ברכת ראש ברכות קנג

ישראל מברך ובהרבה אנשיה שהדליקו אפי' במחצה על מחצה מברך עליו ודין בשמים יבואר לקמן:

שם מפני ביטול ביהמ"ד תנ"ה כו'. לפי התר"י דהביטול הוא דצריך לענות אמן הביא ראי' מתנ"ה דאף בתיבה אחת חייש לביטול ביהמ"ד כהאי דמרפא ומ"מ ב"ה ס"ל דרוב עם עדיף ולפי' רש"י דהביטול הוא מה שצריכין להמתין זה לזה לענות יחד י"ל דהביא ראי' לגוף הדין דב"ש דאף באיזה ביטול מצוה כהאי דרוב עם חיישינן לביטול ביהמ"ד כי הא דבי רבן גמליאל לא אמרו מרפא בביהמ"ד אף דזה הוא כעין מצות שאילת שלום וצ"ל לב"ה ס"ל לחלק בזה:

ת"ר היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב כותים אינו מברך. וכתב התר"י ואע"ג שעכשיו אין עומדים הבשמים במסיבת כותים שהבשמים שלהם סתמן למכרן לעכו"ם ואסורין והט"ז והמ"א (סי' ריז ס"ק ז') שפטו דעת התר"י שאף שאינו במסיבה כלל אסור לפי שסתמן לע"ג וזה תמוה דהא קיי"ל הזמנה לאו מילתא ואפי' בנויי ע"ג אינו אסור עד שישתמש וכ"ה בירושלמי בשמים של חנויות מותרות ואי"ל דחיישינן שמא כבר השתמש בו לע"ג דא"כ למה אמר הש"ס לעיל סתם מסיבתן כו'. ול"נ דעת התר"י דבעי שיהא ממסיבה וכולהו מתנייתא בתר רישא דמתני' גריר דתנא סתם ומוקי לה הש"ס במסיבה. גם י"ל כמ"ש המ"א דמסתמא, בהריח מרחוק ממסיבה הוא רק דק"ל הא דלא תנא הכא בודק אחריה אם ישנו ממסיבה כדתנא כה"ג בתינוק לעיל לז"כ דלא בעי בדיקה כיון דבא ממסיבה אף שעכשיו נתבטל המסיבה לא אמרינן דבטל איסור נוי כהאי דאיתא ביו"ד (סימן קמו) כיצד מבטלו נטל לצרכו והוה אמינא ה"נ כיון שהריחו לצרכם נתבטל קמ"ל דאף שעכשיו אינו עומד במסיבה לא נתבטל לפי שעדיין עומד למכרן לעכו"ם לא חשיב ביטול. כנ"ל:

אמנם כ"ז י"ל לשי' הב"ח ומ"א (בסי' ריז) בהריח אף דאינו מכוין להריח מברך. ולזה אף דבמסיבה אסור לכוין להריח מ"מ באינו מכוין דמותר כדאיתא ביו"ד (סימן קמב) קמ"ל דין ברכה וי"ל דאפי' במחצה על מחצה מברך כמש"ל בדין אור. אך לדעת הט"ז שם דלברכה בעי כוונה להריח וא"כ מאי קמ"ל ברוב כותים אימ"ב הא אסור לכוין להריח ואין מברכין על האיסור כמ"ש הר"מ (ספ"א מה"ב) ואפי' במחצה על מחצה לא יברך כיון דאסור מספק לכוין להריח ואף לאחר שעלה תמרותו יש בו איסור תורה כדאי' בפסחים (דף מו). ודעת הט"ז (בסי' רצח סק"ו) שכתב בפי' הר"מ נתערב ריח כו' דמיירי בבשמים של עו"ג תמוה דהא לשיטתו דבמי פין בעבו"ם דאפי' באלף לא בטל ואסור להריח פשיטא דאין מב"ע זצ"ל לשי' בריח דלגמר. והנ"ל בפי' הברייתא דלא הזכיר מסיבה גם דנקט ד"ז במהלך חוץ לכרך והריח דמיירי בהריח מריח המוגמר שעלה מחוץ לעיר די"ל דנעשה הריח לגמר כלים או לכשפים וע"כ ל"פ רבנן על ר"י אלא בישראל דל"ל בהו מיעוט דכשפים אבל בכותים שכיח יש לצרף מיעוט דכשפים למיעוט מוגמר ואולי ג"כ מיעוטא דעו"ג ולהכי א"צ מסיבה וא"ש דבמחצה ע"מ מברך כיון דאיסורו אינו אלא משום דלא עביד לריחא וכיון דיש לתלות בשניהם מברך כמ"ש לעיל ועיין. העולה מזה דבסתם ריח מבשמים ברוב כותים אימ"ב אפי' שלא במסיבה ובשמי' בענין הנעשה להריח במסיבה אימ"ב אף דמחצה על מחצה ובשאינו מכוין לדעת הב"ח ומ"א מב"ע ושלא במסיבה אפי' ברוב כותים מברך. כנ"ל:

