ברכת ראש ברכות קסו

ע"ש. ולזה גם התורה הגם כי מפי הגבורה שמענו כיון שזה עיקר ותכלית רצון ה' מכונה בשם ימין ועז"א מימינו אש דת דשמאלא אתכלל בימינא וה"ט שייך נמי באיטר דחשיבותי' ימין דידיה לפעול בו כל צרכו כנ"ל:

שם רא"א מאי כל זמן שאין חברו רואה כ"ז שאין רואה את פירועו. לגירסא זו דר"א קאי ע"ד איסי בר נתן מבואר דבשעור זה נכלל שלא ישמע קול עיטושו דהא איסי בר נתן מחמיר בבקעה יותר מאחורי הגדר ואי נמי דלפעמים רחוק זה מזה ובעי תרווייהו שלא ישמע ושלא יראה מאי פסיקא ליה למנקט הא דאין חבירו רוחה פירועו מאידך אלא ודאי דיבר בהוה דמן הסתם חוש הראות רחוק מחוש השמע. אך בדין דאחורי הגדר יותר י"ל דר"א ס"ל כעולא דיפנה מיד דהא לא ס"ל בטהרות הקילו דלזה הוכרח לשנויי בע"א וא"ש הא דתנן יוצא מפתח בית הבד ונפנין לאחורי הגדר ומיירי דאין שם מכירו שיודע מי הוא ובמכירו צריך להרחיק יותר עד שלא ישמע עיטושו. ועיקר דינא קמ"ל דלא חיישינן שמא בתוך כך יכנס עם הארץ ויגע כפירש"י דברואהו או מכירו מכוער הדבר אם רואה פירועו או שומע עיטושו. וגם לגי' הרי"ף דר"א אמר, באפי נפשיה משמע נמי דמחמיר מדעת עולא דהא בא לשנויי המשנה ולעולא ל"ק כלל וס"ל כדי ראיה רחוק מקול עיטושו ולזה ודאי צ"ל דבכלל דברי רב אשי הוא נמי דלא ישמע עיטושו וכל זה פשוט. אך כי ראיתי בט"ז (סי' ג' ס"ק שכתב דמוכת בגמרא דאם אין חבירו רואה פירועו אפי' שומע עיטושו שרי וכ"כ העט"ז ובבכור שור. ובעניותי אינני מכיר שום הוכחה. ואין להוכיח מהא דמנחא ליה בת ר"ח לרבא ידה ארישיה דחשש סכנה שאני. וכן הא דמקשה לקמן בהא דיפנה בלילה במקום שיפנה ביום מרב כו' ולא משני להרחקה שלא ישמע עיטושו אין ראי' דלא חייש לקול עיטוש דש"ה כיון דבלילה אין רואה פירועו וגם איננו מכיר אותו דמי לאחורי הגדר ולית לן בה. והלבוש מחלק בין שדה לעיר דבעיר בעינן תמיד שלא ישמע עיטושו. ותמה הבכור שור מנ"ל הא. וי"ל דהוציא זה מתירוץ רב אשי לקמן לא נצרכה אלא לקרן זויות הרי דחייש לדבר דמאיסי ביה רבים אף שלא ידעו בשל מי כן הוא בעיטוש יש להרחיק במקום, הילוך רבים ואולי גם הר"מ דס"ל באחורי הגדר כאיסי בר נתן עד שלא ישמע עיטושו הוא נמי מטעם זה דמדמי זה ללילה דמתמיר ר"א. והנה לטעם זה י"ל כשמרחיק כ"כ שאין חבירו רואה את פירועו הגם דמיתרמי לפעמים שקול עיטושו נשמע ל"ל בה וזה מוכח מתי' ר"א דא"צ להרחיק כ"כ עד שאי אפשר להשמע דא"כ הדרי קושיא לדוכתי' הא בעינן שרואהו. ומדעת האחרונים משמע כפשוטו וזה אינו. וכנ"ל כוונת ר"י דתרתי בעי (וצ"ל שם ושאין חבירו כו') והעיקר בד"ז שירחיק כ"כ עד שיבין דמסתמא לא ישמע עיטושו אף במסכך עצמו שלא יראה פירועו ובהרחקת שאין רואה פירועו מהסתם נכלל ביה דלא ישמיע עיטושו ובנפנה אחורי הגדר או בקרן זויות או בלילה שאין אדם רואהו ויודעו צ"ל בה והזהיר גם בזה להרחיק עד שלא ישמע עיטושו כדעת הר"מ כאיסי בר נתן נקרא צנוע:

