ברכת ראש ברכות טו

ומוכח דזמנו עד צה"כ. ולפי' התוס' שם צ"ל דהכל חדא כדאיתא בחי' רשב"א ע"ש. או י"ל דה"ק מדתלי זמן ק"ש בתרומה ש"מ דגם תרומה זמנו בצה"כ דאי מתחלת שקיעה לאו זמן שכיבה היא וקמ"ל נמי בכהנים דכפרה לא מעכבי ותרתי קמ"ל ודייק זה מדקתני תרומתן בנו"ן לאפוקי תרומת תודה כמ"ש בשנות אליהו ע"ש. ועיין עוד בפ"י ובצל"ח ואין רצוני להאריך:

רש"י ד"ה מצותן כו' והן למטה מן המזבח כו'. כיוון בזה ליישב מה שפי' אח"כ דבהקטר חלבים לא גזרו חכמים עד חצות ה"ט דכל ענין הסייג הוא דיסביר דיש עדיין שהות עד הבוקר ושמא לא יהי' לו שהות אז ויאחר המועד אבל בהקטרה כיון שיש תקנה להעלות על המזבח ולא יופסל בלינה כדס"ל לרש"י פסחים (דף נט) ד"ה מעלה לא יכניס עצמו בספק שמא יעבור ויעלה בראש המזבח. ובזה מיושב קו' עצומה שהקשו המפרשים מדוע תפס רש"י קרא דלא ילין לבקר ולא הביא מן המוקדם קרא דפרשת משפטים ולא ילין חלב חצי עד הבוקר דמיני' יליף הש"ס פסחים (דף עא) שנפסל בלינה. ובל"ז כ"ד רש"י נראה לכאורה כמיותר דזה דמצותן כל הלילה כתוב הדר הוא על מוקדה כל הלילה וכ"ה במגילה (דף כא) וברש"י פסחים (דף סח). ולמ"ש א"ש דהא בא להוכיח דאיסור לינה אינו רק כשהן למטה מן המזבח וזה נלמד מקרא דלא ילין לבוקר דמיירי באיסור לינת בשר ואימורין כדאיתא בתוס' פסחים (דף נע) ד"ה ולא עולת חול והוה דומיא דבשר שהן למטה בעזרה וכ"מ מהש"ס שם דהקשה לבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול ביו"ט ודחיק שם ולא משני דקרא דלא ילין מיירי כשהעלה כבר במזבח שקדשו המזבח מבחול אלא ודאי משום דהאי קרא מיירי דומיא דבשר שהן למטה מן המזבח ואפ"ה כל הלילה ילין וא"ש. והתוס' סוף פסחים דס"ל גם בהקטר חלבים עשו סייג אזלי לשיטתם דס"ל גם בראש המזבח פוסל לינה וכמ"ש ר"פ תה"ש ע"ש:

שם ד"ה כדי להרחיק כו' וה"נ תנן כו'. כוונתו מדנקט הנך תרתי קצירת העומר והקטר חלבים בהדדי יגיד עליו ריעו כמו בקצירת העומר לא עשו סייג דמסור לב"ד כן הוא בהח"ל והא דלא נקט נמי הכא קצירת העומר משום דר"ג אתא לאשמועינן במה שאמרו חכמים עד חצות הוא רק משום סייג ובאמת דינו עד שיעלה עמוד השחר לזה נקט נמי דין הקטר דנ"מ לתפלת ערבית אף דס"ל לר"ג לקמן (דף כז) תפילת ערבית חובה לא עשו בו סייג וחייב כל הלילה וכ"מ בשבת (דף י') תפלת ערבית למ"ד חובה מטרחינן לי' כיון דכולה לילא זמנו אתי למיפשט. ולשי' רש"י א"ש הש"ס מגילה שם דאיתא דבר שמצותו ביום כשר כל היום לאתויי סידור בזיכין וסילוק בזיכין וכר"י סילק כו' וקשה מנ"ל כר"י הא גם לרבנן דס"ל טפחו של זה בצד טפחו של זה א"ש דמצותו כה"י. עוד הקשו תוס' יומא (דף כ') אמאי לא תנא נמי כל הלילה כשר להרמה. ומש"כ משום דלא היו רגילין לתרום קודם אשמורה ראשונה אינו מיושב אי נימא הא דכשר מד"ת קאמר ובמנחות (דף פו) הניחו בקו' ולרש"י אתי שפיר דבמתני' דין דלכתחלה קתני דבר דכשר כל היום וכן כל הלילה ובזה הכלל מרבה גם זה דעשו חכמים סייג ע"ח כשר מה"ת כה"י או כל הלילה להכי חשב בזה הכלל דיום סילוק בזיכין לר"י דכשר מה"ת גם בסילק הישנה שחרית וחדשה ערבית ולכתחלה משמע דגם ר"י מודה שיש לסדר טפחו של זה בצד טפחו של זה. וכדאמר ר"י שם אפי' כו' אף היא היתה תמיד ומ"מ יותר ראוי להיות תמידין כסדרן וכהאי דאמר שם מדבריו של ר"י נלמד אפי' לא שנה אדם אלא פרק אחד שחרית כו' קיים לא ימיש כו' וזה ודאי המקיים לא ימיש כו' כפשוטו הרי זה משובח ובזה הכלל דכל הלילה מרבה אכילת פסחים לר"ע דעשה בו סייג כדאיתא בזבחים (דף נז) וא"ש דלא מרבי הרמה דבה לא עשו בו סייג כלל רק ממילא לא הרימו בתחילת הלילה ובחי' כ"ע בשי' הר"מ דעשו סייג להקח"ל אזיל לשי' בפיה"מ (זבחים פ"ע) במשנה איברים שפקעו אחר חצות לא יחזיר דאינו ראוי להחזיר ולהקטיר דעשו הרחקה עד חצות כמ"ש בריש ברכות ורמז להרחקה זו תן בוקר לבוקרו של לילה כו' ע"ש. וצ"ל אף דבזה לא יעבור על בל ילין דחצות עושה עיכול מ"מ השוו מדותיהם להרחיק עד חצות. וזה דלא כפרש"י דאין צריך להחזיר. וכן משמע במשנה שם דתנא דומיא דכולן שפקעו לא יחזיר דפי' דאין רשאים להחזיר. וכן הא דגחלת שפקעה כו' יש לומר דקאי על גחלת דאיברים פסולים דאיירי מקודם ור"ל דבין איברים או גחלת מהפסולים שפקעו לא יחזיר ואצ"ל כפי' רש"י במעילה (דף ט') בגחלת דעצים והא דדייק במעילה שם הא ע"ג המזבח יחזיר ודלא כרב הא י"ל ע"ג המזבח רשאי להחזיר ול"ק לרב ז"א וכדאיתא בתוס' שם דלמה יחזיר כיון דאפשר לקיים בשאר דשן. וברש"י מנחות (דף עב) ד"ה ולהקטר חלבים כל הלילה פי' מה שמתעכל במזבח מחזיר כל הלילה ולא כתב כפשוטו כדפי' כאן לכאורה משמע דס"ל כפי' הר"מ דגזרו עד חצות והא דכשר כל הלילה מיירי באברים שפקעו ויש בהם ממש דאפי' אחר חצות יחזיר כדאיתא (בר"מ פ"ו מה' מע"ק) ולא גזרו בזה דלא שכיח ולא שלטה בהן האור ויסתור לפי' דהכא וי"ל דפי' כן לפי מה דאיתא בש"ס שם קתני לילה דומיא דיום מה יום בלילה לא אף לילה ביום לא. ולכאורה קשה הא עיקר הקטרה היה ביום ואפי' בשבת כדאיתא שם. לזה כתב דקאי אאברים שפקעו בלילה אם יש בהם ממש אפי' אחר חצות יחזיר כל הלילה. ובתוס' מגילה (דף כא) ד"ה להקטיר כתבו וז"ל והיינו דוקא שנתעכלו האברים קודם חצות שמשלה בהן האור אבל לא משלה בהם האור אין נמשכים אחר חצות כדאמר ר' יוחנן ספ"ק דיומא משמע דס"ל ג"כ כהרמב"ם. אך מש"כ נתעכלו לאו דוקא ור"ל שמשלה בהן האור וכדמסקי ע"ז אבל לא משלה כו' ור"ל ביש בהם ממש כמש"ל. אך לפי זה לא אתי שפיר מה דמסקי ע"ז כדאר"י ביומא ור' יוחנן שם לא איירי מזה שם רק בענין אחר בדין חצות עושה עיכול. ונ"ל דט"ס הוא בתוס' וכצ"ל והיינו דוקא בלא משלה בהן האור אבל בנתעכלו אין נמשכין אחר חצות כדאמר ר"י ביומא ור"ל דחצות עושה עיכול וס"ל כרש"י דהכא וכן משמע מדלא פליגי עליה כאן. וגם במשנה דזבחים הנ"ל פירשו כפי' רש"י וז"ב:

(ב) עוד יש לי הרהורי דברים לפי' רש"י מה דלא תני במתניתין דהכא דין קצירת העומר כל הלילה. די"ל דס"ל כסתם משנה מנחות (דף עא) דנקצר ביום כשר וכן כתב הטורי אבן רק דשדי בה נרגא מדר"ג התיר תוספת שביעית דס"ל כרי"ש מה חריש רשות כו' כדאיתא במ"ק (דף ד') וכיון דס"ל דקצירת העומר דוחה שבת עכצ"ל דס"ל דנקצר ביום פסול כדאיתא במנחות (דף עב) ואי ס"ד דנקצר שלא כמצותו כשר איך דחי שבת. ולזה אמרתי לחוק בעט ברזל מה שכתבתי בחידושי ליישב בזה דעת (הרמב"ם פ"ז מה"ת ד"ו) שס"ל דאין תלוי זה בזה. ויתיישב גם לפי' רש"י וכן הוא זה דהר"מ כתב שם מצותו להקצר בליל ט"ז בין בחול בין בשבת ואם קצרוהו ביום כשר והקשו כולם דסותר הש"ס הנ"ל. ובס' פאת שולחן הל' שמיטה כתב דהר"מ סמך על הירושלמי ספ"ק דרה"ש דס"ל לר"א ורשב"ל דנקצר ביום כשר ודוחה שבת לקצירה. וכעין זה כתב המפרש בירושלמי ואין רצונו להאריך בדוחק גלוי דישבוק הר"מ ש"ס בבלי המפורש להיפך. ול"נ לברר דקושית הש"ס דידן ואי ס"ד כו' אינו אלא לראב"ש ולפי האמת אין ראיה והיינו דק"ל איך פשיט להש"ס אם נקצר ביום כשר דלא דחי שבת כיון דיכול לקצור מערב שבת הא י"ל מילה תוכיח דמילה שלא בזמנה כשר ואפ"ה דחי שבת ואין לומר דמילה שאני דאין ראוי לחמץ המצוה עד אחר זמנו דחביבה מצוה בשעתה וזריזין מקדימין שהרי פריך שם ורבי לא תלמיד דר"ש הוא כו' ומשני סבר לה כאידך דר"ש דס"ל חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים כשר כל הלילה ואינו ממתין עד שתחשך. ומה זו ראי' דהא בהקטר חלבים מקדמינן כזריזין ובקצירת העומר יכול להקדים מערב שבת ש"מ דאין חילוק.