ברכת ראש ברכות קנד

שם אני זו ברכה כצ"ל. וכן העתיק הגר"א בת"כ פ' שמיני (פי"א פסוק מ"ד) ע"ש וקאי אברכת המזון. והתר"י דפי' זו ברכה על מים ראשונים כוונתו לפי גירסת הש"ס אני ה' אלהיכם הנכתב בקרא קודם והתקרשתם וגירסת הגר"א ז"ל אמת:

סליק פרק שמיני. בס"ד:

פרק תשיעי דף נד ע"א מתני' הרואה מקום כו' אומר ברוך כו'. כל הפוסקים הסכימו שצל"ב בשם ומלכות. וכ"מ בירושלמי דגרס על הך מתני' ר"ז ור"י בשם רב אמרו כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה אמר רבי תנחום אנא אמרית טעמא ארוממך אלהי המלך. ולכאורה סותר זה לש"ס דידן לעיל (דף מ' ע"ב) דס"ל לרב דברכה בעי הזכרת השם לבד ולא מלכות. והנ"ל בישובו עפ"י מש"כ בחי' עה"פ כי לה' המלוכה כי בישראל ניכר גילוי כבוד מלכותו בעשותו נפלאות לבדו למעלה מהטבע ומושל בגוים כי אצלם נוהג עפ"י ממשלת המזלות הנטבע מאת ה' שבזה מכונה בשם מושל העושה כפי חוקי ודת המלך. ולזה י"ל דעל ברכת הנס שהכירו כולם כח מלכותו גם רב מודה דמברך בשם ומלכות. רק ברכה על כל דבר הטבעי שנברא ונעשה ע"י רצון ה' המחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית וכן ברכת המצות אשר צוה ה' די בברכת השם לבד וע"ז אר"ת טעמא ארוממך אלהי המלך ואברכה שמך לעולם ועד ר"ל כשמספר ברוממות האל בגילוי כבודו. ומכונה בשם מלך אז מזכיר בשם ומלכות. ומבאר עוד בכל יום אברכך ואהללה שמך לעולם ועד גדול ה' גו' כמו שביאר הגר"א שגדולה הוא דבר התמידי הנמשך בגדולתו. ור"ל כשמברך על דבר תמידי הנעשה בכ"י אז די בהלול השם לבד לומר גדול ה' וגו' ולזה איתא לקמן (דף מג) דבמקדש עונין בשכ"מ שנאמר ומרומם על כל ברכה ותהלה והיינו לפי שבמקדש היה גילוי מלכותו בדבר הניסיי הנעשה שם תמיד. וא"ש נמי מש"כ התוס' לקמן בר"י דחלש ואמר בריך רחמנא לפי שהיה תלמיד דרב ודי בברכת השם לבד אף דר"י גופי' ס"ל בירושלמי הנ"ל דבעי שם ומלכות י"ל דלא דמי לברכת הנס דשם היה הרפואה גם עפ"י הטבע כדרך החולים:

שם בזמן שרואהו לפרקים. זה קאי על כל הנזכר לעיל דתליא במקום דמברך לפרקים. והא דהפסיק בזיקין וברקים דמברך בכל עת לפי שברכת עושה מע"ב קאי נמי ע"ז כדאיתא בגמרא. או י"ל דר"י מסיק זה כדי שלא נטעה דהך ברכה על העבר שהקוה כל המים לים הגדול אינו ניכר כ"כ לקבוע ברכה בשם ומלכות רק ענין הודאה לה' וע"ז לא שייך קביעת זמן לזה קמ"ל ר"י דבעי ברכה בשומ"ל ולזה זמנו רק לפרקים. וזה יש להעמיס בכוונת רש"י שציין תתלה על הא לפרקים מפרש בגמרא ואח"כ נותן טעם ולפי כו' וה"ט אחר שהביא הא דמפרש בגמרא ור"ל דלפרקים הוא אחת לשלשים יום וצ"ל דמברך בשומ"ל דלזה בעי קביעת זמן. ולפ"ז א"א לפרש דהברכה היא על עשיית העבר לבד רק לפי שהוא חשוב וגדול גם היום קבעו לו ברכה לעצמו:

שם בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר. הר"מ פי' אפי' בשעת הכעס כו' וי"ל עוד עפ"י המ"ר טוב מאוד זה יצה"ר כלום אדם בונה בית או נושא אשה כו' וזה הוא היצר הבא מצד תאות החומר כמש"ל (דף ה') וע"ז אמר שבזה היצר יראה לעבוד את ה':

