ברכת ראש ברכות יז

יקרא ק"ש די"ל דלשון הברייתא נכנס לאכול פתו במלח עד שעה שעומד לאכול מסעודתו משמע ששוהה באמצע לפי שעני אין לו להכין מבעוד יום ובא לביתו בערב אז מתחיל להכין סעודתו ומקודם אוכל מעט פת במלח כי כפין עניא ובמשך הזמן אחר סעודתו הוה זמן התחלת שכיבה. ולזה י"ל שקורא ק"ש על שולחנו דהו"ל כטעימא בעלמא דמותר. אך ק"ש ותפילה דמשיך טובא משמע גם בתוך הסעודה והא אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל ומשמע להו דכסייג הוא ג"כ משום תפלה ולא משום ק"ש לבד כמ"ש בחי' שם ע"ש בתוס' ד"ה וקורא כו':

דף ג' ע"א גמרא ולמדתי שמתפללין בדרך כו' לכאורה אין זה רבותא כ"כ כיון שהוא בדרך ועוד יתר דקדוקים עיין במפרשים. והנ"ל דר' יוסי ידע שאין לכנוס לחורבה מהנך ג' טעמי דלקמן רק דסבר דאין חשש למפולת ומזיקין כשנכנס להתפלל דשלוחי מצוה אינם ניזקין וגם היה בדרך באחת החורבות דחשד ליכא ואליהו בא ללמדו דאין נכנסין לחורבה כלל אף בליכא הנך טעמי דחכמים גזרו על הכל משום סרך הנך טעמי ולזה שמר לו על הפתח אף דלגבי אליהו לא שייך הנך טעמי ואמר לו היה לך להתפלל בדרך ולא מקרי עוסק במצוה אינם ניזוקים כיון דאפשר בענין אחר וא"ל מתיירא כו' א"ל אליהו מוטב להתפלל תפלה קצרה בדרך מלעבור ע"ד חז"ל ולהכי לא משני הש"ס לקמן בקו' תיפוק ליה משום מפולת ומזיקין דנ"מ אף ליכנס להתפלל אסור משים חשד משום דלא מקרי בזה עוסק במצוה כיון שיכול להתפלל תפלה קצרה בדרך וזה שאמר ר"י למדתי ממנו ג' דברים באיסור חורבה למדתי שאין נכנסין לחורבה ר"ל אף בליכא הנך טעמי מהא דאליהו שמר על הפתח ולמדתי שאף להתפלל אי"נ לחורבה רק יתפלל בדרך ולמדתי שגם באופן שאי אפשר להתפלל בדרך כ"א תפלה קצרה יותר טוב להתפלל בדרך תפלה קצרה מליכנס לחורבה להתפלל בלב שלם. ומזה תוכחת מוסר כמה צריך ליזהר מלעבור ע"ד תקנת חז"ל גם כי אין בו צד איסור משום איזה חסרון כוונת התפלה או כי"ב כי כל דבריהם כגחלי אש עומדים ברומו ש"ע. וא"ש דעת הר"מ שכתב סתם אין נכנסין לחורבה והשמיע הנך טעמי דבש"ס:

רש"י ד"ה ואיב"א כו' ורבנן דרשי כו' הוכרח לזה כאן דבל"ז י"ל דכולהו ס"ל תחלת זמן שכיבה אך ר"א אזיל בתר רוב בני אדם ור"ג וחכמים חיישי למיעוט דנמשך כל הלילה (עיין רש"י לקמן ע' ע"א ד"ה ובלבד) אך לתירוץ זה דר"א סובר תחלת זמן שכיבה משקידש היום ורבנן ס"ל מצה"כ דזה זמן שכיבה לרוב בני אדם וא"כ הוה סברתם הפוכה מתחלת זמן שכיבה לסופו דחיישי למיעוט ולזה צ"ל דרבנן ס"ל ובשכבך כל זמן שכיבה אלא שעשו סייג עד חצות וע"ע ברש"י (לקמן ד' ע"א ד"ה) לימא כר"א ומש"ש:

תוס' ד"ה קשי' דר"מ כו' דהיינו מבעוד יום קודם הערב שמש. לכאורה קשה הא ר"מ קאי אבין השמשות דר' יוסי דהוה כהרף עין קודם צאת הכוכבים וצ"ל דתוס' ס"ל דכל הנך שיעורי דתנאי מאחרין אחר צאת הכוכבים כמש"ל בפי' רש"י ד"ה נכנסין ע"ש וזה שכ"ל בתוס' ד"ה ואי ס"ד דלא מסתברא לחלק כ"כ בשיעורי זמן שכיבה בכל זמנים הללו אית בי' דר"ל בשיעורי זמן שכיבה דקודם צאת הכוכבים וזה דלא כפי' ר"י בתוס' דריש פרקין הס"ד:

