ברכת ראש ברכות מא

ג"כ אם ק"ש דאורייתא חו"ק עם הברכות ובתפלה אינו חוזר ומתפלל דס"ל תפלת נדבה בעי כוונה טפי מחובה ור"י ס"ל דדמי לחובה ולפיכך מתפלל בספק על תנאי אם חובה יהא לשם חובה וא"ל יהא לנדבה כמ"ש בפתיחה דנזיר יעו"ש דברי אמת וצדק':

שם ואי ס"ד אמת ויציב דאורייתא כו'. לכאורה גם ארישא קשה אי ק"ש דרבנן למה מהרהר ואי"ל משום מלכות שמים הא אכתי לא אסיק אדעתיה זה עד אח"כ ק"ש עדיפא ועיין בתשובת ש"א (סי' א') בזה. והנ"ל אחר שנדקדק למה מסיק האי דעל המזון מב"ל וי"ל דבל"ז י"ל מהרהר אק"ש וברכות קאי דמהרהר ואימ"ב בפה ר"ל אפי' הברכות לזה מסיק דעל המזון מברך לפניה משמע מברך בפה כמש"ל משום דהיא ד"ת וא"א א"י דאורייתא לברוך בפה ומשני מ"ט מברך כו' ומהרהר אק"ש קאי כמש"ל בפי' הסוגיא ולפי' רש"י צ"ל דלפי מה דמשני הוה ק"ש וברה"מ בחדא מחתא ובהרהור ואר"ל:

תוס' ד"ה והרי וא"ת אמאי כו'. כולם תפסו ע"ז דהא י"ל פי' המשנה דמהרהר הברכות כפי' הירושלמי רק דהתוס' דייק לעיל דאימ"ב אפי' בהרהור כדמשמע בגמרא ור"ל מדאמר בתפלה וברכות דאין מהרהר אבל לס"ד י"ל דמהרהר הברכות לזה ק"ל מתפלה. גם מש"כ בדיבור שאח"ז מדלא אמר יהרהר צ"ב הא בזה אין רבותא לר"ח ותנא יותר רבותא דלא יתחיל ולקצר. ונ"ל דדיוקם מדלא נקט במתני' דין הרהור תפלה וסמך על משנה דלקמן ש"מ דדין תפלה כדין ברכות ואי מהרהר אברכות קאי כ"ש, תפלה וא"כ גם מתפלה ל"ק כקו' התוס' ד"ה הא אימא דבדיבר קאמר. א"ו דפסיקא להו דמהרהר אק"ש קאי לזה הקשו וא"ת כו':

ע"ב גמרא למימרא כו'. הקשה הפ"י לפרש"י במתני' מהרהר בק"ש וכן ברה"מ דמברך ר"ל מהרהר כמ"ש התר"י וא"כ גם בר' יהודא י"ל מברך לפניה ולאחריה ר"ל בהרהור ומאי הקשה מריב"ל דהתם דיבור אסור כדאשכחן בסיני כדאמר לרבינא לעיל. וי"ל דלשון מברך משמע דהיה ברכה ויוצא בזה וא"כ הא תינח בת"ק דהוא ר"מ דס"ל הרהור כד"ד אבל לרי"ה כתבתי לעיל דס"ל לאו כד"ד אינו יוצא בזה ולא מקרי ברכה ולז"א לקמן לרי"ה לא תימא מברך אלא מהרהר ולר"ח י"ל ברה"מ תנא מברך אגב סיפא דאימ"ב וצ"ל הא דמהרהר לאו לחיובא וגם לא שייך בברה"מ לפניו כדי שלא יהא כו' רק דהיא גופיה קמ"ל דיכול להרהר וקצת מצוה איכא כמש"ל בשם התר"י:

שם והאמר ריב"ל כו' הא דלא הקשה מר' יהודה גופי' דס"ל לקמן (דף כב ע"ב) דב"ק טעון מ' סאה י"ל דזה ידע, דרי"ה מחייב מתקנת עזרא לשאר ד"ת אבל ק"ש דאורייתא י"ל דלא גזר לזה הקשה מסמוכים דמה"ת הוא וי"ל דס"ל דמה"ת די בכלים או במים שאובים ועזרא תיקן טבילה כדין, וע"ע בצל"ח. לזה מסיק דסמוכין מיבעי לדריב"ל רק עזרא תיקן זה מהא דהקשה הש"ס ממתני' לפי דמתני' אמשנה דלעיל קאי דמיירי גם בק"ש ובה"מ ולזה י"ל דעיקר קו' הש"ס הי' על הא דרי"ה דמודה בק"ש וברה"מ דמברך אמאי וי"ל בזה קו' הפ"י שכתבתי לעיל דמשמע לש"ס מדס"ל דמותר לברך לפניהם ולאחריהם מסתמא ס"ל בק"ש יאמר בפה מדלא אמר מברך גם לפניהם וי"ל עוד בזה ואר"ל:

תוס' ד"ה עד כו' י"ל דט"ס הוא ול"ג של מוסף כו' ועיין מש"כ לקמן (דף ל' ע"ב) ישוב גי' הירושלמי לנכון:

