ברכת ראש ברכות לד

ותשובה עם כל אחד מהם ואז הצדיק נתתס לקרבן לה' ועז"א צדיק אחד מהם ר"ל שיהיו גם הם עושין תשובה וגם הצדיק הוא מהם שיש להם חלק בו כשמעון אחי עזרי' כי כ"ה בקרבן ציבור שבא משל ציבור מתרומת הלשכה ובזה הם מקושרים בנפש הצדיק לכפר עליהם ועד"ז אה"כ שונא מתנות יחיה שאינו נתפס עליהם רק איש בעונו ימות. (ז) עוד מצינו אופן אחד בארץ שהצדיק נתפס על שלא מיחה בהם כמחז"ל שבת (דף נה) אמרה מדה"ד מה נשתנו אלו מאלו אמר הללו צדיקים גמורים הם א"ל היה בידם למחות כו'. וי"ל צדיק נתפס בעון הדור לשון יחיד דר"ל נתפסים על עון שעשו נגד הדור שלא מיחו בהם. ועד"ז יתפרש ג"כ צדיק אחד מהם עפמחז"ל כבלע רשע צדיק ממנו צדיק ממנו בולע צדיק גמור אינו בולע וכשיש לו עין התוכחה מקרי צדיק שאי"ג כדאיתא בע"ג (דף עא) וזש"א צדיק א' מהם ר"ל צדיק שאינו גמור אלא צדיק מהם אני נוטל. ובזה י"ל דמי שהוא ענותן ביותר ומשים עצמו כשירים אינו נתפס כיון שהוא שפל בעיניו פן יבזוהו כמאמר ר"ע תמה אני אם יש בדור הזה מי שיכול להוכיח אם יאמר עול קיסם כו' ומצינו דאמר שמואל לשאול שלא מיחה בעם שבזזו ממיעב הצאן הלא אם קטן אתה בעיניך [ואינך יכול להוכיח] ראש שבעי ישראל, אתה ותוכל לענשם וזה לא שייך באדם אחר. ועפ"ז אמרתי במחז"ל והביאו רש"י פרשת שמיני לא מתו בני אהרן עד שהודו הלכה בפני רבן ומה זה לשון שלילה לא מתו כו' דמשמע שהיה עליהם חיוב מיתה מקודם לכן והיל"ל מפני מה מתו כדאמר בתר הכי מפני ד' דברים מתו בני אהרן כו' אך הענין שבני אהרן היה להם עין תוכחה מחטא העגל דאחז"ל עה"פ ויתאנף ה' מאוד להשמידו זה כליון בנים כפרש"י שם ולכאורה קשה הא בנים לא יומתו על אבות ובפרט בנים גדולים אך הוא הדבר אשר דברנו שהיה בהם חטא העגל כמה"כ ויקהל העם על אהרן ואף שי"ל דלא יקבלו מהם יש מקום למדת הדין לומר אם לפניך גלוי כו' אי נפצע מוחו כו' ולעומת זה יעמיד עליהם מליץ אולי לא הוכיחו שהיו ענוים ביותר אבל אחז"ל בני אהרן שחצים היו וכן אמרו מתי ימותו שני זקנים הללו וננהיג את הדור וזה כיוונו באמרם לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני רבן בזאת נגלה שהיו מחזיקים עצמם כגדולים ונגלה עון התוכחה. ובזה י"ל בפסוק ויאמר לאלעזר ולאיתמר בניו הנותרים דר"ל שעשו עצמם כשיריים שהיו ענוים. ועד"ז פי' המ"ר אר"ב גם ענוש לצדיק זה אהרן לא טוב אלא להכות נדיבים על יושר הה"ד אחרי מלת כו' והיינו כי אהרן היה בו מדת תוכחה כדכתיב ורבים השיב מעון ואיתא בסנהדרין (דף ז') דאמר מועב ליעבדו לעגל והו"ל תקנתא בתשובה ע"ש אך בניו שהחזיקו עצמם לגדולים שהורו הלכה בפני רבן הוכו על שלא היישירו את הדור ולפי שמתו על עון הדור לכפרת העגל לזה מצוה לבכות על מיתת בני אהרן כמאמר האר"י כיון שחטא העגל שמור לדורות בזה יכופר עון יעקב. (ח) עוד יש ענין מיתת צדיקים ויבואר מחז"ל ב"ק (דף ס') ארשב"נ אין פורעניות בא לעולם אלא בשביל הרשעים ומתחלת מן הצדיקים תחלה שנאמר כי תצא אש כו' בכה ר"י האי נמי לאין דומים א"ל טיבותא היא לגבייהו דכתיב כי מפני הרעה נאסף הצדיק ופי' רש"י טובה היא להם שלא יראו ברעה וד"ז צ"ב מאי עיבותא היא הא כתיב יתמו חטאים. אך הענין הוא שהצדיק הוא כמו צינור להשפיע מטובו על הדור כמחז״ל כל העולם ניזון בשביל חנינא כו' אך כד רגיז רעיא על ענא עבד לנגדא סימותא ונסתלק הצדיק ונפסק השפעתו כמחז"ל מת אהרן פסקו ענני כבוד וחזר כו' מת משה פסקו כולהו וזה שקנין ירמיהו על יאשיהו רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם (ר"ל אף שהיה צ"ג והוכיח לדורו נלכד כדי לשחתם שלא יגין זכותו), אשר אמרנו בצלו נחיה וזה נחם אביי שלא מתו, מפני שהם כאין רק שלא יגינו עה"ד דעד הנה חטא רבים נשא וכעת טובתם יהיה לגבייהו להם לבד. וע"פ ג"ד הנ"ל ביארתי פסוקי (ש"ב א') ויקונן דוד כו' הדקדוקים רבו ואר"ל רק לפרש דמתחלה קונן דוד על כלל מיתת הצדיקים שהם מהם ואמר הצבי ישראל על במותיך חלל היינו על הגבוהים שבבני ישראל שגבהו מסיבתך הי' החלל ולזה קילל הרי בגלבוע אל טל ומטר ושדי תרומות (כי אין למי להרים תרומת ה' כמחז"ל כל המהנה לת"ח כאלו הקריב ביכורים) כי שם נגעל מגן גבורים שהפליטו השמן כפי' רש"י וכ"ה במיתת צדיקים במה שנהנו מהדור נתפסו בעונם. ואח"כ קונן על מיתת צדיקים שלא נהנו רק נתפסו בעון הדור שלא מיחו ואמר מגן שאול בלי משוח בשמן שהוא אינו מהם והיה נדיב לאחרים וזש"כ המלבשכם שני כו' עז"א איך נפלו גבורים בתוך המלחמה שנתפסו בכלל עון הדור ואח"כ על צדיקים גמורים כיהונתן וצדיקים כי"ב ותלה עיקר בכייה בו כי היה אוהבו וזש"א יהונתן על במותיך חלל ר"ל על גבהיך וגדול מכולם נאספת איך נפלו גבורים ויאבדו כלי מלחמה שהם היו למחסה ומגן מפני האויב וכהיום ללמד ב"י קשת וזש"א נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים שהם לקיום המין יותר היית מגן לנו מפני אויב. ועל שלשה מיני מיתת צדיקים הנ"ל רמז הכתוב ע"פ מחז"ל בב"ק (שם) ונאכל גדיש הוא הדגן אחר מירוח שאי"ב פסולת ועומד ליהנות מהם רק מעט קליפת סובין שלו והם מיתת צ"ג שמתו מרעה העתידה שלא ניתנו ליהנות מהן רק הטובה הוא להם ומתו בעונם כי אדם אין צדיק כו'. או הקמה הוא התבואה העומד ליקצר ומחובר להפסולת והם שמתו בעון הדור שהיה להם למחות. או השדה הם התבואה הצריכים ליניקת הקרקע כ"ה הצדיקים שהם מהם מיניקתם הנתפס לקרבן. וחז"ל דרשו או השדה לרבות ליחכה נירו והם בעלי מע"ע כעין מאמר הכתוב נירו לכם ניר וע"כ שלם ישלם המבעיר והם אותם שגרמו לזה, וע"ז יש לנו לבכות לשום על לב ולשוב לפני ה'. ועם כל הנ"ל יפולש מאמר הנצב בפתח דברינו דשאל ר"ע את ר"נ במה הארכת ימים וזכות שלא נתפסת בעון הדור ומחו ליה גווזי שדימו שמחזיק אותו לצדיק שאי"ג סליק ויתיב ארישא דדקלא לרמז מחז"ל מה תמרה צלה רחוק (פי' היפ"ת שדקל ענפיו בראשו והצל למרחוק ולא אצלם) כך מתן שכרם של צדיקים לעיל ולא בעה"ז ואין לו צל להגין על אחרים כיון שלא הוכיח ורמז זה על שלא, מיחה בהמכים אותו אמר אם נאמר כבש למה נאמר אחד והיינו לומר מיוחד שבעדרו כי גם צדיק גדול נתפס לקרבן עז"א שאינו מקושר בהם ואינן מהם שמימי לא קיבלתי מתנות ושונא מתנות יחיה ולא נתפס בעון הדור כהנ"ל ועל עון התוכחה השיב ועברתי על עדותי וכדרבא שמשים עצמו כשיריים. ובע"י ל"ג יותר וגי' דידן ותרן בממוני הייתי לרמז שאינו מחזיק עיבותא לנפשיה רק להשפיע מטובו לאחרים ולפושעים מפגיע. ובפשי' י"ל דהנך ג' דברים הם היפך ג"ד הקנאה והתאוה והכבוד שמוציאין את האדם מה"ע. לז"א לא קבלתי מתנות היפך מתאוה. עברתי על מדותי היפך הכבוד. ותרן בממוני היפך הקנאה העומדים על ממונם לדקדק והם מבעלי הקנאה שעינו צרה בשל אחרים וזה מג"ד תלמידיו של אברהם אבינו. עין טובה היפך הקנאה ורוח נמוכה היפך הכבוד. ונפש שפלה הפך התאוה. כמה"כ כי תאוה נפשך. (ט) עוד ביארתי בהנ"ל דחז"ל באיכה ר"י ור"ל כו' פתח הסבא ואמר קשה סילוקן של צדיקים לפני הקב"ה יותר ממאה תוכחות הסר שתים ומחורבן בהמ"ק דבתוכחות כתיב והפלא כו' ובחורבן ביהמ"ק כתיב ותרד פלאים ובסילוקן של צדיקים כתיב הנני יוסיף להפליא העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת כו'.