ע"ב גמרא אלא דאמר ליה למחר בחצות כי השתא ואתא איהו ואמר כחצות כן הוא בספרים ישינים ובדפוס מחקו תיבות, למחר כי השתא ובס' פ"י מקיימו כנכתב לקמן (ד' ע"א) בגליון פי' שדיבר כו' ושייך לכאן ומש"כ שם לעיל ר"ל דזה הפי' שייך לעיל (דף ג' ע"ב) לקיים גי' הס"י אך אינו מובן מה הוסיף בזה רב אשי וגם כי סרסו לשון הש"ס אמר ליה בחצות למחר כו'. ול"נ לקיים גי' הס"י בטוב דלקמן אר"א בפלגא כו' וה"ק משה לישראל אמר ה' למחר כחצות כי האידנא והמעיין בפרשה יראה דהא דאמר משה כחצות הלילה כו' בבית פרעה היה כפי' רש"י שם ולפרעה נאמר התראה זו קודם המכה וצ"ל דלר"א לא נאמר לשון זה לפרעה רק דהכתוב סידר כאן הלשון שאמר אח"כ לישראל באורתא דתליסר (דלא נישנית פ' ז' עוד) ומה דלא אמר ר"א שאמר משה לפרעה כן לפי שבזמן משך ימים אין זמן חצות לילה שוין ברגע אחת לדעת הר"מ והגר"א ז"ל שכ' בר"פ תה"ש דחשבינן יום מעמוד השחר שהוא ד' מילין קודם זריחת השמש ולילה הוא בערך שני חלקי מיל אחר תחלת שקיעה דאז הוא זמן צאת הכוכבים ולפי דהיום גדול יותר בניסן מבאדר וכמו כן אור השחר שקודם נץ החמה הלוך וגדול וכפי שיעורייהו נחשב החצות לילה בשעות זמניות מצאת הכוכבים עד עמוד השחר ובהס"ד דש"ס דמשה אמר זה לפרעה כחצות י"ל דה"פ דהקב"ה אמר למשה באדר סמוך לחצות לילה באותו העת שיהא בט"ו בניסן חצות לילה ממש וא"ל למחר [ר"ל בליל ט"ו ניסן] בחצות כי השתא שיהא באותו העת חצות לילה אני יוצא והכיתי כו'] ובזה י"ל שאמר ה' כחצות ומיושב כו'. ובס"ד דר"ל דמשה אמר לפרעה כחצות י"ל דה"פ דהקב"ה אמר למשה בעת שיהיה בי"ד ניסן חצות לילה וזה שאמר ליה למחר (ר"ל אחר זמן בליל י"ד ניסן) בחצות כי השתא שיהיה אז בעת הזאת חצות לילה אני יוצא והכיתי כו' ומיושב קו' תוד"ה ואתא. אך משה דאמר לי' לפרעה אתר כן לא היה יכול לומר באותו לשון ודאמר כחצות משום דמספ"ל ור"א תירץ דמשה אמר זה הלשון כחצות לישראל בפלגא אורתא דתליסר כו' וא"ש:

תוס' ד"ה אין אומרים כו' ודוקא בד' אמות. סמכו ענין זה דר"ל לל"ק דהטעם משום לועג לרש כפי' רש"י אין זה אלא בד"א דאלו לל"ב דאפי' במילי דעלמא אסור י"ל הטעם דהו"ל כמסיח דעתו מאבילות כדאיתא בב"י א"כ אפי' חוץ לד"א אסור בכל החדר והרא"ש לקמן בפ' מ"ש כתב דמיירי חוץ לד"א וכתב המע"מ שם דכן מוכרח דאל"כ הא אפי' בביה"ק אסור בד"א ולק"מ דכאן מיירי אפי' לכבודו של מת או לבריתת המזיקין כדאיתא (לקמן ה') ובני רשף כו' אסור לומר דבר רק השייך להספדו וז"פ:

דף ד' ע"א גמרא ודוד מי קרי לנפשי' חסיד כו' הצל"ח הקשה למה לא משני כאן קודם מעשה דבת שבע כאן כו' ולק"מ דבמזמור פ"ו כתיב עשה עמי אות לטובה ודחז"ל על מעשה דב"ש וז"פ:

רש"י ד"ה נימא כר"א כו' כבר שכב וישן. כל המפרשים הקשו דרש"י סותר דבריו לקמן (ט' ע"א) ד"ה רבנן דדרך בני אדם לשכב עד חצות. ונ"ל דהש"ס לא ר"ל הכא דפליגי בזה דאי חששו למיעוטא הא כל הלילה דרך לשכב כמש"ל משא"כ בבני ר"ג דלא שמעו דר"א רק דעת ר"ג וחכמים שפיר מספ"ל דחכמים ס"ל דעד חצות דרך לשכב והא דנקט רש"י שם דר"א הוא לפרש לבני ר"ג צ"ל דר"א דמתני' פליגי בזמן שכיבה מיהו הש"ס כאן האמת נקט דל"ש לאיפלוגי בזה ומש"כ הצל"ח אינו נראה דל"ש סייג אצל יחיד אלא מדעת רבים:

ע"ב גמרא מסייע ליה לר' יוחנן כו'. הקשה הצל"ח מנ"ל דצריך לסמוך טו"ק מאי סברא דריב"ל דתפלה קודם כיון דלא הוי אלא מצפרא ס"ס י"ל דק"ש דאורייתא קדים וי"ל בפשי' דאי לא בעי בערבית סמיכת גאולה לתפילה ממילא זמן תפילת ערבית קודם מזמן ק"ש דצה"כ דהא בין לר"י דס"ל עד פלג המנחה ובין לרבנן דס"ל עד הערב שהוא תחלת שקיעה כמ"ש התר"י בר"פ תה"ש מתחיל זמן תפלת ערבית אחר כלות זמן מנחה וכן יתבאר לשון הרא"ש ולערב מתפלל תע"ר (ר"ל מתחלת שקיעה) ואח"כ ק"ש בתחלת הלילה ר"ל בצה"כ וא"כ הברייתא דמיירי דבא מן השדה מבעו"י כמ"ש התר"י ותנא קורא ק"ש ומתפלל ע"כ ה"ט משום סגל"ת לזה ימתין עד צה"כ וקק"ש ומתפלל וגם הך איבעית אימא סברא דריב"ל בהא תליא כיון דזמן תפלה קדים והו"ל קודם ותדיר לזה ס"ל תפלה באמצע תיקנו וא"ש: