ברכת ראש ברכות קנב

הצל"ח דלהס"ד י"ל משום חידוש כדאי' בפסחים וז"א דהתם דפליגי י"ל דמראה חידוש בברכתו אבל הכא הקושיא למה ס"ל לב"ה לכתחלה לומר בורא. ול"נ דלהס"ד ל"ק די"ל דב"ה סברי אף בורא לשעבר משמע כדפליגי ב"ש וב"ה בהא דמכבדין דב"ה ס"ל אף נוטלין כמש"ל ועיקר קו' תוס' הוא על המסקנא דכ"ע ס"ל דברא ובורא לשעבר משמע רק ב"ש בעו לשון מבורר טפי ואמאי פליגי ב"ה ותי' דס"ל דלישנא דקרא עדיף וז"פ:

דף נג ע"א גמרא תנ"ה עששית כו' למו"ש מברכין עליו וגי' הרי"ף מביאין ממנה אור להבדלה. הא ודאי דאינו ר"ל מדליק ממנה אור דזה אפי' באור דלא שבת מותר כדלקמן בישראל שהדליק מגוי וע"כ ר"ל דמעששית גופי' מביא להבדלה וצ"ל הא דלא נקט מב"ע דס"ל דבעששית אינו מברך וכהא"ח שהביא הב"י (בסי' רצח) וכפנס דלקמן דאין מב"ע ופירש"י פנס עששית. אך הרשב"א כתב דרש"י ר"ל עששית של ברזל אבל של זכוכית מב"ע דמקרי רואה כדאי' לעיל (דף כה) ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה דבראיי' תליא אך מהרי"ף הנ"ל משמע בעששית דהכא דעשוי' להאיר ואין מב"ע. וראיות הרשב"א יש לדחות דשם לא יראה כתיב אף ראי' כל דהו במשמע אבל לברכה בעי שיאותו לאורו. גם מה שהביא ראי' מהא דלא אמר הש"ס לקמן משתמש לאורה ולא ראה שלהבת היינו עששית אין ראי' כיון דפנס היינו עששית וכבר תנא לה. ואף שאינני כדאי לדחות ד' הרשב"א מ"מ כיון דזה בגי' הש"ס תליא יש להחמיר. ולזה נ"ל בקידוש הלבנה דג"ז בעי שיהנו לאורה שלא יברך לקידוש הלבנה ע"י מחיצה של זכוכית לדעת הרי"ף רק לפתות החלון י"ש יוצא ידי כולם:

שם וכ"ת הך איסורא אזיל ליה כו' סוגיא זו משונה דבכ"מ דאמר וכ"ת הוא לדחות הקושיא וכאן הגדיל המדורה דמלבד דקשה קו' התוס' אי הכי כותי מכותי נמי. יו"ק על כותי ראשון נמי הא איסורא אזיל. ולחומר הקו' נ"ל למאי דס"ד דאיסורי' אזל לא שייך כ"כ איסור לא שבח גבי עכו"ם דלא שכיח דידליק העכו"ם ממש בסוף חשכה ובזו הרגע יברך ישראל וא"א לצמצם ובפרט לגזור מטעם זה בסתם נר של עכו"ם וגם מאי קמ"ל בישראל מעכו"ם אלא ודאי צ"ל דמיירי במסיבה של עכו"ם דאיסור הנאת ע"ז פתיך ביה ובע"ז כל שאתה מהוה ממנו אסור מה"ת ואפי' חליפי חליפין א"כ בכותי ראשון אסור מה"ת דאף שלהבת אי"ב ממש מ"מ כשקשורה בנר של עכו"ם אסור כדאיתא במ"א (סי' רצת) ולהכי ל"ק ליה בכותי מכוחי דידע דבי' יש לגזור אטו כותי ראשון אבל בכותי מישראל או ישראל מכותי לא שייך למגזר וקמ"ל דשלהבת אי"ב ממש כיון דהדליק נר אחר והוה א"ש אי לאו הא דתניא המוציא כו' ולמאי דמסיק דאיסורא נמי איתי' לפ"ז שייך איסור דלא שבת בעכו"ם דאף דהדליק מבע"י מ"מ בזמן איסור שבת הכל שם איסור עליו ועמוד ראשון מקרי שמב"ע סמוך לחשיכה מיד כפי' רש"י ומן הסתם מיירי הברייתא בפשי' בעכו"ם אף שלא במסיבה ובעכו"ם ראשון שפיר גזרינן אטו עמוד ראשון דלא מחזי כ"כ דמברך אתוספ' היתר ובישראל אתוספ' היתר מברך רק דהקשה בכוחי מכותי נמי דהו"ל גזירה לגזירה. ומשני דאפ"ה גזור כו' וכמ"ש התוס' דחדא גזירה היא כו' כנ"ל:

שם בדין הוא דאפי' מחצה על מחצה מברך. (א) הקשה הצל"ח הא כל ספק ברכה להקל. ולזה יצא לידון בבשמים דהוא ממסיבה גם במחצה על מחצה אינו מברך ואור שאני שיש בו מיעוט להאיר שמב"ע. ולא נהירא דגם בבשמים אית לי' מיעוט להריח ועכצ"ל דהא דאסרו חכמים בנר עכו"ם או ממסיבה הו"ל כודאי. וכעין זה כתוב ביו"ד ס"ס (אות יז) בגבינות טרפות ע"ש רק היכא דנולד הספק ממקום אחר כבשמים דלקמן. גם מהש"ס לקמן דאמר הו"ל מיעוט לכשפים ומיעוט לגמר הו"ל רובא דלאו לריחא מוכח דדוקא ברוב דלאו דריחא אינו ומברך חדא במחצה על מחצה מברך וא"כ הדרי קושי' לדוכתי'. והצלל בזה דהנה המג"א (סי' רצח ס"ק י"ג) מקשה להיפך אמאי ברוב עכו"ם אין מברך הא כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ותירץ דהאור מקרי פירש והתוס' שבת הקשה ע"ז דכיון דאימ"ב על אור עד שיראה השלהבת הו"ל פירש לפנינו דמקרי קבוע מת"ת לרו"פ כמ"ש הפר"ח (סי' קי ס"ק י"ט) ובפרט הכא שהשלהבת עדן קשורה בהאור הקבוע. ובזה נסתר תירוץ המחהש"ק. ולזה נ"ל דמיירי שראה אור הרבה בהעיר וא"י מי הדליק וכיון שהספק מי ומי הדליק אמרינן דשניהם הדליקו דהי מינייהו מפקת ולהכי מברך כיון דלא נתבטל ברוב איסור אהיתרא קא מברך. ועד"ז יש נמי לומר ברוב עכו"ס אף דהוה כפירש לפנינו מ"מ כיון דתלינן דכולם הדליקו הו"ל רוב איסור דהא דדיינינן קבוע כמחצה על מחצה היינו היכא שפירש אחד מהם הו"ל דין ספק ולא אזלינן בתר רובא משא"כ היכא דיש לתלות דמשניהם נפקי הו"ל עכו"ם רוב ונתבטל ההיתר ברוב דגם בפירש לפנינו היכא דנתבטל ברוב אזלינן בתר רובא. (ב) אמנם נ"ל ברור דלא שייך בזה ביטול ברוב ולא דמי לריח דבשמים דאיתא בשו"ע (סי' ריז) נתערב ריח שמב"ע בריח שאין מב"ע הולכין אחר הרוב לפי שדעתו של אדם ארובא וגם כי מרגיש זה יותר משא"כ באור דמברך על בריאת האור וכל האור בכלל מה איכפת לן שיש ג"כ אור דלא שבת איהו אהיתרא קמברך וראי' לזה מהירושלמי דפרקין דאיתא שם אר"י מבוי שכולם עכו"ם וישראל אחד דר בתוכו ויצא משם האור מב"ע בשביל אותו ישראל דשם. ופי' בעל קרבן העדה דתלינן שיצא מישראל והוא נגד ברייתא דידן וע"כ צ"ל דהתם שראה האור יוצא מהמבוי הו"ל קבוע כקו' המ"א ומברך והאור לא מיקרי פירש רק כמ"ש בת"ש דהו"ל פירש לפנינו ואף דאינו ראי' מזה כהת"ש די"ל דלא כפי' קרבן העדה רק בידוע שנדלק גם בבית ישראל וקמ"ל דלא בטל ברוב אור של עכו"ם מ"מ שמעינן מינה כמ"ש דלא שייך ביטול ברוב בזה. ולזה נ"ל דהברייתא דידן אינו מיירי בראה אור יוצא מעיר רק כהאי דבסמוך היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם עבה כפי' הכבשן כו' דע"כ איירי דהאור הוא מחוץ לפי דשם לא עבידי להאיר רק לבשל אם כשעבה כפי הכבשן אבל בעיר בנר דקה יותר עומד להאיר וכן משמע הלשון היה מהלך חוץ לכרך היינו שיצא מהכרך לחוץ דאי ראה מהעיר היל"ל היה מהלך סמוך לכרך וראה אור אלא מיירי דפירשו כמה אנשים מהעיר לחוץ והדליקו ושם ראה, אור הרבה ולזה ברוב עכו"ם אימ"ב דהו"ל פירש ומרובא פריש ובמחצה על מחצה מברך דתלינן הדליקו ישראל ועכו"ם ואהיתרא מברך והמ"א כתב דאי"ל שמיירי שראה איש אחר הולך ונר בידו דמרובא פריש דבגמרא לא משמע כן וי"ל מדבעי בנר שיוכל להשתמש לאורו מסתמא יוכל לברר מי הוא זה כתינוק דבסמוך. ויותר נראה דכיון להא דסיים ועיין (סי' ריז ס"ז) ור"ל דשם בבשמים איתא נמי הכי אם רוב עכו"ם אימ"ב ושם אי אפשר לפרש בראה אחד יוצא דהא בעי שם מסיבה של עכו"ם וא"כ גם שם יקשה הא הו"ל קבוע וס"ל דמחצה על מחצה מברך ולמש"כ בלאו הכי אי אפשר לפרש בראה נר אחד דיקשה קו' הצל"ת דאפי' במחצה על מחצה לא יברך דספק ברכות להקל רק דמיירי כמ"ש דהרבה פירשו מהעיר והדליקו וראה אור כנ"ל. העולה מזה בעיר שרובה עכו"ם ויצא משם האור אם יודע שגם ישראל הדליק ויצא האור מכולם מב"ע ולי נראה אף באינו יודע מברך כדין קבוע דמחצה על מחצה ובנר אחד אינו מברך דספק ברכות להקל ובראה אחד יוצא חוץ לעיר ובידו נר אף במחצה על מחצה אינו מברך רק ברוב