ברכת ראש ברכות קס

לזה ראוי לב"ע מציב גבול אלמנה. ולפי שהרי"ף העמיד ד"ז לדינא בזה"ז פי' כן. אבל הברייתא נשנית דרך כלל וכפירש"י. והא דבתי כותים י"ל אף בזה"ז שלהם לבדם ניתנה הארץ. ומיושב בזה קושיות רש"ל הובא בט"ז (סימן רכד) דלפי' הרי"ף צריך לפרש גם הא דבתי כותים מיירי בבתי תפלות שלהם והא צל"ב אחריתי ברכת שנתן ארך כו' ולמ"ש לק"מ דאינו מוכרח לפרש כן ודעת רש"י והרי"ף אחת הן רק הוכרחו לזה מקו' הנ"ל. העולה לדינא שעל בהכ"נ יש לב"ע ברכת מציב ובפרט כשנבנה מחדש ונתיישב דבכניסתו יב"ע. ואולי הפי' בש"ס בישובן ר"ל בעת שנתיישב וכן בחורבנן איירי בעת שנחרב. ובזה א"ש לקמן בר"ח דאיתנח ולא בירך דיין אמת לפי שנחרבה מכבר. או י"ל דא"צ ברכות אלו כי אם פעם א' בעת שנתיישב או שנחרב ור"ח כבר בירך פ"א ולזה אין אנו נזהרין כ"כ אבל בפעם ראשון ודאי צריך לברך כנ"ל:

שם ברכינן עלך תרתי אשר חלק ושהחיינו. לכאורה ברכת שהחיינו ראוי להקדים דהוא תדיר ועיין מ"א (סי' קסה) ברכת אשר יצר קודם לכל שתדיר אך יש ראי' מזה לפי' התוס' דוקא בחבירו החביב ולפי שזה שחיבבו לר"ח הי' מגודל חכמתו לזה ברך אשר חלק תחלה לפי שזה גרם לברכת שהחיינו וכעין דאי' לעיל ר"פ אלו דברים בש"א מברך על היום כו' שהיום גורם ליין שיבוא וגם ב"ה מודו לזה ע"ש כנ"ל. עוד יש לומר משום עשה דכבוד תורה עדיף:

שם לאחר יב"ח אומר מחי' המתים. מסתימת כל הפוסקים משמע דאומר בשומ"ל ככל הברכות דחשיב אך הפמ"א ח"א (סי' סו) כתב דמברך בלא מלכות רק בא"י מחי' המתים וטעמא כיון דברכה זו הוא בתפלה בלא מלכות משום דהוה ברכה הסמוכה וכדאי' בתר"י ריש מכילתין די"ל אהבה רבה לבד בלא פתיחה משום דבמקומה נתקן זה משום סמוכה וכה"ג מצינו בתפלת הדרך שחותם ואינו פותח משום ברכת שומע תפלה דתפלה עכת"ד. וז"א דלברכת אהבה רבה פשיט' דאינו דומה דהיא היא. הברכה עצמה שנתקן בסמוכה לכן גם לפעמים שאומרה לבד אינו נתקן בשינוי ברכה וגם לתפלת הדרך אינו דומה לא מיבעי לד' תוס' פסחים (דף קד) דאי' טעם אחר משום שכולה הודאה. וע"ע בחי' רשב"א לעיל (דף יוד) דלא כהתר"י וע"ע ברש"י כתובות (דף ח' ע"ב) ד"ה האל מבואר דלא כהתר"י והפמ"א ואף אי נימא דבש"ס שם הוא כד' התר"י לא דמי דהתם אומרה דרך תפלה בחתימה ולא אחשבוה יותר מברכת ש"ת אבל ברכה זו דאינו אומר דרך חתימה רק דרך ברכה צל"ב כדין ברכה בשומ"ל וז"ב:

שם הא בתר דאיתייליד. פי' הראב"ד דאינו מברך אלא על מי שמצער עליו. וכתבו האחרונים דז"א אלא בברכת דיין אמת אבל משנה הבריות אומר על הכל כמו בפיל. ונ"ל דממקומו הוא מוכרע דחשיב קיפח ודרניקיס בהדי כושי לברך משנה הבריות והא זה יכול להיות בתר דאתייליד כבהקנוס ולמה חילקם. ונ"ל דה"ט משום דהנך דרך גידולם הוא ואין מצטערין כ"כ גם רואיהם אצל"ב דיין אמת רק אי היו ממעי אמם דיברך משנה הבריות לפי שבזה אינו תלוי בצערו אך בהקנים הוא דבר המצטער בו חשיב ליה בהדי קיטע לברכת דיין אמת וזה נמי קמ"ל ריב"ל בבהקנוס המצטערים ג"כ לרואיהם אם הוא ממעי אמו אימ"ב דיין אמת אלא משנה הבריות ע"ש כי כן גזר היוצר:

רש"י ד"ה רב הונא אמר מאי זיקין וילון כו' גדולה הפליאה ע"ד רש"י למה נטה מדרך הפשוט דר"ה מתרץ והא חזינא דעבר כפי' התוס' דכן רב אשי את"ז קאי ע"ז. והנ"ל ברור ואמת דגם רש"י מודה, שמתורץ בזה קו' והא חזינא דעבר רק דרש"י ס"ל דהא דמקרע וילון ומחזי נהורא דרקיע ראוי לב"ע עושה מעשה בראשית כבזיקין וכדלקמן (דף נט) הרואה רקיע בטהרתה אומר עושה מעשה בראשית אימתי כו' וזה כוונת רש"י דג"ז בכלל זיקין לברך עליו. ולא דמי להא דלעיל בעבר כסלא וכן ברב אשי דמחזי כמאן דעבר ומ"מ לא פליג אדשמואל דגם כוכבא דשביט הוא בכלל זיקין כנ"ל:

דף נט ע"א גמרא ועל הברקים כו' מאי ברקים אמר רבא ברקא. נ"ל דלאו לשון שאלה הוא הלא זיל קרי בי רב הוא רק לברר הדבר על איזה ברקים מברך. או י"ל דק"ל על מה דמפסיק ברוח בין רעמים לברקים הבאים יחד כדאמרינן לעיל דבריק ברקא ומנהמי ענני זה לזה ובא רבא לפרש דלאו דוקא זה הברקא תקיפא דבריק בענני רק סתם ברקא ואולי צ"ל ברקאי כהך דתנן ביומא (דף כח) הרואה אומר, ברקאי ופירש"י לשון צהר כו' וכוונתו דשם ברק הוא לאו דוקא ברק של אש כפירש"י לעיל ד"ה ברקא תקיפא כמאה"כ ומן האש יוצא ברק רק הוא מלשון צהר שהאיר השחר. וע"ע שם ברש"י ד"ה עלה ברקאי האיר יותר מברק וכ"ה כאן ברש"י לשון מבריק צהר (כצ"ל וט"ס נהר וזה קרוב לטעות בכתב רש"י). וראיתי ברש"י יחזקאל (דף כא) למען היות ברק וכן בנחום (ג') וברק חנית פירש"י בלעז פלונדרש (והוא מלשון בלאש"ץ בל"א) אבל כאן תירגם לשון הארה ולפ"ז נראה דעל הברקים הנראה בקיץ בלילה בלי מטר דמב"ע. וראיתי בח"א כתב שמעתי דע"ז אינו מברך וכן שמעתי אומרים שזה בא מחמת החום ולמ"ש אינו כן. וכ"נ עוד מרש"י שכתב על ברקא יתידאי וירוקא וחיורי כולהי קשיין שאינם של ברכה ור"ל דלהכי אינו מב"ע ולא הוציא מכללו ברקא דמחמת החום ש"מ דלכולהו מברך, ואולי מפני שהעולם אינם מבינים באלו שאינו מברך לזה לא נהגו לברך כי אם על הברקים הבאים ממטר כדכתיב ברקים למטר עשה ומשמע דהנך דחשיב רבא אינם באים במטר מ"מ לדינא נראה דעל כל הברקים המאירים מב"ע כנ"ל:

שם אר"פ הלכך נימרינהו לתרווייהו זוכר הברית ונאמן בבריתו כו'. לבאר שלש אלה מה ענינם. אכתוב מש"כ (בפ' נח) בדבר הקשת. וממוצא דבר ישכיל ענין ברכה זו על מה נרמוז בכפל הענין במ"ש. כתוב בסדר נח ויאמר אלקים אל נח גו'. הדקדוקים רבו כמו רבו בכפל הדברים במלות שונות ואפרוט קצתם. (א) ואני הנני מקים את בריתי אתכם גו' ואת כל נפש גו'. והקימותי את בריתי גו' הך והקימותי גו' למותר ולא עוד אלא שמגרע דמתחלה חשב כל נפש תי' ואח"כ אתכם לבד. (ג) עוד הפעם ויאמר אלקים זאת אות גו' ובין, כל נפש חיה. (ד) את קשתי נתתי אתן היל"ל והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ ולא חשיב כאן אדם ונפש חיה. (ו) ונראתה הקשת בענן וזכרתי גו' ביניכם ובין כל נפש חיה גו' לשחת כל בשר נראה כמיותר בכפל דברים. (ז) לזכור ברית עולם היל"ל לעולם. (ח) בין אלקים ובין כל נפש חיה עיין רש"י (ט) ובין כל בשר אשר על הארץ נראה כמיותר כי מי כל בשר עלה לשמים. (י) עוד הפעם ויאמר אלקים זאת אות גו' פירש"י הראהו הקשת. למאי הראהו. וגם כאן כתיב כל בשר אשר על הארץ. ועוד יבין המעיין מתוך דברינו. ונקדים מה שאמרתי לתשובת האפיקורסים מה זה האות בראיית הקשת הרי הוא ככל פלאות הטבע הנעשה על הארץ ולא ניכר בהם אות. דהנה החוקרים יגעו גם ייעפו למצוא סדר הטבע המוטבע מאת הבורא ית"ש אבל לא על טעמי פלאי הטבע על מה נברא כך ולא באופן אחר הלא זה נעלמה מעין כל חי כמאמר החכם אילו ידעתיו הייתיו. אך ענין הקשת ביאר ה' בעצמו טעמו של דבר על מה נבראת כך ואמר והיתה לאות ברית ביני וביניכם ונמצא בספרים טעם ענין זה ואר"ל רק לפרש סדר