ברכת ראש ברכות יח

שם במערבא מתרצי הכי כו'. לכאורה, משמע דמפרשו לקרא לטוב א"כ הק"ל מאי טעמא לא נאמר נו"ן באשרי גם לשון מתרצי צ"ב. ול"נ דהכל דיבור אחד דהנה יש להבין מה זה ה"ט שיש בה מפלה אטו לא מצינו ג"כ נו"ן לטובה נוצר חסד או נאמנים כל פיקודיו וכי"ב וצ"ל דמיירי בדבר הלמד מענינו הקודם מלכותך מלכות כל עולמים ניכר תמיד בכל העולמות שלמעלה וממשלתך וגו' הוא לפי שנות הדורות וע"ז היל"ל נפלה כו' ר"ל אף בעת נפילה ידו נטוי' עלינו אך לפ"ז א"א לפרש כפשוטו דלא תוסיף קום וגם עמוס גופיה סיים ספרו הנני אקים את סוכת דוד הנופלת ע"ז אמר במערבא מתרצי לקרא הכי נפלה עד שלא תוסיף לנפול עוד אז קום בח"י. וכ"ה בסוף מסכת ראש השנה עשר מסעות נסעה שכינה כו' עד וטברי' עמוקה מכולן שנאמר ושפלת מארץ תדברי ומשם עתידין ליגאל שנאמר התנערי מעפר קומי שבי וכן י"ל בחגיגה (דף ד') ברבי כי מטא לקרא השליך משמים ארץ נפל הקינוח מידו אמר מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ולפי שהיא נפילה שפלה לא הזכירו דוד בתהלה וסמכן לקרא דסומך ה' לכל הנופלים וגו':

שם תנא מיכאל באחת כו'. הדבר ידוע שמיכאל הוא מדת החסד וגבריאל הוא דין והדין אינו פועל כאחת כי חסדו גובר וכהא דאיתא ביומא (דף עז) אלמלא לא נצטננו כו' ואליהו הפועל בארץ יש בו כל הד' בחינות מד' מחנה שכינה ומה"מ בשמונה כי הוא כלול בארבע פעולותיו מטוב ורע כמ"ש בסמוך ובשעת המגפה פועל הדין ביותר כי אז אין מבחין בין צדיק לרשע כאחת ואר"ל:

תוס' ד"ה וקורא ק"ש מכאן משמע כו' לכאורה תמוה למה ליה לדיוקא הלא תלמוד ערוך הוא בשבת (דף ט' ע"ב) למ"ד תפילת ערבית חובה מערחינן לי' למיסר המייני' וכ"ש שלא להתחיל ומכ"ש בק"ש. ולכאורה י"ל דדייקו מתירוץ ראשון שבש"ס אף למ"ד תפילת ערבית רשות אסור עכ"פ להתחיל משום תפילה אף שקרא ק"ש מדתני ומתפלל וכל העובר כו' אך מדכתבו קורא ק"ש ומתפלל נראה דקמ"ל דרק משעה שהגיע זמן ק"ש ותפילה אין לו לאכול סעודתו כו' ולא מקודם וזה דלא כדעת התרומת הדשן הובא באורח חיים (סי' רלה ס"ב) דחצי שעה מקודם אסור דאף דנקט אלך ואוכל קימעא כו' דמיירי בזמן קודם מעט כמ"ש התר"י אינו אלא לזרוזי שלא לאכול ולישן ותוטפתו שינה ומדסיים ואוכל פתו ומברך וכל העובר כו' משמע דקאי אדסמוך ליה במטא זמן ק"ש ותפילה כדתנא וקורא ק"ש כו' והא דלא גזרו חצי שעה מקודם עיין צל"ח דדחק. ולי נראה בפשיעות דבמנחה דמתחיל מחצות גזרו בזה אבל בק"ש ותפילה דלילה דמתחיל מצאת הכוכבים לא גזרו בזה וגם בין יממא ללילא לא טעו אינשי וכן בתפילת השחר לא גזרו רק בהגיע זמנו כדאיתא בסי' (פט ס"ג) ולזה נ"ל בהא דכתב המ"א (בסי' תלג ס"ק ג') בדין בדיקת חמץ דחצי שעה קודם לילה אסור לאכול אינו מוסכם אלא לדברי השו"ע (סי' רלה) דעת התרומת הדשן הנ"ל ואין כן לדברי תוס' כמו שכ"ל. וכן הוא דעת הע"ז שם דרק מתחילת זמנו אסור כן הוא בבדיקה ומקודם מותר:

דף ה' ע"א גמרא לעולם ירגיז כו'. נ"ל ע"ד שפי' במקום אחר במחז"ל בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין ובסוכה (דף נב) מצינו להיפך כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ואביי יוכיח. ואמרתי דיש שני מיני יצה"ר (א') מצד החומר שבטבע הבריאה שאחז"ל טוב מאוד זה יצה"ר שאלמלא הוא אין אדם בונה בית ונושא אשה ובזה נאמר אם פגע בך מנוול זה משכהו לביהמ"ד שמתשת כח החומר ולזה נקרא תושיה (והב') יצר הצפון בלב האדם והוא השטן יורד ומסטין כו' ועל זה נאמר כל הגדול כו' וע"ז מתחרע כביכול שנאמר ואשר הרעותי ואכמ"ל. וזה שאמר לעולם ירגיז אדם יצ"ע על יצה"ר ר"ל אף שראוי לעבוד ה' בשני יצריו (כדאיתא בפ' הרואה עמש"ש) עכ"ז יחזיק חלק היצ"ע ולהחליש כח החומר ואם אינו יכול להגביר בניצוח מלחמתו יעסוק בתורה שבזה מתיש כח החומרי ואם גם זה אינו מועיל אז ידע כי אין יצר זה מכח החומרי כ"א כח היצר הנתון בו ממעל וכל הגדול מחבירו כו' פעולתו שיקרא ק"ש והיינו שיזכור ברוממות האל יח"ש ומלכותו בכל משלה וגם היצר נשלח מאת ה' לטובתו כמו שכתב הזוה"ק וכי הוא בעצמו יורד ומסעין עולה ומקטרג ולא ישמע לו. ואם ג"ז לא יועיל אז ידע כי בא מאת ה' לנסותו ויזכור יום מיתתו ר"ל שיחשוב שכר עבירה כנגד הפסידו מה שיהיה לו אחר מותו. גם יש לרמז יזכור לו יום המיתה ר"ל להיצה"ר וזה כעין מחז"ל סוכה (דף נג) לעתיד לבוא מביא הקב"ה ליצה"ר ושוחטו כו' ר"ל שיסיר חלק הרע מהטוב כי ראשו אחוז בקדושה ועי' סוטה (דף יג ע"א) מחייה ארישיה ומרומז בפסוק "אתה "סתר "לי "מצר ויסיר רק את "מות הזה וישאר מלאך קדוש ובזה גם השטן נהפך לאוהב לו כדמצינו במחז"ל שטן לשם שמים נתכוין אתא שען ונשקי' ואר"ל:

שם אר"י כל הקורא ק"ש כאלו אוחז חרב של שחי פיות. למשכ"ל י"ל דר"ל שני מיני יצה"ר החומרי והשען ורש"י שפי' להרוג המזיקין צ"ל מה שאמר אח"ז כל הקק"ש מזיקין בדילין היינו כעין קריאת התורה כדאמר ואין עוף אלא תורה ותפס קק"ש שכן דרך לקרות ק"ש על מטתו:

שם פשפש ולא מצא ר"ל שלא מצא עון שיהיה זה מדה כנגד מדה יחלה בב"ת דכמו בקיומה הוא קיום כל העולם כן הוא בביטולה נענש ח"ו במיני יסורין שבעולם ואם גם זה לא מצא הו"ל יסורין שא"ה ופרש"י מייסרו בלא שום עון כו' אינו ר"ל בלא עון כלל דהא לקמן אמר ביסורין של אהבה ממרקין עונותיו וערש"י (לקמן ע"ב) ד"ה דהו"ל בנים ומתו הו"ל יסורין של אהבה שהאבילות מכפרת עונותיו רק ר"ל דל"ל עון כ"כ נגד היסורין ויהיה שכרו שלם לעוה"ב ולא כאותן דכתיב בהם ויאכלו מפרי דרכם:

ע"ב ונגעים לא והתניא כו'. יש להבין במאי פליגי כס"ד והחרצן גם איך רמיז במזבח כפרה יסורין של אהבה. ונ"ל דס"ד מדנקט ד' מראות נגעים הו"ל מזבח כפרה ולא חשב הרבה מיני יסורין דר"ל הני ד' הו"ל יסורין של אהבה לטהרו מכל עונותיו והשיב לו לאידך גיסא דהני ד' אינם באים אלא לכפרה ולא ליסורין של אהבה דמיירי בארץ ישראל כפירש"י או כפי' התוס' לפי שזה גרע שנשתלח ממקום קדוש ואוכל בטומאה:

שם הא לן והא להו ערש"י ותוס'. עוי"ל עפ"י מה דאיתא בסו"פ המדיר אר"י מפני מה אין מצורעין בבבל מפני שאוכלין תרדין כו' ולזה כיון דלא שכיח שם מצורעין עפ"י הטבע ניכר כי מיד ה' בא לו ליסורין של אהבה כדי להרבות שכרו ור"י שהיה בא"י דיש לתלות שבטבע בא לו הצרעת אינו ניכר בזה ליש"א:

שם דין גרמא דעשיראה ביר עירש"י והגר"ז פי' מלשון סעודת הבראה שהיו מברין בבשר וז"נ:

שם אי משום תורה כו' נקט הני חלת מילי כעין דאר"י לעיל תורה וגמ"ח וקובר בניו מוחלין כו' לזה אמר ואי משום מזוני שאינך עשיר ולא עסקת כ"כ בגמ"ח:

שם א"ל ומי חשידנא כו' לכאורה זה יותר קשה האל