ברכת ראש ברכות קנז

ששמע בראשונה א"ל בצלאל מנהגו של עולם (דייקא דמשכן הוא נגד העולם) אינו כן. וזש"כ רש"י בפ' תרומה בטוב טעם אמר משה כך שמעתי מפי הקב"ה (ר"ל כאשר אמרתי לך) ונתן משה רבינו אל לבו קושית בצלאל והאיר ה' עיניו להבין, האמת ואמר לו בצל אל היית כי כך צוה לי ה' לי דייקא שבראשונה שהיה לי שאעשה היה כן הצווי לעשות הארון תחלה בסוד אור הראשון ועתה שנעשה על ידך הוא בהיפך וכן עשה בצלאל משכן ואח"כ כלים ודפח"ח:

שם אר"י אין ה' נותן חכמה כו'. לכאורה קשה דחכמה ראשונה מאין תמצא הלא ה' יתן חכמה וגם מאי שייטי', הכא. ונ"ל דבא ליישב לשון הקרא ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה בתבונה ובדעת דהיל"ל חכמה תבונה ובדעת לז"א אין ה' נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה ר"ל כפי כח הכנת המקבל אם לחכמה או לדעת וכעי"ז פי' הפסוק כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה והיינו שבמקור היוצא מפי ה' נתאחד הכל בשם חכמה ומפיו ר"ל אחר יציאה מפיו נתחלק לדעת ותבונה כפי כח הכנת המקבל כן יורד שפע רוח ה' לפעמו כחשל אור השמש על צמחי שדה למחלקותם למיניהם וזש"א ואמלא אותו רוח אלקים (מכונה בשם אחד) ונכנס בתוך כח החכמה ותבונה ודעת וה"ר מקרא יהיב חכמה לחכימין ומנדעא ליודעי בינה כפי כח הכנתם ור"א מתני ליה מקרא דבכל חכם לב נתתי חכמה ור"ל לבצלאל שהיה לו כח הכנה לחכמה בינה דעת כן נתן לו ה' ובלב כל חכם לב שהיה להם כח הכנה לחכמה לבד נתתי חכמה:

שם אר"י חלמא טבא אפי' לדידי כו'. פירש"י לדידי שאני מאור עינים ור"ל שאי"ל שמחה כ"כ ודוחק. ול"נ לפרש עפ"י מה דאי' לקמן לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב והקשו המפרשים מיוסף ושמואל לקמן. ולי לק"מ דלקמן לא כיוונו אלא להחלומות שאינן ודאי מתקיימין ותליא בפתרון אחר הפה כהך דבר הדי' ובהנך י"ל חלום טוב חדוותי' מסתייע ולזה אין מראין לו חלום טוב כזה כדי שלא ישמח אבל, בחלומות המתקיימין כהאי דר' יוחנן לקמן הכתיב בחלום אדבר בו וזה שאר"י אפי' לדידי שאין מראין לי חלום טוב כ"א חלום המתקיים וליכא למימר בי חדוותי' מסתייע מ"מ מזיק קצת דמפכתא לי' מלשון מפיג ור"ל ביטול קצת (ואל תתמה על ר"י שאמר לדידי כו' דכ"מ בר"י שאמר אי לאו האי יומא גרים כמה יוסף איכא עיי' פסחים דף סח). ובזה מיושב נמי קו' מהרש"א בח"א על האי דכתיב ועל השנות החלום כו' וממהר האלקים לעשותו הא ביוסף נשנה החלום ונתעכב עד כ"ב שנין דלמש"כ י"ל דבדיתותי' מפכתא לי' שהתפאר לאחיו ולכן נתעכב ובענין זה פירשתי פסוקי דתלום יוסף והדקדוקים רבו. כתיב (א) ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו ויוסיפו גו' ולא פי' מה הגיד (ב) ויאמרו לו אחיו המלוך תמלוך גו' בכפל לשון והיל"ל התמלוך עלינו התמשול בנו. (ג) על חלומותיו ועל דבריו כפל במ"ש. (ד) ויחלום עוד חלום אחר תיבת עוד מיותר. (ה) עוד שם ונראה מה יהיו חלומותיו עיי' פירש"י. וי"ל עפ"י מחז"ל חלמא טבא חדוותי' מסתייע עוד אחז"ל חלומות המתקיימין הם חלום שחלם לו חבירו וחלום שנשנית וחלום שנפתר ולזה כאשר חלם יוסף על אחיו וסבר שיתקיים ולא כחלומות ההולכין אחר הפה התפאר והגיד שיש לו חלום ולפי שבזה מראה שאינו ירא מפניהם אולי יפתרו לרעה כי רוח ה' בחלום דיבר בו ויוסיפו עוד שנוא אותו ויאמר אליהם ר"ל שד"ז נוגע אליהם והו"ל חלום שחלם לו חבירו ומתקיים שמעו נא וגו' ויאמרו לו אחיו המלוך (הוא לשון מקור) אם אמנם כי יהי' עלינו מלך תמלוך עלינו בתמי' לא לך המלוכה וכן אם משול עלינו איזה שר התמשול אתה בנו כי בזה שאתה מתפאר ושמח חדוותך מסתייע והוסיפו לשנאתו על חלומותיו (כי אין מראין לאדם אלא מהרהורי לבו. ומן הסתם מהרהר כל היום) ועל דבריו שהתפאר שהוא ימשול בם. ויתלום עוד חלום אחר ר"ל עוד דבר שנישנית מעין חלום הראשון וגם נתוסף דבר אחר שגם אביו ישתחוה לו ויספר לאחיו גו' ובראותם כי כן שנישנית אליו עמדו ולא ענו עוד אך אביו רצה להוציא מלב אחיו ויגער בו אביו כו' וענין גערה הוא מה החלום הזה הלא זהו דבר בטל הבוא נבוא גו' וכיון דלאדם טוב אין מראין לו חלום טוב א"כ אין תוכו כברו וביזה אותו בפני אחיו עכ"ז אביו שמר את הדבר כי ידע כי איש צדיק הוא וזה חלום המתקיים אך אולי בדיחותי' מפכתא לזה שמר והמתין עד כי בא מועד שיקוים ולזה אח"כ כאשר בא אליהם וחשבו להרגהו אמרו ונראה מה יהיו חלומותיו ר"ל אף שודאי יתקיים החלומות שנישנו ואולי אצלו יומשך איזה זמן כי בדיחותי' מפכחי' רצו יותר שיכנעו לאחר אף כי זה ימהר האלקים לעשותו כמאמר הכתוב ועל השנות החלום גו' וממהר גו' ולא יהיו נכנעים אצלו וזה שאמרו לכו ונהרגהו כו' ונראה מיד מה יהיו חלומותיו:

שם אמר רבי ברכיה חלום אעפ"י שמקצתו מתקיים כו' וההיא שעתא אמיה לא הוה. פי' רש"י ההיא שעתא דתלם אמיה לא הוה. דעתו נראה שמפרש ד"ז כהאי דלעיל דאר"י כשם כו' א"א לחלום בלא דברים בטלים וכ"ה ברש"י (פ' וישב) על הפסוק הבוא נבוא גו' הלא אמך כבר מתה והוא לא הי' יודע שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו (והוא מב"ר) ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים כו' ולפי' מחולק המ"ר עם ש"ס דידן ועיי' בפי' הרמב"ן דעתו שבלהה כבר מתה בבוא יעקב מצרימה ע"ש. ולכאורה הוא נגד הב"ר. אך המעיין יפה עין בעין יראה שלשון הש"ס מורה שזה ענין אחר דהא דאר"י כשם כו' יליף מד"ק מה לתבן גו' ודרבי ברכיה ענין אחר הוא דהוכיח אף בחלום המתקיים כחלום יוסף אשר רוח ה' דבר בו ג"ז כולו אינו מתקיים וז"א וההיא שעתא (ר"ל בעת קיום החלום) אמי' לא הוה זו בלהה שגדלתו כאמו וכלה"כ אני ואמך ובזה המ"ר והש"ס לדבר אחד נתכוונו דבאמת היו הדברים מגיעים לבלהה ואין ראי' מזה לדבר בטל אך ג"ז בסוף לא נתקיים בבלהה וכמ"ש הרמב"ן. ויען ד"ת כפטיש כו' י"ל בהתמי' הבוא נבא גו' להשתחוות לך ארצה עפ"י מחז"ל השתחואה זו פישוט ידים ורגלים ולז"א לו יהי שאתה יהא מלך אך היתכן שאביך ואמך ישחחוו לך בפישוט ידים ורגלים ובאמת לא מצינו שנתקיים זה ומצינו וישתחו ישראל על ראש המטה מפני כבוד המלכות:

ע"ב גמרא אר"ה לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב. וגי' רש"י מראים לו חלום רע. וכן משמע מהקו' והכתיב לא תאונה גו' וזה פי' במסקנא דחזי ולא ידע מה חזי שמשתכח ממנו ולגי' הש"ס י"ל דרואה חלום המשתמע לתרי אפי דיכול לפתרו לטובה. ובזה א"ש מה דקשה לכאורה מרבא לקמן דחזא ככא ושינא דנתר וכה"ג טובי דחשב אך לפי שבזה יוכל לפותרו בטוב אין זה חלום רע וי"ל גם ע"ד פירש"י ואר"ל:

שם איהו לא חזי אחריני חזי ליה אין לומר הא זה גריעותא הוא לגבי' דבחלומו י"ל עציבותי' מסתי' ובאחריני הו"ל חלום שחלם לו חבירו וזה מחלומות המתקיימין דז"א דלרעה אינו מוכרח שיתקיים כדאי' לעיל (דף יד ע"ב) אפי' בעל החלומות כו' ור"ל אפי' בחלום המתקיים כנאמר כי ברוב חלומות (ר"ל ע"י מלאך) והבלים (ע"י ר״ר) ודברים הרבה (הבא מהרהורי לב) כי את האלקים ירא ואין לך דבר שעומד בפני התשובה:

. שם יפתרנו והאר"ח חלמא כו'. הא ודאי גם לס"ד ר"ל יפתרנו בפני ג' דרחמי ליה ויפתרנו לטוב ועכ"ז הקשה מר"ח דאמר תלמא דלא מפשר ר"ל מה שמספר