שם בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך בכל מאודך בכל ממונך. ולא תנא בזה אפי' נוטל כל ממונך עיין צל"ת לפי שבעצמו מחויב ליתן. ול"נ דהא דתנא נוטל נפשך אין פירושו למסור נפשו על קיה"ש דא"כ בפסחים (דף כה) דהביא דין יהרג ול"י מר' אליעזר דלקמן (דף סא) ולא הביא ממשנה זו. רק הפי' כמש"ל (דף סא) בדברי ר"ע שם אפילו נוטל את נפשך דקאי על בחינת האהבה לה' עד מיצוי הנפש ע"ש ולז"א עד"ז בכל ממונך שיהא חשוב אהבתו מכל כסף וזהב שם כל חותמי ברכות כו'. יש לדקדק למה נקט כל חותמי הא כל הברכות צריך לפתוח בברוך והיה צ"ל גם בפתיחה מן העולם ועד העולם. וי"ל קצת ע"פ דעת הראב"ד דהנ"מ בתפלה אבל שאר ברכות לא ולפי שבתפלה עפ"י רוב אינו פותח שכולם סמוכות נקט כל חותמי ודוחק והנ"ל בזה דעיקר קפידא בחתימת הברכה לפי שעונין ע"ז במקדש בשכמל"ו ומשמע שאין עולם עוד אלא עוה"ז הוא לעולם אבל על גוף הברכה אין קפידא שכל בקשת התפלה צרכי עוה"ז הם ושייך שפיר לומר ברוך ה' עד העולם רק בחתימה תיקנו מן העולם ועד העולם מפני המינין דנשמע ג"כ הענייה כן לעולם ועד העולם יהא כ"מ מבורך וא"ש מה דלא חששו אלא במקדש ולא בגבולין. ועפ"ז א"ש לשון הש"ס לקמן (דף סג) כל, חותמי כו' וכ"כ למה לפי שאין עונין אמן במקדש דמהרש"א שם מחקו באין צורך וא"ש:

שם ואומר עת לעשות כו', עיין רש"י פי' פעמים שמבטלין כו' וע"ע ברש"י לקמן (דף סג) ד"ה מסיפי' מבואר דפירש"י דהכא הוא דעת ר' נתן וצ"ל לפירש"י שה"ר מר"נ דסרס הפסוק הפרו תורתך (כה"ג לשאול בשם) משום עת לעשות אבל לפשטי' דקרא מרישא לסיפא עתים הם כו' אין ענינו לכאן וי"ל בפשיטו' לנעוץ סופו בתחלתו שחשב עד הנה תקנת חכמים וכדפתח במשנה וחכ"א עד חצות כדי להרחיק לזה נקט הכא הך ואומר אל תבוז כו' ואומר עת לעשות כו' עתים הם לה' להנקם מאותן אשר הפ"ת ולשון הפרה הוא בדבר שקבלו ע"ע וביטלו כמו אישה יפרנו וזה קאי על התקנה שקבלו והפרו ורנ"א על עיקר התקנה שפעמים שהפרו תורתך כמו הכא לשאול בשם וכן בריש פ"א דחכ"א עד חצות ותו לא עיי' בתר"י שם משום עת לעשות שיקבע עתים להקדים. וי"ל דרך רמז דרבינו הקדוש פתח במ"מ וסיים בשם ה' בה' עולה מה לרמז מחז"ל מנחות (דף מג) היה רמ"א חייב אדם לברך בכ"י מאה ברכות שנאמר ועתה ישראל מה ה' כו' אל תקרא מה אלא מאה (כי קמץ גדול מושך אלף כנודע) וזה משלים למאה אותיות בפסוק הזה וכשתספור ותמנה ברכות הכלליות שחשב רבינו במסכת זו תמצא מ"ה ברכות ואלו הן [בפ"א מ"ד] בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה ובערב ב' לפניה וב' לאחריה הרי שבע (וברכת התורה נכלל באהבה רבה כדאי' בגמרא). [ובפ"ד מ"ג] רג"א בכ"י מתפלל י"ת (וברכת הושע כו' דשם נכלל בברכת ש"ת). [ובפ"ו[ פה"א פה"ע פה"ג המוציא שהכל הרי חמש אכל תאנים מברך ג' ברכות (ובכלל זה שלש ברכות ללחם לחכמים