ע"ב גמרא אלמא לאו אורח ארעא הוא. ופירש"י אלמא אין מספרים בביה"כ. וכתב בהגהת הגר"א ז"ל צ"ע למה לא פירש כדאי' בתמיד למימרא דלא מיב"ל למיעל והיינו כפי' המפרש שם דלא הי"ל לומר ליעול מר והיה לו לנחור כנגדו ור"ל שיחזור לאחוריו כדפי' שם מקודם ומשמע שמפרש ליעול מר שיכנס תיכף עמו ואין דרך ארץ שיכנסו שנים כדאמר במתניתין מצאו נעול בידוע שיש שם אדם. והנ"ל דרש"י מיאן בפי' זה דא"כ מה תירץ דסבר דמסוכן הוא הלא זה אינו אלא בעמוד ראשון כדאי' לעיל (דף כה) וכיון דרב ספרא כבר על היה לו ליצא אחר העמוד ראשון שלו ולמה א"ל שיכנוס עמו לזה פי' דהכי א"ל ליעול מר דכיון שלא יחזור לאחוריו והיה כוונתו שיצא מיד כדי שיכנס ר"א דסבר דנתר ליה ר"א דמסוכן הוא ור"א שלא הבין כן והוה סבור דס"ל לר"ס דמספרין בבה"כ לזה א"ל שימתין והקשה לו ממתניתין דתנן מצאו נעול בידוע שיש שם אדם משמע דזה כבודו שלא ישאל ויספר רק זה סימנו. וי"ל גם לגי' הש"ס דתמיד דלא איבעי ליה למיעל ר"ל שיאמר לו למיעל דבזה דנעול הוה סימן ואולי גם המפרש שם כיון לפי' רש"י ע"ש:

שם וחתס וחסתי מיב"ל כו' אלא צניעות כו'. משמע דותחס קאי על התורה. וי"ל דה"ט דיליף ממחתרת שירדה התורה לסוף דעתו שאם יעמוד לנגדו יהרגהו אבל מי שיש לו צניעות ובושה מובטח שלא יחטא כמאמה"כ תהיה יראתו על פניכם (זו הבושה) לבלתי תחטאו:

שם מאי עת מועד. עיין מה שכתבתי בפתיחה לריש פרק תפלת השחר בזה:

שם מאי ראה אמר רב יעקב אבינו ראה כו'. נ"ל בענין פלוגתייהו עפ"י מחז"ל על ג' דברים העולם עומד על התורה כו' וזה אמר רב יעקב אבינו ראה זה זכות עמוד התורה שנאמר בו יושב אוהלים. ולזה אחז"ל יעקב בחיר שבאבות שת"ת נגד כולם ועז"כ כאשר ראם מתנה אלקים זה שראה בחלומו והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו בו ממש שהיה סולם מוצב ארצה וראשו כו' והנה ה' עצב עליו כי הבא מכת תורתו עולה על כל שרי מעלה ויסורו המשחיתים ולזה ראה ה' וינחם. ושמואל אמר אפרו של יצחק זו עמוד העבודה ר' יצחק נפחא אמר כסף הכפורים ראה זו עמוד גמ"ת התלוי בנדבת לב הוא לזכרון לפני ה' כדמצינו בכסף הכפורים שנאמר ולקחת את כסף הכפורים וגו' ר' יוחנן אמר בהמ"ק ראה ור' יוחנן לשיטתו דס"ל במגילה (דף כז) דקרא ואת הבית הגדול זו מקום שמגדלין בו תפלה וס"ל דזה עדיף מת"ת. וכמו שכתבתי בספרי ברכת ראש על מס' גזיר בפתיחה ע"ש. ועז"א ומסתברא כמ"ד ביהמ"ק ראה שנא' אשר יאמר היום בהר ה' יראה. והיינו דיש לדקדק כן מקרא דכתיב מקודם ה' יראה שאפרו של יצחק צבור לפני הקב"ה ועז"א אשר יאמר היום בהר ה' ר"ל התפלות הנאמרים שם לפני ה' יראה לפניו תמיד. ויש לרמז בפסוק ג"כ הא דאיתא בספרים שטוב לומר פ' עקידה ופ' הקרבנות וזש"א אשר יאמר היום (כל דבר הנעשה) בהר ה' יראה לפני ה'. וכה יזכר לנו ה' לרחם על עמו ולעבוד בהר ה' לשמו כי"ר:

שם הנכנס לביהכ"נ להתפלל מותר כו'. צ"ל דקמ"ל אפי' כיון לקצר דרכו שרי וכ"כ המ"א וגירסת הרי"ף מצוה כו'. ולפי מש"כ בסמוך על קו' רש"א מיושב נמי הא דקמ"ל ר"ה דאפי' בהר הבית מותר כשנכנס להתפלל כדיליף מקרא:

רש"י ד"ה קפנדריא כדמשמע (הפי') שמה (כצ"ל לפי גי' הש"ס כאן) ור"ל כפי' שמה בלשון רומי שביל המקצר הדרך כ"ה בערוך ועיין גי' הש"ס מגילה (דף כט):

דף סג ע"א גמרא אלא אמר רב כי ביתו כו' המהרש"א כתב מה"ט הו"מ למילף נמי בברייתא קפנדריא בק"ו לאיסור ממנעל דלא