ברכת ראש ברכות קנח

החלום בפיו זהו גרע דמלתא שלא ספר בפיו הוא כאגרת החתום ולא יזיק אבל כשיספר ולא יבינו אמתת פתרונו מיגרע ולז"א ייטיבנו והיינו שלא יספר להם ענין החלום כלל רק סתם חלמא טבא חזאי וא"ש אבל מפירש"י לעיל ע"א ד"ה כאגרתא משמע שהפתרון יזיק ולא הסיפור וצ"ל בקו' הש"ס דאף דיפתרנו לטוב מ"מ כשלא יבינו הדבר לאשורו גרע יותר משלא יפתרנו כלל לז"א שיאמר סתם חלמא טבא חזאי ופי' ראשון נראה:

שם שמואל כי הוה חזא כו' אמר וכי החלומות כו' הא דאמר וכי כו'. יובן עפ"י מה דאי' לקמן (דף נו) הרואה נהר בחלום ישכים ויאמר הנני כו' קודם שיקדמנו פסוק אחר כי יבוא כנהר צר וכ"ה בשמואל דכמה פעמים הראו לו חלום רע כדאי' לעיל לאדם טוב כו' ורגיל בפסוק זה לומר החלומות שוא ידברו לכן לפעמים שחלם לו חלום טוב ונפל פסוק וחלומות כו' ברעיונו אמר זה בלשון תמיה וכי החלומות:

שם שנאמר ועל השנות החלום. מה דהק' רש"א למה נתאחר כ"כ ביוסף עמשכ"ל. עוד י"ל דחלום פרעה לבד השנות החלום היה זה חלום המתקיים שחלם על חבירו כמ"ש הרמב"ן דלהכי אין פותר אותם לפרעה כפשוטו על שובע ורעב לפי שדימו שדבר זה אינו נוגע אל פרעה. ולזה אמר יוסף לפרעה בפתרון חלומו את אשר האלקים עושה (להעם) הגיד לפרעה כדי שירא פרעה ויפקד גו' והיה זה חלום המחקיים ועל השנות החלום הוא מראה כי ממהר כו' אבל ביוסף דבר זה דנשנה הוא לראיה שיתקיים לעצמו כיון שהענין היה נוגע ליוסף עצמו ואין ראי' בזה על מהירות הדבר:

דף נו ע"א גמרא אביי ורבא חזו חלמא כו' לרבא א"ל כו'. יש לדקדק למה בשני פעמים ראשונים פתר לרבא תחלה ואח"כ פתר לאביי תחלה וי"ל דמקודם לא היה מכוין כ"כ להרע לרבא רק שיבין רבא ליתן לו מעות להכי א"ל תחלה לרעה ותוך כדי דיבור פתר לטוב לאביי וכוון ג"כ לטובת רבא אך אח"כ שראה פעמים שרבא אינו רוצה לשוחדו אז כיוון ממש לרעה לזה פתח תחלה לאביי לטוב לו ואח"כ לרבא כחפצו כי כ"ה נחשב תמיד אביי קודם לרבא וכדפתח כאן אביי ורבא:

ואו דפטר חמור ודאי גהיט מתפילך. לכאורה זה פלא כי אין זה אלא דברי נביאות להגיד כזאת מה שעבר ול"ד לאחריני הניתן ליודעי בינה ואולי י"ל דתלה כל זה מדאמ"ל בר תמרא והיל"ל בר חמרתא ע"ש אמו כי אינו מתייחס ע"ש אביו ומזה השכיל דקאי על תפליו שהי' כתוב פטר חמור, בואו ומהראוי להיות חמר חסר ואו ע"ש פטר רחם כי הואו מורה ע"ש הזכר כנודע ומחקו הסופר והי' ניכר שם וזה שחלם לו דהואו של חמור צועק על ראשו וכה"ג יש לרמז על ד' חסרים באורייתא וה"מ יבין:

שם אמר מסתייע תרין חזאי. העולם מפרשים דדרך בדיחא א"ל מסתייע כו'. ופי' זה בדיחא הוא. והאמת עפ"י מחז"ל מצות תוכחה לכל היותר הוא עד הכאה ורבא כאשר ראה דמינצו בהדדי הוכיחם ופריקינהו ולא שמעו אליו והכוהו פעמיים והוכיחם עוד עד שרצו להכותו עוד אמר לעצמו מסתייע להוכיחם כי תרין חזאי ולא יותר כי הא דהמתין עד שהכוהו ב' פעמים שהבין שרמזו לו בחלום שיוכיחם עד הכאת ב"פ ותו אינו מחויב:

רש"י ד"ה ניסי כו' [וע"כ] צרה כו' כצ"ל וזה כמו אי נמי דהוא טעם אחר:

ע"ב גמרא הרואה באר בחלום רואה שלום שנאמר ויחפרו עבדי גו' בפסוק זה לא נזכר שלום רק פסוק אחר כתיב שם ויחפרו באר אחרת ולא רבו גו' פי"ק למה לא אמר כפשוטו כרבא חיים ממש ולולא דמסתפינא הייתי אומר שט"ס הוא ועל הא דר"ח הרואה באר רואה שלום צ"ל הפסוק הנ"ל ויחפרו באר אחרת וגו' ואח"כ הוא דבר בפ"ע באר מים חיים וקאי על הרואה הקודם ור"ל הרואה באר מים חיים רנ"א מצא תורה כו' וכתיב הכא וימצאו שם באר מים חיים ויליף מתרתי מציאה וחיים ורא"א כפשוטו חיים ממש וכ"ז מיירי שראה תיבת באר או באר מים חיים והך דלקמן הרואה באר ישכים כו' שם מיירי שראה באר של מים די"ל בתרי אפי לכן ישכים כו' כנ"ל:

שם אמר ר' חנן שלש שלומות הן נהר צפור וקדרה כו' שמעתי בשם הגר"א ז"ל לפי שהקדרה עושה שלום בין אש ומים וע"י נתאחד שניהם ומתחמם:

שם הרואה קנה בחלום כו'. הוא קנה הגדל באגמי מים שהוא רך ורטוב ונעשה לכתוב בו ספרים תפילין ומזוזות ולא זה קנה דלעיל דישכים ויאמר קנה רצוץ כו':

דף נז ע"א גמרא והנ"מ בכתבא פירש"י, אכולהו קאי שראה הונא כו' אבל הן דישמעאל ופינחס דלעיל ר"ל שראו דמות אדם ונדמה לו שהוא ישמעאל בן אברהם או פינחס אף שאינו מכיר אותו וכדלקמן הרואה דוד בחלום כו' וכן משמע מדחשיב דומיא דפול כו'. והא דלא חשיב כאן פינחס צ"ל דזה פשיטא וחשיב אפי' בהנך דלא מצינו בהם נס נגלה מ"מ אם ראה שם של איזה צדיק שיש בו נו"ן נס נעשה לו. ולולא פירש"י י"ל דהך והנ"מ בכתבא קאי על הא דהרואה הספד וקמ"ל דוקא בכתבא אבל אם חלם שמספידין אותו אינו ס"ט כדמשמע בב"ק (דף נה) ע"ש:

שם אר"ז אנא לא סלקי כו'. י"ל עפ"י מה דאיתא בכתובות (דף קי) ר"ז הוה מישתמיט מני' דר"י דבעי למיסק לא"י ורי"ס דעובר בעשה והיה שקול בדעתו עד דחזי שערי לסימן כי סרו עונותיו ומשמיא הסכימו ע"י:

שם הרואה זיתים בחלום זוטרא (פרי רברבא) קאי עסקי' כזיתים כו' כצ"ל וכעין הרמונים דלעיל. ושני תיבות אלו עסקי' כזיתים קאי על הני תרתי דרישא כאלו נכתב פרי עסקי' רבי עסקי' כזיתים ולפי דהש"ס קיצר נפל הט"ס ופי' של קאי עסקיה יתקיים בידו כזיתים שהם קשים ומתקיימים:

ע״ב גמרא אר"י השכים כו' פירש"י העומד ממטתו כו'. הוצרך לזה דלא נימא דהא דאר"י השכים אדסליק מינה לבד קאי ביין יש שותהו כו' דאם קדם פסוק לתוך פיו יין ישמח או יין למרי נפש כן יהיה דא"כ היל"ל ואר"י כו' אלא ודאי דזה מילתא בפ"ע כפירש"י ומ"מ המסדר הש"ס שנה הא דר"י פעמים כאן ולעיל (דף נה ע"ב) להורות כי נכון הדבר גם אדסליק מינה דשם איתא כל החלומות הולכין אחר הפה ואם השכים קודם ששאל ונפל פסוק לפיו יתקיים כדמיירי שם אח"כ בחלומות המתקיימין וכמו כן הכא נ"מ ביין ע"ד שכתבתי וז"פ:

שם ששה דברים מרפאין את החולה ורפואתו רפואה כו' ודברים הממזירין כו' וחליו קשה כו'. לכאורה הוא שפת יתר בכפל דברים. עוד צריך ביאור מאי חשיב הני ותו לא. והנ"ל דחשיב הני דברים המתהפכין מבריא לחולה דהמזיק לבריא יפה לחולה וכן להיפך וכדאיתא לעיל ס"פ כ"מ תרדין לרפואה כרוב למזון כו' וי"א דגים קטנים דאימא לעיל (דף מ"ם) האוכלו אינו בא לחולי מעיים דמעציר ולחולי שלשול יפה אפ"ה הוי רפואה וכן ביו"ד דברים שקשה לחולה כבשר שמן ואינך יפה לבריא וי"א אף קישואים מיירי בדזוטרי ולהכי איכפל דבריו דלא נימא דמרפא חולי זה וקשה לד"א כמו לבריא:

שם ובחו"ל אין צריך לומר והשב כו' רשב"א אף בחו"ל כו'. יש להבין במאי פליגי ומי יתן דיטו כולם