ברכת ראש ברכות כו

דס"ל כר"ע חפזון דישראל מצפרא ולא מצא רמז מפורש בקרא עד שדרשה בן זומא וחכמים דרשו לימות המשיח מ"מ י"ל דילפי מזה כמו בימות המשיח, הגם דאין זה עיקר בעו לטפל נמי יצ"מ כמו כן בלילה אף דאין זה עיקר גאולה מאורתא מזכירין בה. ואולי אין זה אלא אסמכתא מדרבנן. וזה נראה דעת הרי"ף ורא"ש שהשמיטו דבר משנה וסמכו על משכ"ל בערב שתים לאחריה וזהו אמת ואמונה כדאיתא לעיל (דף יב) כל שלא אמר כו' והובא ברי"ף ורא"ש. אך רבי דסתם בריש מכלתין כראב"ע כדאיתא לעיל (דף ט') סתם נמי הכא כראב"ע ונקט לשון מזכירין כלשון תורה למען חזכור כו' וע"ע מה שכתבתי בספרי ברכת ראש על נזיר בריש שיטת טעם כעיקר בפי' משנה זו:

דף יג ע"א גמרא וכה"א אל תזכרו כו'. ונ"ל דדייק מדנקט אל תזכרו כלל וביצ"מ כתיב אל חתבוננו בינה יתירה אבל זכירת טפל יהיה. והענין בזה כי עיקר הגאולה הוא משיעבוד הנפש דלהכי ס"ל עיקר גאולה מצפרא וזה היה ביצ"מ כמאמר הכתוב אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה וזהו דדייקו חכמים שיצ"מ טפל לה דכתיב אשר העלה ואשר הביא כו' דתיבת העלה קאי על הא דיצ"מ שמאז היו לגוי קדוש במ"ת:

שם אברם הוא אברהם כו'. נקט זה לפי שבתוספתא הביא ראיה מזה לחכמים וז"ל כי"ב לא יקרא כו' אעפ"י שחוזר וקורא אברהם אברם אינו לגנאי אלא לשבח הוא אברם כו' ומשמט דפליגי אבק קול ור"א דלקמן וענין פלוגחתם נ"ל דב"ק ס"ל דהו"ל לאו הניתק לעשה ליקרא שמו אברהם לז"א דעובר בעשה ור"א ס"ל בלאו דס"ל והיה מעיקרא משמע ועי' יומא (דף לו) בפלוגתא דתעזוב כה"ג ולהכי סידר הש"ס מקודם קו' אלא מעה מה דקשה לשניהם ובתר הכי מתיב ר' יוסי בר אבין דזה הקו' לר"א לבד דעובר בלאו דאלו לב"ק ל"ק דהא כחיב אח"כ ושמת שמו אברהם:

סליק פרק ראשון. בס"ד:

פרק שני במשנה והיה א"ש לויאמר כו' אינו נוהג אלא ביום. כהמ"פ הקשו הא יצ"מ נוהג גם בלילה. והנ"ל בכוונת רש"י שכתב בוהיה א"ש דמשתעי בת"ת ולמה שבק כל המצות שבפ' והא"ש לפי דס"ל בפי' המשנה דר"ל דנוהג תדיר ביום ולילה דח"ת אי"ל הפסק ויאמר אינו נוהג אלא ביום דציצית אינו אלא כל היום ולהכי ל"ק מיצ"מ שאינו אלא שעה מועטת. ובזה י"ל לקמן (דף יד ע"ב) תניא רשב"י אומר כו' ותיפ"ל מדריב"ק חדא ועוד קאמר כדי שיק"ע כו' ולא מפרש נמי בהאי והא"ש לויאמר חדא ועו"ק כו' לפי דרשב"י לשיטתו מנחות (דף צט) אפי' לא קרא אלא ק"ש שחרית וערבית קיים והגית בו יומם ולילה א"כ ח"ח נמי החיוב מפורש יש לה זמן להכי לא ניחא ליה בטעם ריב"ק וצריך לטעם אחר ולא קאמר חדא ועוד אלא על פ' שמע:

