוותו נפקא דאפי' סמיכה דאינו מעכב כלל אינו בא אלא ביום כדאי' ספ"ב דמגילה דכתיב וסמך ושחט איתקש סמיכה לשחיטה כ"ש הנך ג' מתנות דזריקה אחת הן דאיתקוש להדדי. והא דפירש"י שם דאינן באות בלילה אעפ"י שאינו מעכב מיהו דם נפסל בשקה"ח כדלקמן. זהו ע"א משום דמשמע דאינן באות בלילה אף בדיעבד אם לא הספיק לזרקו ביום ומאי שנא מהא דאמר שם דבאות לאחר מיתה דאי"ל דהא דאינן באות בלילה ר"ל דאינן באות לכפר. דהא בלא"ה אימע"כ זה לכפרה. ועז"כ רש"י משום דדם נפסל בשקה"ח ואסור להעלות לכתחלה. ואי"ל דהא גופי' קמ"ל ריב"א דדם נפסל בצה"כ ואסור לזרוק גם היתר מתנות משחשכה. דזה אינו במשמע דהאי קרא על הכשר עיקר הזריקה קאי ביום שאתה זובח אתה מקריב