ברכת ראש ברכות לט

פתו ומברך לאחריה ואימ"ב לפניה אבל מהרהר בלבו דברי ר"מ משמע דס"ל דק"ש וברהמ"ז יאמר בפה והברכות יהרהר. וכן מבואר בירושלמי ב"ק מהרהר הברכות עיי' בתר"י. עו"ק לר״ח דס"ל דק"ש הוא מטעם שהציבור עוסקין בו מה שייך זה בברהמ"ז דיכול לחלק מהם. גם לקמן (דף כב) תנא ואוכל פתו ומברך לאחריו משמע שאוכל לבדו וקתני אבל מהרהר לפניו ולר"ח למה מהרהר עוד צ"ב אמאי לא הקשה הש"ס בהס"ד מאי שנא ברה"ע לפניו מלאחריו גם אמאי לא תנא דין תפלה מה דינו. (ב) ולזה נ"ל דודאי מתני' ר"מ היא ולהכי ס"ל לירושלמי בפי' המשנה מהרהר הברכות ובמקום שאין מים כר"מ דלקמן וק"ש וברה"מ קורא בפה שאין תקנת עזרא עומד נגד מצות התורה אך ש"ס דידן לא ס"ל זה מדשבק דין ק"ש משמע דמהרהר אק"ש קאי ומיירי שיהיה לו אח"כ מים לטבול וירא אולי יעבור זמן ק"ש וגם כי הציבור עוסקין בו ועיין פ"י ואנן בדידן לפרש לפ"ד האמוראי' דרבינא ס"ל מדבעי הרהור ש"מ כד"ד. ובזה י"ל בתרי אנפי והיינו דס"ל לר"מ בק"ש דוקא מהני הרהור משום דכתיב בכל לבבך אבל שאר מצות דכתיב הסכת ושמע בעי דיבור כדלעיל (דף עו) ולהכי לא מהני הרהור בברכות דכעין דאורייתא תקנו וזה קמ"ל במתני' דאף ברכות שאינו ד"ת אסור בפה והרהור אינו מועיל אך ברה"מ מברך בפה דהוה כאי"ל מים דטעון ברכה במקומו גם שמא יגיע שיעור עיכול ומקשה אי כדיבור דמי יוציא בשפתיו דס"ד כיון דיוצא בהרהור דמי למוציא בשפתיו כז'. או נאמר באופן אחר דס"ל גם בשאר מצות מהני בדיעבד הרהור רק דמיירי שישיג אח"כ מים לטבול רק כעת ירא פן יעבור זמן ק"ש והברכות לא יפסיד אח"ז ק"ש וא"כ אם יקרא ק"ש בפה יפסיד הברכות כיון דכבר קרא ק"ש כדינו וגם לא יסמוך גאול"ת לכן מוטב שיהרהר בק"ש לצאת ד"ת והברכות אינו מברך אפי' בהרהור כדי שיוכל אח"כ לקרות ק"ש כדינו עם הברכות ויסמוך גאל"ת לזה לא תנא דין תפלה ונקט ואימ"ב דזה אסור אבל הרהור איסורא ליכא ועל המזון מברך בפה דהוה כאי"ל מים ואימ"ב לפניו בפה אבל מהרהר. או י"ל דלא חייבוהו להרהר כשא"י להוציא בשפתיו. אבל ר"ח ס"ל הרהור לאו כדיבור דמי רק בציבור יהרהר כדי כו' אף שלא יעבור המועד ולדידיה י"ל דמהרהר דמתני' קאי על ק"ש וברכותיה דבר שהציבור עוסקין בו ואשמועינן דגם הברכות שאינו ד"ת אימ"ב בפה ועל המזון מברך לאחריו בפה דהוה כאי"ל מים כמש"ל והקשה הש"ס מתפלה למה לא תנא במתני' דינו דמהרהר מט"ז. אך דלא נימא אולי תפלה דרחמי הוא מותר אפי' בפה לזה הביא הא דתנן היה עומד כו' הא בתחלה לא יתחיל אפי' מעין י"ח וא"כ אמאי לא תנא כן בתפלה דיהרהר ומשני שאני תפלה דלית בה מ"ש. ולפ"ז צ"ל דמהרהר דמתני' אק"ש לבד קאי ואח"כ פריך מברה"מ אתפלה דתנא יקצר מעין י"ח ושוב לא התפלל כדלקמן (דף ל' ע"א) ומשמע טעמא דאתחיל הא לא אתחיל לא יתחיל אפי' כה"ג דירא פן יעבור זמנו או שעומד בציבור דמצוה להתפלל עמהם כדאיתא בירושלמי במתני' היה עומד בתפלה כו' ברבים הוא מתני' אבל בינו לבין עצמו מפסיק אמאי שנה זה מברה"מ דתנן מברך בפה אך דלא נימא דברה"מ הו"ל כהלכות דרך ארץ שמותר כפירש"י לקמן (דף כב) לזה מסיק הא דאימ"ב לפניו ש"מ דזה כשאר ד"ת דמי. ומ"ש מתפלה ולרבינא ל"ק זה די"ל דתפלה דמי לק"ש דמהרהר דכתיב ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה ומשני אלא ק"ש וברה"מ דאורייתא להכי יש לחלק בהו בין אין לו מים או יש לו ותפלה דרבנן אף באי"ל מים לא יתחיל בדיבור והא דלא הקשה בס"ד מיניה וביה מ"ש ברה"מ לפניו מלאחריו לפי דידע דברה"מ ד"ת שאני רק דס"ד דתפלה דרחמי הוא ואבות תיקנום דלא לבטלו כיון שהרהור אינו מועיל ומתני' א"ש דמהרהר בק"ש כהנ"ל אבל הברייתא דלקמן (דף כב) מיירי בדלית ליה מים כלל להכי קורא ק"ש וברה"מ בפה והברכות יהרהר ולר"ח דס"ל לאו כדיבור דמי אינו ר"ל שחייב להרהר רק זה גופיה קמ"ל דרשאי להרהר וגם ראוי ונכון להרהר כמ"ש התר"י דאם לא נטל ידיו יהרהר הברכה. ופי' השל"ה שיהרהר שראוי לברך ואין זה במשמעו כמ"ש המ"א (סי' ס"ב) ול"נ פשוט שמכאן הוציא התר"י זה ועיין הגר"א שם בשם המ"ר וא"ש:

