ברכת ראש ברכות קסא

הכתובים. דהנה אחר המבול כאשר רצה ה' להקים הברית בינו ובין כל נפש חיה שלא יוסיף עוד להכות כל חי הקים בריתו אופן בתוך האופן. וכי הוא זה כאשר האדם יהיה במצב הטוב כפי רצון ה' אז יתבסם כל העולם אף בכל נפש חיה כרצון ה' בראשית הבריאה אך כאשר בני אדם ישחיתו דרכם ויוצרכו לקיום הברית אז יפעול הברית לבל ישחית כולם כאשר עשה במי המבול ומ"מ יתקללו ויוחסרו מאיכותם אף נפש כל חי כמאמר הכ' אכלה חית השדה גו'. ועל ד"ז נראה הקשת. והיינו אם הקשת יראה לעין כל. מראה שאין העולם במצב הטוב. ואם לא נראה לעין כדורו של רשב"י רק גלוי לפני יוצר כל בשמים ממעל כפי טבע הבריאה הוא סימן שכל העולם במצב הטוב. ותפעול אות הקשת לכל בשר אשר בו נפש חיה שגם הם יהיו טבעם כעת רצות ה' בתחלת הבריאה. ועפ"י זה יבואר התכת הכתובים דבר דבור על אפנו. ויאמר אלקים הנני מקים את בריתי אתכם ואת זרעכם ואת כל נפש החיה (ועוד זאת, לכל חית הארץ וקאי על ראשית הפסוק הנני מקים) ור"ל דחשב שני דברים מה שנוגע לאדם בכלל על כל נפש החיה ועוד זאת הקמת ברית הנוגע לכל חית הארץ לבד האדם ומפרש והולך והקימותי את בריתי אתכם (ר"ל כשאתם בעצמכם תצטרכו להקמת ברית אז יהיה באופן) שלא יכרת כל בשר ומ"מ יתקללו ויחסרו ממצב טוב הבריאה. ויאמר אלקים זאת אות הברית גו' לדורות עולם דרת כתיב חסר שזה הברית תלוי כפי הדור ומפרש את קשתי נתתי בענן (ר"ל שנתן כבר בעת טבע הבריאה) והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ שמאז בעת בריאת הארץ כאשר המאורות נחלו ברביעי עד לא נברא אדם ונפש כל חי נברא בטבעו שתהיה הקשת לאות ברית שתעמוד הארץ במצב הטוב. והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן (שתתראה לעין כל וזה סימן שגם האדם נצרך לקיום הברית). וזכרתי את בריתי ביני וביניכם ובין כל נפש חיה (באופן זה אשר) לא יהיה מבול לשחת כל בשר (ומ"מ יוחסרו מטוב מצב הבריאה אך אם) והיתה הקשת בענן (שלא תתראה לעין כל רק תהיה בענן) וראיתיה (באופן זה) לזכור ברית עולם בין אלקים ובין כל נפש חיה אשר על הארץ (ר"ל שיזכור הברית אשר מעולם בעת הבריאה בינו ובין כל נפש חיה מקודם בריאת האדם שיהיו גם הם במצב הטוב כיון שהאדם עושה רצון קונו וא"צ לעצמו הברית ולכן לא אמר כאן ביני וביניכם) וכה יתפרש שיזכור בריתו אשר מעולם בינו ובין כל נפש חיה בריתו אשר היתה מאז על הארץ כמאמר הכתוב והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ והנה מראה הקשת הנראה ידוע לעין כל עוד ויאמר אלקים, אל נח זאת אות הברית אשר הקימתי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ שהראה לו גם טבע הקשת בעת שאינו נראה, רק כענין והיתה הקשת בענן שכ"ל שהיה מאז על הארץ וא"ש הדקדוקים הנ"ל ואולי כיון זה במאמר ריב"ל לעיל (דף נט) הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו דר"ל על מראה הקשת בתוך הענן באות הברית הנראה לזכי העין כעין ריב"ל כי אות הקשת הנראה לעין כל לא נראה בימי ריב"ל כדאי' בכתובות (דף עז ע"ב) אך לסי' טוב עלה במערבא דמחזי כו' דלאו כל אדם מבין ע"ז. ועפ"ז זה מבואר ענין הברכה זוכר הברית הוא אות הברית אשר על הארץ בתחלת הבריאה כמאמר הכתוב לזכור ברית עולם כמו שכ"ל ונאמן בבריתו הוא הברית שהקים לנח הנני מקים את בריתי. וקיים במאמרו שאמר אל לבו לא אוסיף לקלל גו' קודם הקמת הברית. וכן לגירסת התוס'. וקיים בשבועתו שכפל הדבר ולא אוסיף להכות לשבועה כפי' רש"י שם:

ע"ב גמרא הלכך נימרינהו לתרווייהו רוב ההודאות אל ההודאות. עיין תר"י. ול"נ דה"ט לפי דאל ההודאות י"ל על מצב זמן תמידי שתמיד יש להודות לה' ואיני במשמע על ריבוי הודאות מכמה מיני טובות המחדש בכל יום לז"א תרתי שהוא אל ההודאות בריבוי מיני הודאות שונות. וזה נמי כוונת תוס' בישתבח לומר גדול בתשבחות אל ההודאות ור"ל להודות לה' על גדולות מיני שבח וד' רש"א דחוק אח"כ ראיתי ברש"י תענית (דף ז') ד"ה למימרינהו כו' כמרבית ההודאות כו' וכ"כ בישתבח גדול בתשבחות אל ההודאות מורין כמ"ש:

שם הא דאתא פורתא הא דאתא טובא ואי"א כו'. לפירש"י דפורתא אומר מודים חשב פורתא משיצא חתן כו' כדאיתא לעיל וטובא היינו כדי רביעה כדאיתא בתענית (דף ו'). ולפ"ז כדמשני הא והא דאתא טובא ר"ל אפי' טובא וה"ה בפורתא משיצא חתן לקראת כלה דמב"ע כדאמר לעיל. וקמ"ל דברכת מודים אפי' בטובא. דלא נימא כדס"ד בל"ק דרק בפורתא יאמר מודים. ולולי פירש"י י"ל איפכא הא דאתא פורתא ר"ל במתני' דמברך הטומ"ט על פורתא אף קודם שיצא חתן כו' דמטובו חיינו והא דאתא טובא עד שיצא חתן מברך מודים על ריבוי הטובה ברוב ההודאות דלפי' רש"י הק"ל היינו בשורות טובות דלא תהא שמיעה גדולה מראיה דחזו מחזי. אך לפי' זה קמ"ל דגשמים יש לו איזה ענין פרטי דבעי עוד שיעורא להטבה זו ואמר עוד הא והא דאתא טובא דגם לברכת הטומ"ט בעינן עד שיצא חתן. ובזה מיושב דעת הרי"ף והרא"ש מקושית הצל"ח ע"ש והוא משום דפסק כלישנא ב' דזו"ז דאתא טובא משיצא חתן. ולז"כ הרי"ף כדכתבנוה במס' תענית דשם כתב הך משיצא חתן כו' וצ"ל דהא דאמר הש"ס לעיל מאי מברך לאו בדרך שאלה דהא י"ל דקאי אמתני' דמברך הטוה"מ רק הוא לברר הדבר דר"י ס"ל ברכת מודים וכמוהו הרבה עיין תוס' ר"פ אלו מציאות:

שם אית ליה ארעא הטוה"מ מברך והתניא בנה כו'. (א) הדבר יפלא למה הקשה מברייתא ולא ממתני' גם למה הביא הש"ס הך סיומא דשלו ושל אחרים הא זה תברא להקושיא וכדמתרץ ליה. גם מה שהביא ראי' מברייתא דקצרו של דבר כו' מאי אולמיה זה מהך דשלו ושל אחרים והנ"ל בפשי' כוונת רש"י שהביא תתלה פירוש הברייתא דבנה כו' ואח"ז כתב ה"ג והתניא כו' להורות דזה חיליה דפי' הא דאי"ל שותפות דר"ל בכלל הטבה ולא כפי' הרי"ף שיהא יחד שותפות בהטובה דלהכי לא הקשה ממתני' דידע שפיר שיש לחלק בין טובת עצמו לטובת כללי דגשמים הם טובת הכלל ורק מהברייתא ק"ל דתנא בקנה או בנה לעצמו אומר שהחיינו ודומיא דהכי מיירי ג"כ בסיפא בבנה לעצמו ושל אחרים הטומ"ט משמע שיהא אחרים עמו בטובתו ומשני דלא כ"ה רק דתלי אם יש שותפות כללי בהטובה והביא ראי' מדתניא דרך כלל. קצרו של דבר על שלו הוא אומר שהחיינו דבר שאינו נוגע הטובה רק אליו על שלו ועל של חבירו הטוב והמטיב ומשמע בכלל טובת העולם דלא נקט בקנה ובנה לו ולאחרים וגם נקט על שלו ועל של חבירו ולא נקט שלו ושל חבירו משמע אף שאין שותף עמו. וי"ל לשון הברייתא בזה דנקט, ברישא הוא אומר שהחיינו שאינו נוגע רק אליו לבד לפרש"י ורק הוא לבד מברך ובסיפא דהוא טובת כללי עם אחרים נקט אומר דכל אחד מברך הטומ"ט ולשי' הרי"ף דס"ל דבעינן שיהא שותף עמו בטובתו צ"ל דמשני דאה"נ דגם בגשמים לא תלינן בין אית ליה ארעא לבד רק באית ליה בשותפות או לא. והביא ראי' מדתניא קצרו של דבר על שלו כו' משמע דכללא כייל לכ"ד דומיא דבנה וקנה דרישא דמיירי בשותפות. ועד"ז א"ש גם הסוגיא להלן דפריך מילדה כו' ולא ק"ל ממתני' דבנה כו' לפי דס"ד דמיירי אפי' במתה אשתו שאינה בטובתו רק טובת כללי שהשאירה זכר עיין בב"י (סי' רכ"ג ובט"ז שם) וכן ביורש ס"ד אפי' במחלק נכסיו על פיו כמ"ש הרא"ש וכן בשינוי יין טוב הוה ההטבה בכלל העולם ורק למאי דמתרץ דבעי