ברכת ראש ברכות קנט

שכם אחד לעבדו כתפלת ע"כ נקוה לך כו'. וי"ל עפ"י מחז"ל בע"ז (דף ג' ע"ב) לע"ל יבואו כל האומות להתגייר כו' והקשו ומי מקבלינן להו כו' ומשני שנעשו גרים גרורים כו' עד כל אחד מנתק מצותו. וכהאי גוונא ביבמות (דף מז) קשה גרים לישראל כו' ולזה ס"ל לת"ק דאין לבקש ע"ז ורשב"א סובר דבאחרית הימים יתגיירו באמת לעבדו שכם אחד כדאי' בע"ז (דף כד) וכה"ג מקבלין כמ"ש תוס' יבמות (דף כד ע"ב) והנה בע"ז (דף ג') מוכח דהך יבואו כו' הוא תחלת יהמ"ש קודם מלחמות גומ"ג אבל אח"כ מורין כ"ד הנביאים שנלוו גוים רבים אל ה' לעבדו באמת ולעיל (דף לד ע"ב) ס"ל לרבי יוחנן כל הנביאים נתנבאו ליהמ"ש ופליגי דשמואל וע"ע בשבת (דף סג) דמשמע דפליגי תנאי בזה ומשם מוכח דס"ל להרמב"ם כר"י וכמ"ש הלח"מ (פ"ח מהל' תשובה) יעוש"ה ומשמע דרשב"א דהכא אתי' כר"י. וכן משמע בירושלמי דר' יוחנן הביא ראי' מקרא כרשב"א. ובזה מיושב קו' הטור על הרמב"ם למה פסק כרשב"א אף בחו"ל צריך לומר הא יחידאה היא ולמש"כ דתליא בפלוגתת שמואל ור"י א"ש דפסק כר"י וכהירושלמי. וכן הוא במ"ר רות ובפרט דגם הת"ק אינו אוסר לאומרו וא"ש:

דף נח ע"א גמרא נתקללה שומרון נתברכו שכניה. לכאור' גריעותא היא כנאמר צוה ה' ליעקב סביביו צריו. וי"ל דבא להורות אף שנפסק מהם, השפע הוא רק לפי שעה כי לא נפסק מכל וכל ועתיד לחזור אליהם:

שם בן זומא ראה אוכלוסא ע"ג מעלה כו' אמר ברוך שברא כל אלו לשמשני כו'. דבר זה צריך ביאור כי הוא דבר גוזמא לברך כן. גם מה זה סמיכה אורח טוב מה הוא אומר. גם פסוקי איוב שהביא זכור כי תשגיא גו' אין זכר למו מאורח טוב או אורח רע. אך כל דבריהם כגחלי אש לנפחה וללהבה עד שתהא שלהבת עולה ליהנות מאורה כאשר ביארתי ענין זה בספרי ברכת ראש על מס' נזיר בפתיחה דשם. וכה"ז שב"ז הפליג בחכמה על כל בני דורו של ס'. רבוא ואליו ראוי כל ברכת טוב רק שמנעו ה' ליזון בזכותו כל העולם ולזה כאשר ראה אוכלוסא של ס' רבוא וראה עצמו במעלה מכולם ובירך והודה לה' על מה שניזונו בזכותו. ואמר כמה יגע אדה"ר שנברא יחידי ולא היה לו על מי להשפיע היה צריך בעצמו לעשות מלאכתו ובן זומא שמשפיע מטובו אליהם לזה מוצא הכל מתוקנים. וע"ז היה אומר דרך משל אורח טוב מהו אומר ורימז בזה לענינו על נפש צדיק מסתפק במועט ונחשב אליו מה שאחרים אוכלים בשבילו כאלו קבל בעצמו כל הטוב ואורח רע להיפך שאינו תולה הסעודה לעצמו אף שכ"ז נעשה בשבילו עינו רעה בשל אחרים האוכלים עמו ואינו נהנה כ"א מה שהוא אוכל. וענין זה מבואר במאמר אליהוא שהוכיח לאיוב על תלונתו צדיק ורע לו רשע וטוב לו ואמר (שם לה) אם חטאת כו' אם צדקת מה תתן לו גו' לאיש כמוך רשעך כמחז"ל רשע ורע לו רשע בן רשע ולבן אדם צדקותך היינו שלפעמים יוגרע מהצדיק הטוב ויצפין לבני אדם אף, שאינם צדיקים ואמר עוד הן אל ישגיב כו' זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים (ר"ל הצדיקים יראו ענין גדול אשר פעל ה' ומהו זה) כל אדם חזו בו אנוש יביט מרחוק (ר"ל כ"א יש להם מצב וקיום ע"י הצדיק והצדיק עומד מרחוק ואינו נהנה. או י"ל יביט מרחוק שיצפין הטוב לזרעו אחריו) הן אל שגיא מספר שניו ואין חקר (שיודע מה יהי' באחרית הימים) כי יגרע נטפי מים (שמגרע השפעתו) יזוקו מטר לאידו (ר"ל שעוצר הטוב באוצרו ומקבצם) אשר יזלו שחקים ירעפו עלי אדם רב (ר"ל עד עת הצורך ויבוא העת להשפיע בזכות הצדיק) אף אם יבין מפרשי עב תשואת סוכתו (ר"ל אף כי ראוי ליתן שכרו לו) הן פרש עליו אורו ושרשי הים כיסה (ר"ל פרש השפעתו עליו בחסדו ומקור הברכה הראוי לו יצפין לאחרים). וזה ענין נכון לפרש עד"ז פסוקי איוב ישמע חכם וגו' וכ"ז לאורח טוב אבל לאורח רע כתיב לכן יראוהו גו' והיינו שמקודם כתיב אם אמר איש כי יבולע (שבילע ה' דרכו) ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים (ר"ל אף שעתה נמנע ממנו הטוב שם בשחקים מאיר זכותו) ורוח עברה ותטהרם (ר"ל כי יעבור רוח ה' ויתגלה אורו. ודימה לעבים המכסה האור וחזר ונתגלה) שדי לא מצאנוהו שגיא כח (ר"ל שמי שאינו מבין גודל כחו) ופעלו וצדקו ומשפטו לכן יראוהו אנשים (שיראוהו בכדי שישפיע להם הטוב וירא מהדין) לא יראוהו כל חכמי לב (מלשון ראה רבי דברי פלוני) ר"ל חכמי לב כאלה אינם חשובים לפניו כחכמי לב רק הולך בתום ישב בטח:

שם אמר עולא נקטינן אין אוכלסא בבבל הר"מ פסק כעולא דאינו מברך חכם הרזים בבבל ודעת הטור שגם שם מברכין וראי' מר"ח דלקמן (עמוד ב') שבירך חכם הרזים ולשי' נ״ל לפרש דעולא קאי אדלעיל מינה וזה ישי שיצא באוכלסא ור"ל שהיה שקול בדיעו כס' רבוא ולזה הביא אחר בן זומא וכמש"ש ועז"א עולא נקטינן שבבבל לא הי' נמצא איש כזה שיהיה שקול נגד אוכלוסא ור"ח לקמן בירך על שנים ר"פ ור"ה שהבין ר"ח שיש בהם כת של ס' רבוא כמ"ש המלחמות ולז"כ הטור שאין בזמן הזה יחיד שראוי לב"ע אבל על ס' רבוא אנשים יש לברך כנ"ל:

שם הואיל ואיתעביד לי ניסא בהאי קרא דרשינן ליה המאמר הזה אומר דרשוני מאי תלה זה בניסו אטו כה"ת לא ניתן לידרש. והנ"ל לפי משכ"ל בפתיחה דשם הוי"ה מורה על פעולות התכלית שזה השם נכלל היה והוה ויהיה להורות שסוף מעשה במחשבה תחלה ולזה גם לאדם יחידי הנעשה לו נס שלא מעין הטבע הוא יהי' לעולם ולכן גם יוצאי חלציו מברכים ומודים להודות לה' כי לעולם חסדו והנה כי כן כאשר התרחש ניסא לר"ש האמין בה' שיהיה לתכלית עולם ודרש האי קרא להודיע לכל נפלאות ה' שכל הפעולות הנעשים מאת ה' אינו להוראת זמניות וזש"א לך ה' הגדולה גו' גם כן לתכלית עולם כי כל (ר"ל כל דבר נעשה ע"י פעולת ה' בשמים ובארץ כמלחמת סיסרא ולא שלטו בהם יד אדם) וזה מורה כי לך ה' תסוב הממלכה במלחמת גוג ומגוג כאשר התחיל במלחמת עמלק כמאה"כ ה' נסי לע"ל ויאמר כי יד על כס (ר"ל מה שעשה משה ע"י הרמת ידו על כס ממשלת עמלק הוא בשם) יה (המורה לשון עבר שהי' זה ולעתיד) מלחמה לה' בעמלק מדר דור ר"ל לאחר שני דורות וזה שאול באגג ומרדכי יהי' לה' לשם ולזה לא כתיב לדר דר ודרש הגדולה זו מע"ב וכה"א עושה גדולות גו' עשה אין כתיב כאן אלא עושה תמיד כמאה"כ כאשר השמים החדשים אשר אני עושה גו' והגבורה זו יציאת מצרים שנאמר וירא ישראל את היד הוא יד שמאל המכונה לגבורה וכתיב בי' אז ישיר שר לא נאמר אלא ישיר גם לעתיד והתפארת זו חמה ולבנה כמאה"כ כחתן יכהן פאר וכתיב בשמש והוא כחתן יוצא מחופתו וכמו כן לעתיד וחפרה הלבנה גו' וההוד זו מלחמת נחלי ארנון הנעשה ע"י ההרים בנס וכתיב הארץ הדום רגלי כי"ר בב"א:

ע"ב גמרא הרואה בתי ישראל בישובן פרש"י כגון בישוב בית שני. אינו ר"ל על בנין בית שני דא"כ היל"ל בזמן ב"ש וגם מדהעמיד פירושו על תיבות מציב גבול אלמנה ולא בתיבת בישובן נ"ל דק"ל איך תיקנו לברך מציב גבול על בתי ישראל הא איתא לקמן מיום שחרב ביהמ"ק נגזר על בתי צדיקים שיתרבו להכי פי' כגון בישוב ב"ש דמאז לא נגזר נשנית זה ומש"כ כגון י"ל לפי דמשכחת לה נמי כפי' הרי"ף בתי כנסיות וא"ש כדאי' במגילה פ"ד עתידין ב"כ שבבבל ליקבע בא"י וכן לעיל בפ' קמא (דף ח' ע"א) ר' יוחנן תמה כו' מקדמי ומחשכי לבי כנישתא כו' ע"ש