ברכת ראש ברכות קסה

וש"ס דידן ומזה יהיה נכון מוצאו שיטת הר"מ והטור. וז"ל הירושלמי המטיל מים ה"ז הופך פניו כלפי צפון המיסך רגליו ה"ז הופך פניו לצד דרום אריב"ב הדא דאמר מתניתא מן הצופים ולפנים רע"א בכל מקום ובלבד מקום שאין שם כותל תני המיסך את רגליו לא יתן את פניו למזרח ואחוריו למערב אלא לצדדין רי"א בשעת המקדש ר' יוסי אומר מן הצופים ולפנים רע"א בכ"מ ובלבד במקום שאין שם כותל אר"ע נכנסתי אחר ר"י כו' ופי' בס' פ"מ דתנא הופך פניו לצד דרום ר"ל הופך פניו לצפון שיהא פירועו לצד דרום ולא נגד ביהמ"ק ובפירוע שלפניו לא חייש ומיירי ביהודה נגד ירושלים. והגר"א פי' דקמייתא איירי בגליל ובמטיל מים חשו גם בפירוע שלפניו היכא דאפשר להכי הופך פניו לצפון ובמיסך רגליו אינו אוסר אלא אחוריו כלפי הקודש לכן הופך פניו לדרום וברייתא אחריתי מיירי ביהודה ואסור מזרח ומערב רק הקשו דעת הירושלמי אהדדי דברייתא קמא לא אסר אלא אחריו כלפי הקודש ובפירוע שלפניו לא חייש ואח"כ תנא דלא יפנה מזומ"ע אלא לצדדין משמע דס"ל דגם אחוריו למזרח אסור. לז"כ דפליגי בזה. וכ"ד הגר"א דהש"ס שלנו חייש גם בפירוע דלפניו משום גילוי טפחיים. ול"נ דלא פליגי רק דתליא בדיעות. דהנה עו"ק בירושלמי שם. אריב"ב הדא דאמר מתניתא מן הצופים ולפנים והלא ריב"ב הוא אמורא ומנ"ל דמיירי כן כר"י הא הת"ק וחכמים אסרי גם מרחוק ולזה נ"ל דק"ל לריב"ב קו' הנ"ל דמוכת דאינו אוסר רק אחורי פירועו ואידך תנאי לא חילקו בזה ורק לצדדים שרו. לז"א דברייתא קמא אתיא כר' יוסי דמיקל דלא אסר אלא מן הצופים ולפנים בדרך ביזוי וכ"ה בתוספתא פ"ג דמגילה המסיך את רגליו פניו כלפי (הקודש) (כצ"ל שם וכ"כ הגר"א) המטיל מים אחוריו כלפי הקודש א"ר יוסי בד"א מן הצופים ולפנים אבל מן הצופים ולחוץ א"צ וכצ"ל גם באידך ברייתא דתנא המסיך רגליו לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב אלא לצדדין וכיון דלא התיר אלא לצדדין למה נקט תחלה בלשון פניו למזרח כו' היל"ל לא יפנה מזרח ומערב אלא ודאי דפתח בזה משום פלוגתא דר"י דס"ל מן הצופים ולפנים וצופים היו בצד מזרח כדמוכח לפירש"י דלא יקל כנגד שער המזרח אר"י לא אסרו אלא מן הצופים ולפנים ועיין בלבוש ותב"ש (סי' ג') ולר"י דוקא אחוריו כלפי הקודש אסור להכי פתח האי לישנא לא יתן פניו למזרח ואחוריו למערב וזה ברור. ועפ"ז נ"ל מה שאמר רב ור"י בהך דלא יקל אדם מן הצופים ולפנים וברואה דר"ל פניו כלפי הקודש אבל במחזיר פניו שרי וכהאי דהטלת מים שבירושלמי ובתוספתא דאחוריו לקודש מותר ואתיא כר' יוסי ואף דזה נגד פרש"י האמת אהוב יותר וכן מוכח מהברייתא דהנפנה דתנא ר"י מתיר שהיה רי"א לא אסרו כו' משמע דר"י גם בעלמא אתמר כהך דלא יקל וכן בהטלת מים כהתוספתא הנ"ל דר"י לא אסר אלא דרך ביזוי פניו כלפי הקודש ולכן בנפנה הוא ג"כ דוקא בביזוי אחוריו כלפי הקודש אסור. וכ"ז לרבי יוסי אבל הת"ק וחכמים דאסרי אפי' מרחוק מחמירים בכל גווני מזרח ומערב ביהודה או צפון ודרום בגליל ובזה יתלכדו שני התלמודיים בצוותא בסימא. (ג) וע"פ האמור יבואר שיטת הרמב"ם לנכון דהא משמע דהר"מ פסק כר' יוסי כדכתב בפ"ז שם וכל המטיל מים מן הצופים ולפנים לא ישב ופניו כלפי הקודש כו' וה"ט לפי דרב ור' יוחנן כוותי' רהיטא כמש"ל. וס"ל נמי דר"ע אדרבי יוסי קאי ערש"י ד"ה איכא בינייהו ופסק נמי כר"ע דהלכתא כוותי' ובזה ניחא שינוי לשון הברייתות דבקמייתא חשב כל הנך שהיה ר' יוסי אומר לא אסרו אלא ברואה ואין גדר ובזמן שהשכינה שורה ובתרייתא לא חשב בר' יוסי רק הוא לבד דלא אסר אלא ברואה וה"ט לפי דבקמייתא חכמים קיימי על כל דברי ר"י ואסרי בכל הנך אף מרחוק דאינו רואה ויש גדר ובזה"ז רק דמקילי את"ק בצדדים אבל בתרייתא בר"ע הוא ע"א דגם הוא לא ס"ל כהת"ק לחלק בין יהודה וגליל מטעם ביהמ"ק ואולי ס"ל כרבי יוסי בזה רק דקאי, אר' יוסי ור' יהודה דהקילו באינו רואה ובזה"ז משום דלא אסרו אלא משום כבוד המקדש עז"א ר"ע דלא כ"ה ובכ"מ אסור דס"ל ה"ט דהשכינה במערב אף שאינו רואה כבודו ולזה אין חילוק בין פניו למזרח או למערב דאסור אבל בהך דאין גדר לא פליג כדאמר בירושלמי הנ"ל ובלבד שאין שם כותל דחשוב הפסק. ובזה א"ש גם ברייתא תנינא דירושלמי שם דר"ע אוסר בכ"מ מזרח ומערב. וכן משמע מהא דתנא בקמייתא שם המטיל כו' הופך פניו לצד דרום רע"א בכ"מ כו' דאי"ל דכל מקום צפון ודרום גם מזרח ומערב אסור באין כותל דזה דלא כמאן רק דר"ל לפי' הגר"א דאיירי בגליל דאוסר בין צפון ודרום ומזרח ומערב מותר עז"א ר"ע דכל מקום שוה הן ביהודה או בגליל לאסור באין כותל. ולפי דהרישא אתיא כר"י מן הצופים ולפנים דמיקל באינו רואה לז"א בהאי לישנא בכל מקום אף באינו רואה אסור ומ"מ לדידיה כל מקום שוין ואינו אוסר אלא בין מזרח למערב וע"ע במס' ד"א (פ"ז). וזה נ"ל ג"כ דעת התוס' שכתבו בד"ה רע"א בכל מקום מזרח אחוריו ופניו למערב ומסקנא כו' מאי כיוונו בזה הא ש"ס ערוך הוא. וי"ל דכיוונו דר"ע אינו אוסר אלא מזרח ומערב ולא צפון ודרום אף בגליל שבצפון למסקנא דס"ל אפי' בחו"ל והביא ראי' מדמפרש בירושלמי ובלבד שאין שם כותל ואילו היה טעמו משום כבוד המקדש והוסיף להחמיר אפילו בחו"ל הא גם ביש כותל אוסר ת"ק כדמשמע בברייתא קמייתא, דרק ר"י מיקל ביש גדר ולא הת"ק אלא ודאי דס"ל טעם אחר משום דהשכינה במערב ובזה מיקל ביש כותל ואדר"י קאי. ומש"כ התוס' מזרח אחוריו כו' ר"ל אפילו אחוריו למזרח וכ"ש אחוריו למערב דאסור כנ"ל:

דף סב ע"א גמרא תניא בן עזאי אומר כו.. נ"ל פשוט דהך עובדא דבן עזאי היה אחר עובדא דר"ע דאי"ל דהא דבן עזאי קדים להא דר"ע דא"כ מה אמר ר"ע למדתני ג' דברים כו' הא כבר ידע ועשה כן למעשה. ועוד מאי א"ל בן עזאי ע"כ העזת כו' הא, הוא עצמו השיב ע"ז לר"י תורה היא אלא ודאי דבן. עזאי מאוחר ואף דכבר שמע ג' דברים הללו מר"ע צ"ל דהא דנכנס לאו משום ג' דברים הללו רק ללמוד עוד איזה דברים מהלכות ביה"כ וכאשר סיפר לר"י מה שראה בר"ע אמר לשון זה נכנסתי ולמדתי ממנו ג' דברים הללו. וראיתי בס' באר אברהם דאזיל בתר איפכא ואי"נ:

שם למדתני שאין נפנין מזרח ומערב אלא צפון ודרום כו'. הא דהאריך בלשון שלילה י"ל לפי דמצינו בהנך תלת מילי גם באידך גווני קצת איסור והיינו בהאי דנפלה צפון ודרום פירש"י ביהודה קאי ויש בו איסור בצפון ודרום נגד ירושלים כדפי' רש"י לעיל. ובנפלה מיושב יש בו איסור פריעה יותר מכ"צ רק לאחריו טפח ובקינות יד שמאל יש בו איסור באצבע שקושר בו הרצועות כדאיתא בפוסקים לז"א דבחד גוונא אין בו צד היתר כלל דהיינו מזרח ומערב ומעומד וקינוח בימין לכן יעשה באידך גוונא אף דגם בו יש צד איסור יראה לעשות באופן המותר כמ"ש כנ"ל:

שם אמר רבא מפני שהתורה ניתנה בימין. דעת המ"א ובבכור שור (סי' ג') דלטעם זה גם איטר לא יקנח בימין דעלמא והט"ז מסופק ע"ש. ולענ"ד אין לחלק בין הטעמים דגם לט"ז מקנח בימין דעלמא דהא ענין זה דניתנה בימין אף כי אין ימין ושמאל אצל ה' אין זה כי אם למשל הפעולות הנעשה כמו שימין האדם מזומן לפעול כפי הצורך כלה"כ לב חכם לימינו כ"ה אצל ה' כח הפעולה שהוא תכליתו מכונה בשם ימין אבל כח הפעולה הנעשית לצורך התכלית מכונה בשם שמאל. וביאור דבר זה כמ"ש בפתיחה