שם אטו כולהו לכשפים מקטרן. יש לדקדק מאי כולהו דקאמר הא אפי' במיעוט כיון דאיכא נמי מיעוט דעו"ג הו"ל רובא דלאו לריחא ואפי' לת"ק נמי ליצרף למיעוט דמוגמר. ומצאתי בת"ד (סי' סג) שעמד ע"ז ומזה הוכיח דלא מצרף מיעוטא רק ברובא דליתא קמן אבל ברובא דאיתא קמן כדהכא ברוב ישראל המיעוט כמאן דליתא ודלא כהתב"ש, ע"ש. ולא אבין הא כיון דמיעוט דלאו לריחא נמי הוא בהרוב דישראל לגמר או לכשפים מה לי ישראל מה לי כותי ואטו בישראל תליא ס"ס הו"ל רובא דלאו לריחא ול"ד להני דהביא הח"ד שם ע"ש. ונ"ל דהא דאמר אטו כולהו אבנות ישראל מהדר ור"ל כיון דר' יוסי לא ס"ל דכולהו רובא מקטרים דאין דרכם בכך רק בנות ישראל ע"ז מקשה אטו כולהו בנות ישראל מקטרין וא"כ גם לר"י מיעוטא נינהו וגם הך מיעוט דכותים דאימ"ב לאו מיעוט גמור הוא דאטו הם לאו לריחא עבדי וא"כ לא הו"ל יותר ממחצה על מחצה ומשני די"ל נמי מיעוט דלגמר ובכולהו מיעוטא הו"ל רובא דלאו לריח ולהכי ניחא דבמחצה על מחצה מברך אף דיש בו מיעוט דלגמר לפי דמשום תד מיעוט אינו מגרע הברכה דהא גם הא דמחצה כותים מגרע לא בריר כולי האי וכמ"ש:

רש"י ד"ה שהיתה דולקת מע"ש ובבית ישראל. עצל"ח ס"ל בדעת רש"י דבבית גוי אסור גזירה אטו הדליקה בשבת כמו דגזרו בכותי מכותי ואין דרכו של רש"י לגזור רק לפרש ופשוט דרש"י אזיל לשי' דפי' לעיל בהאי דלא שבת דהגוי עושה מלאכה לאורו ולפ"ז אפי' הודלק בבית גוי מע"ש אסור ומה שהכריחו לפי' זה הוא משמעתין דהביא ראי' מהא דעששית הדולקת מע"ש מב"ע משמע דלס"ד דלא שבת ממלאכת היתר היה אסור בכה"ג אף דלא נעשה בו כי אם, מלאכת היתר ולמסקנא דבעי מלאכת עבירה א"כ המלאכה שעשה גוי לאורו מקרי לא שבת מעבירה וז"ב:

ד"ה בסוף כו', ומשתמשין נמי לאורה. מוכח דס"ל היכא דנעשה לשניהם לכבוד ולהאיר מב"ע וכן משמע מפירש"י לקמן ד"ה איכא וד"ה כל מת ע"ש אבל התר"י ורא"ש כתבו דבנעשה להאיר לבד אז מב"ע ונ"מ בנר של ביהכ"נ בלילה העשוי לכבוד ולהאיר לרש"י מב"ע וא"ש פסק הר"מ (פ"ד מה' ת"ת) ע"ש:

ע"ב גמרא או בפנס פירש"י בעששית ומשמע כהאי דלעיל (דף כה) ערוה בעששית דמתחזי מתוכה ורשב"א פי' פנס של ברזל דוקא והב"י הקשה עליו מהירושלמי דחשיב חיקו ופנס או בתוך ספקלריא וזהו עששית והמ"א, דחק בזה. ול"נ דהרשב"א מפרש אספקלריא והיא מראה לטושה שקורין שפיגי"ל שנראה בתוכה הנר העומד לנגדה דעל כל אלו אין מברכין וחשיב דרך לא זו דאינו רואה האור אף, זו ראה שלהבת כו'. אך לדעת הרי"ף שכ"ל י"ל כהב"י דהיא, עששית מ"מ מוכח מזה כהרשב"א, דפנס הוא של ברזל דאי כפרש"י הוה פנס ואספקלריא זו ואצ"ל זו. מ"מ מצינו נמי לשון פנס כפירש"י במ"ר איכה ע"ש:

שם כאן באכילה מרובה פירש"י ד' מילין. ובתוס' הקשו דזה מועט יותר מבאכילה מועטת ופי' בהיפך במועט ד' מילין. ועפ"ז י"ל דבר המתקבל בתענית (דף יא) רב פפא כל פרסה ופרסה אכל חדא ריפתא קסבר משום מעיינא דלהכי נקט חדא ריפתא להקטין המעיים שאכל אכילה מועטת דבכל פרסה דהוא ד' מילין הוה שיעור עיכול שלא יזיקו לחולי מעיים ולהכי דייק דקסבר משום מעיינא, דאי משום מזוני מה נ"מ אי אוכל אכילה מרובה ביחד או כל פעם מעט מעט. אך לפירש"י דהכא אכילה מרובה ד' מילין כשהמתין שיעור פרסה ש"מ דאכל אכילה מרובה וכגירסת רש"י שם אכל ריפתא כו' ור"ל כל צרכו לזה דחק רש"י שם בפי' קסבר משום מעיינא ע"ש ותבין דכ"ה:

שם חטוף ובריך כו' ענין זה פירשתי בספרי ב"ד בסוף נזיר גם בפתיחה לפרק שלשה שאכלו יעוי"ש וינעם לך: