ברכת ראש ברכות קסד

שם א"ר יצה"ר דומה לזבוב כו'. נ"ל פי' לפי מה דאית' לקמן טובה לימינו ורעה לשמאלו כו' עז"א יצה"ר דומה לזבוב הפורח באיזה אופן יוכל להסיתו אם בעבירה ממש המכונה בשם שמאל או לפרוח לימינו שמדמה לו לדבר מצוה ומעור עיני חכמים והביא ראי' ממאה"כ זבובי מות יבאיש (הוא סרחון ממש בשמאל) יביע לשון אבעבועות והוא תחלת הקלקול המעלה רתיחה כן עושה קלקול מעט מעט בהמצוה עד שמבאישו ושמואל אמר כמין חטה הוא דומה. וי"ל עפ"י מה דאי' לעיל (דף מ') עץ שאכל אדה"ר חטה היתה ור"ל כעין מחז"ל בסוכה (דף מב) יכול לאכול כזית דגן מרחיקין מצואתו ד' אמות שנאמר יוסיף דעת יוסיף מכאוב ופירש"י מסריח ונקט חטה שהוא המובחר שבדגן וגם נופל ללשון חטאת וע"ע פסחים (דף מ') חיטי דאית בו' ציריא לשון ביקוע שאינו חלק ור"ל כמו במיני חטה שהוא המובחר למאכל וסעיד הלב ונהפך לסוף ביציאתו ליתר מכאוב וסרחון כ"ה ביצה"ר אף מי שעושה תחלה לשם מצוה מערב בו אח"כ איזה ענינים להתייהר וכי"ב עד שנהפך לסוף למרורת פתנים. וצריך שמירה הרבה להרחיק הזדונים:

ע"ב גמרא צדיקים יצר טוב שופטן. יתבאר עפ"י משכ"ל פי' שני יצריך ר"ל תאות הגופניות והמצות עז"א צדיקים יצר טוב שופטן היינו גם בתאוות הגופניות כבית תינוק ואשה הבא מתאוות החומר המכונה בשם יצה"ר שופט היצ"ט הצדיקים לעבוד בזה לשם ה' לבדו ויצה"ר חלל בקרבם. וברשעים יצה"ר שופטן שגם בהמצות שעושה אינו עובד לאהבת ה' רק למראה עיני בני אדם ובקרבו ישים ארבו. וזש"כ בקרב לבו אין פחד אלקים (רק אלקים) לנגד עיניו (ומצינו כי"ב שמוע מזבח טוב להקשיב וגו') כי החליק גו' בשפתי חלקות. בינונים זו"ז שופטן ר"ל בתאוות הגופניות מכוין גם להנאתו והמצות עושה כמצות ה' ועז"א רבה כגון אנו בינונים (ואין זה כהא דאי' ברה"ש בינונים נושא עון כו' דהתם איירי במחצה זכיות ועבירות והכא ע"א הוא) דר"ל בענין הגופניות מעורב תאוות החומר וגם ע"ז א"ל אביי לא שבק מר כו' כי ידע ברבה דצ"ג הוא ובכל דרכיו דעהו:

שם וא"ר לא איברי עלמא כו'. ערש"י דזה כדאמר רב לקמן לאחאב ודוחק וערש"א. ול"נ עפ"י מש"כ בס' אדמו"ר נפש החיים בפסוק אשר עשה האלקים האדם ישר גו' דר"ל שלא היה מעורב טוב ברע רק הבחירה היה חפשית להיות כולו טוב או כולו רע והמה (ר"ל אדם וחוה אחר החטא) ביקשו חשבונות רבים שנתערב רע בטוב עד שנתבקשו לחשבונות רבים פעם כך ופעם להיפך. וזש"א לא איברי עלמא (ר"ל עת הבריאה היה על אופן) אלא רשעים גמורים או צדיקים גמורים ולא ע"צ הבינוני דזה וזה שופטן דאמר מקודם רק אח"כ נתערב טוב ברע וביקש חשבונות רבים:

שם בשעה שהוציאו ר"ע כו'. עמש"כ בספרי ברכת ראש על מס' נזיר בפתיחה רבתא דשם ענין נפלא בזה להבין דברי חכמים בסוף כל האדם להיות נושא את נפשו אל ה' ית"ש:

שם לא אמרו אלא מן הצופים ולפנים וברואה. פירש"י פרט למקום נמוך שא"י לראותו. והא דתנא עוד בשאין גדר י"ל דקמ"ל אפי' ברואה למעלה מהגדר שרי רק שיהא פירועו אחורי הגדר. ועמש"כ לקמן פי' אחר גם בהא דמוסיף ר' יוחנן ובזמן שהשגינה שורה אף דרב נמי הכי ס"ל כדאמר אתמר נמי י"ל דר' יוחנן לרבותא אמר אף דס"ל בזבחים (דף קד) דקדושה ראשונה קידשה לע"ל לא החמירו בזה"ז ולרב פשיטא לי' דאולי סובר לא קידשה לע"ל שם ת"ר הנפנה ביהודה כו' עיין באחרונים. ובעזה"י יגעתי ומצאתי דברי אמת. ומקודם אבאר פירש"י דהנה הרש"א הקשה כיון דלת"ק לא אסר ביהודה צפון ודרום אלא נגד ירושלים ממש מה"ט שכתבנו א"כ בגליל נמי לא יאסור צדדים אלא נגד ירושלים ומרש"י לא משמע כן ור"ל כמו ביהודה לא אסרו צדדי צפון ודרום רק בצדדי מזרח ומערב אסרו משום דשכינה במערב כמש"ש כן לא יאסר נמי צדדי צפון ודרום בגליל. ומרש"י ד"ה בגליל משמע דרק מזרח ומערב מותר ולא צפון ודרום. וי"ל דה"ט דביהודה היה גם מזרח ומערב נגד ירושלים וכיון דצריך לפנות לאיזה צד וא"א לגזור שיעשה מחיצה דוקא לכן בחרו יותר להתיר ביהודה צדדי צפו"ד מבמזרח ומערב מטעם שהשכינה במערב אבל בגליל שלא היה מזרח ומערב, נגד ירושלים רק צפון ודרום חשו יותר לכבוד ביהמ"ק לאסור צדדי צפון ודרום והתירו מזרח ומערב ודברי הט"ז בזה ל"נ:

שם ר"ע היינו ת"ק איכא בינייהו חו"ל. (א) לכאורה י"ל דר"ע קאי אדברי ת"ק דביהודה שבדרום ירושלים צפו"ד מותר ובגליל שבצפון הוא איפכא וכמו כן אוסר ר"ע בחו"ל לחלק בין דרום ירושלים לצפונו ולא מ"כ מרש"י ד"ה הוי שדיין כו' ולא היה רוצה לפנות בבבל מזרח ומערב לפי שבבל במזרחה של א"י עומדת כו' מה ענין א"י לכאן הלא הת"ק חש לכבוד ירושלים. וכתוב הדר הוא (בירמי' א') דבבל לצפון ירושלים. וצ"ל דרש"י סובר דהחילוק שבין יהודה לגליל לא שייך אלא בא"י מטעם שכ"ל דיהודה היה נמי מזרח ומערב נגד ירושלים וגליל לא היה רק צפון ודרום נגד ירושלים אבל חו"ל אין שם חילוק גבולין לפי שחו"ל מקיפו מכל צד וישנו במזרח ומערב כמו בצפו"ד וחזר הדין כביהודה מטעם שכ"ל כיון דגזרינן כל צדדים יותר יש לגזור במזומ"ע כיון דההיכל במערב והו"ל כל חו"ל לגבי א"י כמו א"י שביהודה לגבי ירושלים. ובזה ארווח לן דעת רש"י מתמיהת הת"ש והצל"ח על מה דפירש"י דבבל במזרחה של א"י היא הא מפרש בגיטין דבבל לצפונה של א"י היא. וע"ע רש"י קדושין (דף סב ע"ב) ולמה שכתבתי י"ל דלאו דוקא במזרחה ממש רק דר"ל לצד מזרח של א"י כמזרחה צפונית דלזה קרו לבני א"י במערבא וכיון בזה דלא היה בצפונית ממש נגד ירושלים וס"ל כמו ביהודה בצפון ודרום נגד ירושלים ממש אסור כן הוא בחו"ל כה"ג בצפון ודרום נגד ירושלים אסור. ומיושב בזה ג"כ קו' הת"ש מתפלה ע"ש. וכ"ז בחו"ל אבל בא"י ס"ל לרש"י דגם ר"ע סובר כת"ק דבגליל מזרח ומערב מותר וצפון ודרום אסור ולהכי פירש"י לקמן (דף סב) ד"ה אר"י כו' וביהודה הוה. הרי נתברר שי' רש"י דס"ל דבחו"ל מזומ"ע אסור וצפו"ד שרו רק נגד ירושלים ממש אף צפון ודרום אסור באין כותל אם האויר מגולה עד ירושלים וזה לא שכיח ובא"י ביהודה נמי הדין כן ובגליל איפכא צפו"ד אסור ומזרח ומערב מותר. (ב) והרמב"ם כתב (בפ"ו מהל' ביה"כ) אסור לאדם לעולם שיפנה או שישן בין מזומ"ע אלא בין צפו"ד ניפנים וישנים וכ"כ הטוא"ח (סי' סג) כשישב יכוין שיהא פניו לדרום או לצפון אבל לא ישב בין מזרח למערב וכבר עמד בזה הב"י וכל הבאים אחריו למה לא פי' שזה דוקא בעיר העומד למזרח או למערב דא"י דומיא דבבל אבל העומדים בצפון ודרום דא"י הוה איפכא. והגם די"ל דס"ל כמש"ל בשי' רש"י דבחו"ל בכ"מ כיהודה דמיא אינו מספיק דלמה לא ביאר דין א"י והחילוק בין יהודה לגליל והרי כל תנאים דיברו מא"י וגם ר"ע לא פליג בזה כמש"ל מדלא אמר הך איכא בינייהו. והרמב"ם והטור לא בעי דרישה דא"י. ומש"כ הב"י דהר"מ סמך על הירושלמי דאינו אומר רק מזומ"ע אינו מספיק דפשי' דש"ס דילן עיקר וגם אינו מוכרח דהירושלמי יפלוג רק הירושלמי מיירי ביהודה כמ"ש לקמן. אך ראה זה מצאתי אמתת דברי הירושלמי והתוספתא