ברכת ראש ברכות לה

להבין ענין הפליאות גם מה דנקט חסר ב' ולא אמר צ"ח גם סיום המ"ר שם ורוה"ק צווחת ראה ה' את עניי כו'. דאיתא בספרים דלכך נתקנו מאה ברכות בכל יום לבטל המאה קללות כי גם כל חלי וכל מכה כו' נחשב לשתים והם הכל מאה. ולפי המ"ר הנ"ל דהשתים הם חורבן ביהמ"ק וסילוקו של צדיקים ובמקום אחר דרשו כל חלי וכל מכה זו מיתת צדיקים. והנראה בפשר דבר דמיתת צדיקים נחשב לשתים כעין חורבן ביהמ"ק וסילוקן של צדיקים בישוב קו' המפרשים דבמ"ר אמר קשה סילוקן של צדיקים יותר מחורבן ביהמ"ק וברה"ש איתא צום השביעי זה צום גדליה ומי הרגו ישמעאל בן נתניה הרגו ללמדך ששקולה מ"צ כשרפת בית אלהינו. גם צ"ב מה דאמר ומי ה גו ישמעאל בן נתניה מה נ"מ בזה. אך הענין כי יש שני ענינים מ"צ כמו שכ"ל (א') לכפר על עוה"ד כקרבן (ב') מפני הרעה העתידה. ובאופן הא' יש לנחם כי יבוא צדיק אחר עדה"כ וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה כו' אבל בגדר השני אין לנחם כי מה דהוה לא הוה כ"ש דלא הוה ובשרפת בית אלקינו אחז"ל מזמור לאסף קינה לאסף מיבל אלא ששפך חמתו על עצים ואבנים ובה היה מזבח כפרה וכ"ה בהריגת גדליה שהיה לכפרת הדור כמחז"ל שכ"ל צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע ואמרו בע"ג (דף ד') דמי שיש בו עון שלא מיחה נחשב לצדיק שאינו גמור להכי מסיק ומי הרגו ישמעאל בן נתניה שהי' נחשב לצדיק שאי"ג ונתפס בעוה"ד לכפרה ולהכי שקול כשרפת בית אלקינו כי עדן נשאר החרש והמסגר אבל סילוקן ש"צ ר"ל סילוק גמור שאין עוד צדיקים כמותם קשה יותר מחורבן ביהמ"ק דשם שפך כמתו על עצים ולזה נאמר כל חלי וכל מכה. כי חולי הוא בפנימיות שלא נראה כ"כ לחוץ וזוהי אופן הא' הנלקח לכפרת הדור אבל אותן שנאספו מפני הרעה העתידה לבוא ויציאתם עושה רושם דמי לכל מכה המתפשטת לעין כל רואה. וזה י"ל בפסוק הצדיק אבד ואין איש שם על לב (שחשבו שהוא בגדר אבדה המתבקשת ל מצא במ"א כן חשבו שצדיק אחד י"ל שנלקח לכפרה ויולד עוד) ואנשי חסד נאספים (כי חפץ ה' להראותם שמת מפני הרעה העתידה לבוא לזה מתו עוד צדיקים ואנ"ח שעשו חסדים עם אחרים ואינו מהם ולא יהיו עוד כמש"ל ולז"א לשון אסיפה לגמרי) וזה היה כי אין מבין מתחלה אשר מפני הרעה העתידה נאסף הצדיק שלא היה בגדר אבדה ולא נתנו לבם לשוב במיתת צדיק הראשון. וי"ל פי' פסוקי נצבים והיה בשמעו את דברי האלה הזאת כו' (ור"ל שירצה לסמוך על מי"צ שיהיו עליו כפרה וזש״א בשמעו דברי האלה הנאמר בע"פ בפי' הכתוב כל חלי וכל מכה) והתברך בלבבו שלום יהי' לי למען ספות (מלשון פן יספה) הרוה את הצמאה הרוה ר"ל שהצדיק נאסף עבור עון הדור לא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל האלות הכתובה דייקא כאמור. (י) ועד"ז ביארתי מחז"ל למה נסמכו מיתת בני אהרן לשעיר המשתלח מה שעיר המשתלח מכפר אף מי"צ מכפר. עוד אמרו למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה מה פרה אדומה מכפרת אף מי"צ מכפר. ולהבין ענין שני כפרות הללו הוא ב' על אופנים הנ"ל כי, מיתת בני אהרן היה לכפר עון הדור מחטא העגל וז"א כ"א בתשובה כבשעיר המשתלח שנאמר והתודה עליו כו' כי יוה"כ מכפרת עם התשובה וכמו שכ"ל שבזה האופן נחשב לקרבן וזו היא חסד הכלול בדין. ואופן הב' מי"צ כמרים שלא נאספה לכפרת הדור כי בנשיקה מתה ובמותה נפסק הבאר וזה דין הכלול בחסד כי בראות העם שמת גבורם והתחיל הרעה אז יתנו לבם לשוב כדמצינו מחז"ל בהני בריוני דהוו בשיבבותיה דר"ז דהוה מוכח להון ולא אשגחו כשמת ר"ז אמרו עד השתא הוה ר"ז דבעי עלן רחמי עכשיו מי בעי טלן יהבו לבייהו ואהדרו בתשובה וזה הוא ג"כ ענין פרה אדומה שתחלתו דין וסופו חסד הנעשית לטהרתן של ישראל כמ"ש בפתיחה דנזיר יעו"ש. והנה ענין הפליאה הוא מלשון הפרשה כדמתרגם עושה פלא עבד פרישן והיינו כי מצינו ביסורין סילוק שכינה כמחז"ל בזמן שאדם מצער כו' קלני מעט ועדיין שכינה בתחתונים ובחורבן ביהמ"ק מצינו עשר מסעות נסעה שכינה כו' עד אלך ואשובה אל מקומי ועדיין מצוי אצל בעלי תורה כי יש לו להקב"ה ד' אמות של הלכה ובסילוק הצדיקי' פסקה לגמרי. ובזה יבואר המדרש רבה הנ"ל קשה סילוקן של צדיקים לפני הקב"ה יותר מיסורין ומחורבן ביהמ"ק ובזה נכלל גם מיתת צדיקים השקולים כשרפת ב"א. וסיים המ"ר ורוה"ק כו' דק"ל שמראש איכה עד פסוק זה מדבר בלשון נסתר זכרה ירושלים וגו' טומאתה בשוליה ולא זכרה אחריתה כי לא שמה על לב אך כאשר ותרד פלאים זו חורבן ביהמ"ק אז אין מנחם לה אבל רוה"ק צווחת ראה ה' את עניי יותר מהכל כי הגדיל אויב ובזה הוה סילוקן ש"צ מפני הרעה העתידה לבוא וזה אמרם קשה לפני הקב"ה דייקא יותר מתוכחות וחורבן ביהמ"ק אך בהתנדבו העם לשוב יקויים מחז"ל כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו. ויתפרש ע"פ מה דאיתא במגיד מישרים רזא דבכייה לאושדא דמעין ומתפתחין מבוטא עילאה לנחתא כמה נשמתין בהאי עלמא והיינו רזא דצדיקים מולידים במיתתהון יותר מבחייהון וזש"א מניחן בבית גנזיו ר"ל באוצר הנשמות שבגוף שע"י יתוספו נשמות וענין סופרן ר"ל שמשפיע כפי הכנת המקבלים ובזה ישוב ירחמנו ומחה ה' דמטה מעל כל פנים:

רש"י ד"ה אין המת מוטל לפניו שהמת בבית אחר. וי"מ שנתון לצד אחר. לכאורה הני חרי פירושים תליא בפלוגתת ר"פ ור"א לעיל (דף י"ח) דלר"פ דוקא בפניו באותו בית אז פטור האבל ודומם ולר"א אפי' בבית אחר וכ"כ הצל"ח. אך אין זה לכתוב בשם י"מ גם דקיי"ל כר"א. והעיקר בזה דרש"י ק"ל קו' הרא"ש אם האונן פטור ומותר כמש"ל למה יושב ודומם היה לו לכוין בפסוק ראשון לזה פי' שמספידין אותו כאן וא"א להסיח דעתי וי"מ שנתון בצד אחר ואסיר משום כבודו של מת אפי' אין מספידין אותו ולפי דס"ל דלא חיישינן משום כבודו אא"כ מוטל עליו דעריד כתירוץ ר"א להכי מפרש כפי' ראשון כנ"ל:

ע"ב רש"י ד"ה אמרת לא יטמא כו' ואית דאמרי בערבי פסחים כו'. הוצרך לזה לפי' שפי' כאן גם בלא נזיר וכהן רק בזה לבד שחלה עליו חובת פסח שהוא בכרת לא יטמא א"כ הא תינח פסח אבל מילה אין בזה לאביו דין כרת לז"כ בע"פ, וצ"ל דמיירי קודם חצות דעדיין לא חלה עליו חובת פסח רשאי ליטמא אי לאו מצות מילה שחלה עליו ומעכבו מפסח ועי' בזבחים (דף ק') או י"ל דמיירי בפסח הבא בטומאה שאינו נפסד מפני הטומאה:

תוס' ד"ה מדלגין מש"כ התוס' אם כן גם הגולל מטמא באוהל כ"ה במס' אהלות (פ"ב מ"ד) הגולל והדופק מטמא באהל. אך המעיין בפי' אליהו רבא שם יראה דגולל אימ"ט באהל אלא בקבר סתום ומשום מת הוא דמטמא וגולל דקתני משום מגע לפ"ז ל"ק לפי' רש"י דהא כתבו בדיבור שאח"ז דצ"ל שראש הארון פתות א"כ י"ל דהיו מדלגין ע"ג הארון ולא נגעו בו ואימ"ט משום גולל רק משום אוהל המת וא"ש. ועי' ברש"א מש"כ ולא ידעתי מהיכא פסי"ל כו' אף דמפקינן ליה מלא יבוא ר"ל דהש"ס תולין מדמה כמו דמצטרף לטומאת כהן משני נפשות מת בחצי לוג כן יצטרף לטומאה ברביעית וזה דלא כפרש"י שם ע"ש:

ד"ה אמרת לא יטמא [פרש"י] שקאי על אדם כו' מסברא י"ל [גם זה] דעושה פסח