גמרא ש"מ מצות צריכות כונה. הנה הא ודאי דפסוק שמע בעי כוונת קריאה רק דס"ד כיוון לבו לצאת לשם מצוה כפי' רש"י ובזה אין נ"מ בין פסוק ראשון לכל הפרשה ומתרץ מאי כיון לבו לקרות ר"ל כוונת קריאה וכדמוקי דמיירי בקורא להגיה שאינו מכוין פירוש הענין אך בפסוק ראשון בעי לכוין יחוד השם ואלהותו ועז"א אם כיוון לבו לקבל עליו עול מ"ש יצא ומכאן ואילך די בקורא להגיה ואחי שפיר פי' רש"י וזה ג"כ דעת הרמב"ם. והתר"י לעיל בסוגיא דחמרא הקשה על פרש"י שם הא א"צ כוונה ותירץ ה"מ דבר התלוי במעשה אבל אמירה לכ"ע בעי כוונה והקשו הפ"י והט"א דזה נגד הסוגיא דהכא דמדמה אמירה לעשייה כפרש"י וכ"מ ברה"ש (דף כח) ולק"מ דהא דמדמה זה לזה הוא למ"ד בעי כוונה לצאת דבזה אין סברא לחלק ואהכי מיירי ברה"ש שם אבל כוונת ביאור הענין שפיר יש לחלק בין אמירה לעשייה דבאמירה בעי שיכוין על מה שהוא אומר ובזה מיירי התר"י שם וא"ש אבל התוס' פי' כיוון לבו לקרות בכל הק"ש ולזה פי' בקורא להגיה בע"א דצריך עכ"פ לקרות כנקודתן:

תוס' ד"ה הי' קורא כו' וא"ת הא בפ"ק כו'. לכאורה קשה דהא גם הירושלמי יש לפרש כן דזאת אומרת ברכות אינן מעכבות הק"ש מדיצא ידי ק"ש ומ"מ הברכות גופי' מעכבות זא"ז וצ"ל הברכות אחר ק"ש. ולזה נ"ל דסברי דברכת אהבה רבה לא נתקן אלא בשביל ק"ש דדמי לברכת התורה אבל אחר ק"ש אצ"ל כלל ואי משום ברה"ת יאמר נא ברה"ת דמבורר טפי ועכצ"ל דברכה גופי' אינו מעכב וצריך לחלק בין צבור ליחיד וזהו כמש"ל (דף יב ע"א) בפי' הש"ס שם ע"ש:

ד"ה בלה"ק נאמרה. פי' רש"י לקרות בתורה. ול"נ דהא כו'. ול"נ פשוט דרש"י לא כיון על תקנח קריאה רק סתם קה"ת ועפ"י מש"כ בשבת (דף קטו) ד״ה לא ניתנו ובתוס' שם ע"ש:

ע"ב גמרא ההוא בד"ת כתיב וה"ק כו'. לכאורה אריכות דברים הוא. וי"ל עפ"י מש"כ במקום אחר שלשון דיבור נאמר על פשוטי הדברים ואמירה הונת על כוונת הדבר אכמ"ל וזש"א לדבר בם בד"ת כתוב ליגמר פשוטי הדברים כי היכי דליגרסו בהו והדר ליסבר וע"ל (דף סג) כדרבא כו' שם חוזר וגומרה כו'. עי' ברא"ש שפי' חוזר וגומרה לאחר זמן ק"ש דאי בזמן ק"ש לכ"ע מפסיקין לק"ש כשלימד בפ"ע ומזה מוכח כמש"ל (דף י' ע"ב) דגם אחר זמנו ק"ש עדיף מת"ת ולמ"ד אין חוזר וגומרה אף דהפסיד הברכות לא איכפת ליה דאין מפסיקין לתפלה כ"ש לברכות:

שם חסורי מיחסרא וה"ק כו'. הקשו המפרשים למה הוצרך לחסר ולא משני זו ואצ"ל זו קתני. גם לשון רש"י ותו' ליכא למקשי מידי אריכות לשון הוא אך נמרצו אמרי יושר מש"כ הגר"א בפיה"מ במה דאמר הש"ס השתא משאל שאל אהדורי מיבעיא לימא דהיא גופיה קמ"ל דגם אהדורי משיב מפני הכבוד דוקא ולא לכל אדם וצ"ל דהכי ק"ל דהול"ל שואל ומשיב מפה"כ ובאמצע שואל ומשיב מפה"י ומדקתני ומשיב לבסוף משמע דזה גופיה קמ"ל ומשיב ולזה ק"ל השתא משאל כו' ומתרץ חסורי מיחסרא ואצ"ל כו' להכי תנא תחלה מפה"כ. ועדיין צריך ביאור ל"ל הך ואצ"ל היל"ל בקיצור שואל ומשיב מפה"כ. ונ"ל דה"ע לפי דלא דמי כ"כ דשואל הוא רשות ולא חובה