רש"י ד"ה כדאשכחן בסיני כו' דכתיב והודעתם לבניך כו'. כוונתו כמ"ש התר"י דהודעה לאחרים הוא בדיבור והתוס' פי' משום דשומע כעונה. ונ"ל דרש"י ותוס' אזלי לשי' דלקמן (דף כא ע"ב) בתד"ה עד פליגי רש"י ותוס' אם המתפלל יכול לשתוק ולשמוע קדיש דרש"י ס"ל דמותר דשומע לא הוה ממש כדיבור ור"ת ור"י אוסרים וס"ג דשומע הוה כדיבור וכל אחד אית ליה ראיה לשיטתו דהתוס' דייק מכאן דבסיני הוה דיבור ממש משום דשומע כעונה ורש"י פי' הכא בע"א וכן רש"י יש לו הוכחה לפי פירושו בפסחים (דף קו) הנוטל ידיו לא יקדש משום הפסק. עיין רא"ש שם ואפ"ה יכול לשמוע מאחר ולא חשיב הפסק. ור"ת שם דחה פרש"י דלא הוי הפסק ופי' בע"א שמא יפליג לחוץ. ולפירושו צ"ל הא דאמר שם זימנין מקדש ארפתא ר"ל אדעתא דרפתא לאכול אח"כ וס"ל שם דלא מקדשינן ארפתא אבל רש"י פי' שם מקדש ארפתא ממש ולהכי לא ס"ל ה"ט דר"ת שמא יפסיק בין נט"י לאכילה דא"כ מאי פשיט מזה למקדש אחמרא לז"כ ע"א משום הפסק ע"ש וא"ש. ומנהגן ש"י כדעת רש"י הן הא דמקדש ארפתא ממש גם בזה דשומע לאו כדיבור ולא חשיב הפסק בתפלה:

דף כא ע"א גמרא אר"י למדנו ברה"ת כו'. הסוגיא תתהפך כחומר חותם ולא נדע מי ילמוד ממי. עוד הקשה הפ"י יכניס זה הפרכא בק"ו מה תורה שכן חיי עולם ואין טעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו כו'. עו"ק מאי סתר בהא דאמר ועוד תנן על המזון כו' אידך בבא דתורה טעון ברכה לפניו מק"ו דברה"מ. ונ"ל דה"פ לפי די״ל ברה"מ יותר טעון ברכה לפניו מק"ו כששבע מברך כשהוא רעב לא כ"ש כדאיתא ר"פ כיצד מברכין וגם בת"ת יותר הוא מסברא שטעון ברכה לאחריו אחר שידע ושמח בו ונקרא תורתו כמחז"ל בתחלה תורת ה' ואח"כ נקרא תורתו והכתוב רבותא קמ"ל בכל אחד בברה"מ אפי' לאחריו צל"ב וכן בתורה אפי' לפניו. וגם י"ל הסברא איפכא דברכת הנהנין שמברך על הנאתו שייך יותר לברך לאחריו כשנהנה וכל התורה שהיא חיי עולם יו"נ לברך לפניו כשעוסק בו ולא כשפוסק מחיי עולם ועוסק בחיי שעה והנה בס"ד תפס סברא ראשונה לז"א מה מזון שאין טעון ברכה לפניו ר״ל כפרש"י שלא מצינו לו מפורש אף דמסברא יותר טעון ברכה לפניו צ"ל דהכתוב רבותא קמ"ל שגם זה יברך תורה שטעון ברכה לפניו כ"ש די"ל דהכתוב רבותא קמ"ל כי מסברא יותר טעון ברכה לאחריו וכן להיפוך ברה"מ לפניו מבה"ת אף דלאחריו יותר מסתבר גילה הכתוב בשלפניו לרבותא כ"ש לפניו דבדה"מ וכל אחד גילה אחבירו דלרבותא אמר קרא והש"ס דחי כסברא השנייה די"ל ברה"מ לאחריו עדיף ותורה לפניו עדיף וה"ר מדתנן במזון אין טעון ברכה לפניו דאינה מה"ת ומוכח כסברא הב' וא"כ כל אחד תיקום אדוכתיה כדמפרש קרא וא"ש:

שם ועוד תנן כו' תיובתא. מבואר מזה דר"י ר"ל ברה"מ לפניו ותורה לאחריו צל"ב מה"ת ואיתותב