דף כב ע"א גמרא ארנב"י עשאן כהלכות דרך ארץ התר"י כתב זה גם על ק"ש וברכותיה כיון דאין דרך להעמיק בהם כשאר ד"ת. וקצת דחוק לומר, זה על ק"ש דבעי כוונה אך למש"כ בפי' המשנה דהא דמהרהר בק"ש לרבינא ואימ"ב בפה כדי שלא יפסיד הברכות א"כ לר"י דיכול לומר הברכות בפה כהד"א ממילא גם ק"ש יברך בפה ובפרט אם הרהור לאו כד"ד ואי"ל מים דקק"ש בפה עם הברכות כהד"א ורש"י שכתב עשאן רי"ה לברה"מ כהלכות דרך ארץ כתב הצל"ח שס"ל דוקא ברה"מ שלפניו הוא כהד"א ולא ברכות ק"ש. והא דנקט בין כך ובין כך לצדדין קתני ברכות ק"ש בהרהור וברה"מ בשפתיו ע"ש ואינו במשמע. והנ"ל כוונתו עפ"י משכ"ל בפי' המשנה לר"ח דס"ל לאו כד"ד מיירי בלא יעבור זמן ק"ש דלהכי מהרהר בק"ש ואימ"ב בפה ולזה אית ליה לר' יהודא באין לו מים דיאמר הברכות בפה כיון דאינו יי"ח בהרהור ק"ש ובק"ש ל"ש לומר עשאו כהלכות דרך ארץ כמ"ש ולזה צ"ל במתניתין דאמזון קאי מ"מ נקט מברך לפניהם ולאחריהם להורות דהברכות אף ב"ק רשאי, לאומרם ונ"מ היכא דאין לו מים כברייתא דהכא דקורא ק"ש בפה יאמר ג"כ עם ברכותיה ולז"כ רש"י עשאן לברה"מ ר"ל במתניתין קאי טל ברה"מ אף דיש לו מים מותר כהד"א, משא"כ לק"ש ותפלה כנ"ל:

שם מעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם כו'. פרש"י מגמגם וקורא ור"ל כדפי' לקמן עמוד ב' מגמגם במרוצה ולפי' י"ל כמ"ש התר"י בדעת רי"ה דעשאן כהלכות דרך ארץ שאינו מעמיק בהם והראה זאת במרוצתו. והתר"י פי', שהיה קורא התיבות בגמגום ופי' זה עולה לפי משכ"ל דק"ש שהוא מה"ת אינה נדחית בב"ק שאי"ל מים ולהראות זה שהוא רוצה רק לצאת י"ח ק"ש לא קרא כ"כ כקריאתה וכר"י לעיל (דף טו) קרא ולא דקדק באותיותיה יצא. ועיין בתר"י שמדמה טומאת קרי למקום הטינופת ומשמע דגם במקום הטינופת מותר לקרות ק"ש כשיראה שיעבור זמן ק"ש וצ"ע ועיין בכ"מ פ"ד מהל' ק"ש:

שם אמר רבא הלכתא כו' עיין מקואות (פ"ג מ"ד) דתנן התם ב"ק חולה ט' קבין מים ולרבא זהו דלא כמאן. וצ"ל דרבא מספ"ל אי כרב דימי או כרבין להכי בתקנת, עזרא במרגיל פסק לחומרא דגם חולה המרגיל מ' סאה ובתקנתא דרבנן לאונסו פסק לקולא דוקא בריא אבל חולה פטור די"ל דמתני' במרגיל איירי וכ"כ בס' מנחת שמואל וע"ע בר"ש שם:

ע"ב גמרא דנפל עלואי מ' סאה. נ"ל דנפל ר"ל במים שאובין דזה הו"ל כתלושים ושייך ביה לשון נפל ורש"י שכתב לאו דוקא אלא טבלתי מיהו י"ל דהוה במים שאובין, או בכלים כרי"ה ומיושב קו' הצל"ח מה נ"מ בר"ה דליכא לא האי ולא האי הא ט"י מותר לד"ת ולמ"ש א"ש לפי דפליגי לעיל בזה תוס' ד"ה אעפ"י כו' ור"י פי' כו' ר"ל דדעה קמייתא ס"ל דהוה כביטל במזיד ואי"ל תשלומין ור"י ס"ל דלא מקרי כ"כ פושע וי"ל תשלומין ועי' פ"י:

דף כג ע"א גמרא אבל אם יכול לשהות תפלתו תפלה וגי' הרי"ף מותר להתפלל וכ"מ מלשון רש"י ד"ה ועד כמה. ולפ"ז נראה דה"ק הנצרך לנקביו אל יתפלל זהו משום הכון אפי' יכול לעמוד עצמו וכ"ש באינו יכול ויש שאפי' בדיעבד תפלתו תועבה דלהכי אפי' באין שהות להמתין ויעבור זמן תפלה אל יתפלל ועז"א בד"א באין יכול לעמוד עצמו דאז מיקרי גברא דחויה דאף מי שס"ל לעיל גברא חזיא זהו למ"ר כמ"ש הרא"ש אבל לפנות לכ"ט מקרי דחוי אבל ביכול מותר באין שהות וביש שעות להמתין יתפלל אח"כ כשמרגיש בעצמו שנצטרך לכך אף אם יכול לעמוד עצמו ולהכי