ברכת ראש ברכות כד

ע"ב גמרא אר"ה למקרא צל"ב כו'. ד"ז צ"ב במאי פליגי דהא ודאי דגם משנה וגמרא היה בצווי כדאיתא לעיל (דף ה) ואתנה לך כו' ובפ"ב דב"מ העוסק במקרא כו' ואולי פליגי במה יוצא ידי חובת מצות ת"ת אם במקרא לבד או גם במשנה וגמרא. ויותר נ"ל לפי דהא דצל"ב למדו מקרא דכי שם ה' אקרא כדלקמן (דף כא) לזה ס"ל לר"ה דרק למקרא צל"ב דכולהו שמותיו של הקב"ה וחד אמר דה"ה למדרש שהיא פסוקי תורה וח"א אף לגמרא כיון שנצטוו על הכל. והנה לגי' דידן הוא תחלה מקרא ואח"כ מדרש הפסוקים ומשנה זה הלכה פסוקה וגמרא הוא פלפול בסברא הרי חשיב בתורה שבכתב הנגלה והנסתר וכן בתורה שבע"פ. ובזה י"ל לפיר"ת שהוא שני ברכות הפותח וחותם בברוך שכל אחד כולל ב' ענינים וכי הוא זה ברכת לעסוק בד"ת והערב נא הוא מקרא ודרשי הפסוקים להבין טעמי המצות ולידע שמותיו כנודע וברכה שנייה הוא נגד משנה וגמרא אשר בחר כו' כמחז"ל לא כרת הקב"ה ברית כו' ונתן לנו כו' זה הוא פלפול וסברא כפי שהסכימו רוב חכמי הדור ולא בשמים היא ובזה שייך לשון נתינה וע"ז אמר רב המנונא זו היא מעולה שבברכות כמו שכתבתי בספרי ב"ר בפתיחה דנזיר ע"ש. וגי' הרי"ף בתחלה מקרא ומשנה וגמרא ומדרש ור"ל מדרש להבין בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן ולדידיה הוה שלש ברכות על דברי תורה למקרא כהוראת לשון דיבור שהיא פשוטי הדברים כמ"ש בפתיחה שם וברכת הערב למשוה וגמרא לידע טעמו של דבר להיות ערבים לשומעיהם ואשר בחר למדרש בי"ג מדות להורות כהלכה וזוהי מעולה מאוד וכמ"ש:

שם הוה קאימנא קמי' דרב לתנויי כו'. כאן הוכיח מזה דגם לגמרא צל"ב ולקמן (דף יד ע"ב) אמר קמ"ל דלמשנה צל"ב ונ"ל דשם עובדא אחרינא הוה דלמד בפ"ע דלפי עובדא דידן דלמד לאחרים אין ראיה דקריאה דמצוה עדיף די"ל ללמד שאני ועי' גי' רש"י שם דמתני פרקין ולא גרס ומתני לן:

שם אא"ב יוצר אור הוו אמרי היינו דברכות כו'. כל המפרשים הקשו הא גם בזה י"ל סדר ברכות אימע"כ והא דלא אמרו אה"ר דלא היה להם פנאי קודם דאל"כ אמאי באמת לא אמרו קודם ק"ש. ולכאורה י"ל בפשי' דלא שייך לומר אין פנאי דמה נ"מ אם יאמר קודם התמיד או אח"כ בשלמא ביוצר אור אתי שפיר דעדיין לא מעא זימני' והם רצו להקדים כל מה שיוכלו וקראו שמע וקבלו עליהם עול מ"ש ואח"כ עול מצות אבל באה"ר כיון דמעא זימני' מה לי להקדימו או לאחרו אלא ודאי דלא אמרו כלל משום אין פנאי. אך נ"ל מוכח לפי הס"ד דלא אמרו כלל דהא בלא"ה קשה איך קראו שמע בלא ברה"ת ואי נימא, דבאמת אמרו ברה"ת יקשה למה לא אמרו אה"ר דאית ביה תרתי דגם אה"ר יוכלו לקצר כמ"ש הרשב"א ואי נימא דברה"ת אמרו קודם עה"ש הא גם אה"ר י"ל בלילה כפרש"י וא"כ מה זה אמר ברכו ברכה אחת דמשמע דאתא לאפוקי ברכה שנייה א"ו צ"ל דאה"ר לא נתקן אלא סמוך לק"ש לפניה וא"כ מוכח דלא אמרו כלל אבל אי אמרו אה"ר שפיר י"ל דיוצר אור לא מעא זימני'. וכצ"ל לקמן (בתוס' רפ"ב) דס"ל דא"י לברך אחר ק"ש דאל"כ לא מוכח שם דברכות אימע"כ ע"ש מה שכתבתי שם. ועד"ז י"ל לדעת השואל הובא בצל"ח דלהס"ד מוכח דהוה ברכת אה"ר סמוכה דוקא דאל"כ יותר י"ל אה"ר בבוקר מברה"ת ולטאי דדחי י"ל כהרשב"א ומש"ל נכון:

תוס' ד"ה ורבנן כו' הלכך תקינו כו' ונ"ל דה"ע כדאי' לקמן (דף יב) כל שלא אמר אמת ויציב שחרית כו' שנאמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות ופי' רש"י על החסד שעשה במצרים ולילה הדומה לחורבן בה"מ לבקש על העתיד שיקיים אמונתו כו' והיינו שבמצרים היו עע"ג ופדה גוי מקרב גוי בחסדו להיות להם לאלהים במתן תורה ולז"א בשחרית אהבה רבה ובערב אנו מבקשים לזכור לנו ברית עולם שהבעית במ"ת ומכוון בפסוק שאמר ירמיה שם כשהתנבא על העתיד כה אמר ה' מצא חן במדבר כו' מרחוק ה' נראה לי (ר"ל כשהייתי עדן רחוק בלא תורה ומצות ה' בחסדו נ"ל ואח"כ במ"ת) אהבת עולם אהבתיך ע"כ משכתיך חסד שהחסד יומשך עד עולם עוד אבנך כו' כי"ר:

דה שכבר נפער באהבה רבה עד הלכך נמרינהו לכולהי. כל המפרשים האריכו ואין להוסיף כי אם לבאר ציונם שרמזו עד הלכך כו' שאין זה ענין לפלפולם ונ"ל דכוונו בזה דלא נימא הא דאמר שמואל הכא שכבר נפער באהבה רבה ולא מסיק הא דשנה על אתר משום דס"ל דרק למקרא צל"ב כדמשמע לקמן דס"ל לשמואל ברכה אחת ולהכי ברכת אה"ר דנתקן לק"ש פוער והירושלמי סובר כר"י גם למשנה צל"ב אינו מורה ברכת אה"ר ע"ז אם לא כששנה מיד ומכוין ע"ז להכי ציינו להמסקנא דמסיק דצל"ב על כולהו ואפ"ה לא מסיק הש"ס והוא ששנה על אתר ומשמע דש"ס דילן לא ס"ל כהירושלמי בזה:

בא"ד כגון אנו שאין לומדין מיד כו'. מדברי התוס' משמע שמפרשים הך והוא ששנה על אחר. דר"ל שאינו פוער רק זה שלמד מיד. לזה שאלו אם הדין כן בברכה"ת אמאי אין אנו מברכין כו'. והשיב ר"י דלא קיי"ל. ואף לדברי הירושלמי אינו זה אלא בברכת אהבה רבה כו' דאינו פוער אלא מה שלמד מיד ולא אחר שיסיח דעתו. אבל בבה"ת פוער כל היום אף אם לא למד מיד לפי דכל שעה מחוייב ללמוד ואינו חשוב כ"כ היסח הדעת. והצרפתים שנהגו לומר פסוקים כו' מפני דברי הירושלמי מפרשים והוא ששנה על אתר דר"ל דצריך ללמוד מיד. ובזה יפטור כל היום וסוברים דהוא הדין בבה"ת כן הוא שעח לשון התוס'. ועיין בהרא"ש ובאחרונים מזה:

דף יב ע"א גמרא דאי נמי אמר שהכל יצא לקמן (דף מ) פליגי בזה רב הונא ור' יוחנן וצ"ל דפשוע להש"ס כר"י אך קשה ל"ל לתוס' להביא ראי' מדיוקא ולא ה"ר מפשיעת הש"ס דהכא דס"ל כר"י. ונ"ל דלפי' הרי"ף דסיים בדחמדא, ר"ל דאמר תרוייהו שהנ"ב ובפה"ג א"ש גם לר"ה דהא בש"ס שם אמר דר"ה כר"מ וע"כ ל"ק ר"מ דיצא אלא דקמדכר שמי' דפת וא"כ הכא דהזכיר נמי יין יצא לכ"ע וזש"א דאי נמי כו' ר"ל דברכת שהכל שייך נמי גבי יין רק משום חשיבותי' בעי לאדכורי' א"כ בסיים בתרוייהו יצא ולזה ה"ר מענין אחר:

שם וסיים בדתמרי יצא. הרשב"א הקשה למה לא אמר בנקע כסא דחמרא כדפתח ביה. עו"ק מה מרבה בזה הכלל דבר היותר פשוט דאפי' סיים בדנהמא יצא ונלמד במכ"ש מפתח בשחרית מעריב ערבים וסיים ביוצר אור דיצא. ואף דלא יצא בדסיים במעריב ערבים וכ"ש בזה. והיה נ"ל דה"ע דתפס בזה דדמי ליה דבהא דפתח בברכת הזן אם סיים בזה לא יצא דברכה זו לא קאי על המזון דארץ רק ע"ד כלל הזן כל העולם כמ"ש בפרק שלשה שאכלו (דף מח ע"ב) רק צ"ל נמי ברה"א דמפקא מזון וקמ"ל כיון שהיה ע"ד לסיים ברהמ"ז כולו שיוצא בזה מהני נמי בסיים בתמרי אך זה אינו עולה לדעת תר"י והרא"ש דס"ל דיוצא בברכת הזן לבד. ונ"ל דה"ע דרוצה לרבות בזה הכלל דומיא דיוצר