ברכת ראש ברכות קמט

שם עונין אמן אתר ישראל המברך פירש"י אפי' לא שמע אלא סוף ברכה. ולעיל (דף מז) ביארתי אפי' לא שמע כלל רק שידע ברכתו מה היא יכול לענות אמן למאי דמוקי הש"ס דאינו רוצה לצאת בברכה זו. ורש"י הכא מלתא פסיקא נקט דמנא ידעי איזה ברכה אם לא שמע מקצתה וע"ע שם:

שם ואין עונין אתר כותי המברך כו'. כתב התר"י שגם אחר עכו"ם עונה כששמע כל הברכה. והביא ראי' מירושלמי רב"א אני עונה אמן אתר כל המברכים שנאמר ברוך תהי' מכל העמים. וכן הוא בירושלמי דפרקין אם גוי ברכך ענה אחריו אמן. ולא אבין ראייתו דשאני הא דמברך אחרים בשם אף אם משתתף שם שמים וד"א דהכל קורין לה' אלהא דאלהא מ"מ כוונת העונה הוא שיתברך מה' לבדו המהוה כל משא"כ כשמברך לה' אם כוונת העכו"ם גם לד"א אין לו לענות אמן בלתי לה' לבדו ודעת הר"ם (פ"ה מה"ב) שאין עונין אחר עכו"ם וכן אחר כותי בזמה"ז. וכן הוא דברי הי"א שבתר"י והרא"ש הביא הירושלמי גוי שבירך השם עונין אחריו אמן ופי' לפי שאין דרך עכו"ם לכוין לעבודת אלילים כשהזכיר השם. ובטור (סי' רטו) חילק בזה בין כותי לעובדי גילולים אף שלא שמע כל הברכה. ונ"ל פירושו לפי שדרך העכו"ם לברך לע"ז שלו רק בשם כינוי אשר יקרא לו באומתו אבל בהזכיר בלה"ק בשם ה' אינו מכנה לע"ז ולפ"ז יש להשוות כל הפוסקים בעכו"ם שבירך בשם כינויו אין עונה אחריו כדעת הר"מ ובהגהת ש"ע סתם כהתר"י. ול"נ כמ"ש. והמונע יתברך מאלהי אמן:

גמרא ת"ר כו' וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא. הקשה הרשב"א התינח במקדש כשתחשך קידש מבעו"י מאי איכא למימר. והצל"ת כתב דבאמת ב"ש מודה בזה ולא משמע כן. והנ"ל ליישב בטוב דלקמן (דף נב) אמר הש"ס קסברי ב"ש שאני עיולי יומא מאפוקי יומא עיולי יומא כמה דמקדמינן טפי עדיף אפוקי יומא כמה דמאחרינן ליה עדיף כו' וא"כ קשה למה לא חשיב ליה ב"ש למעלת היום שיוקדם ליין משום עיולי יומא עדיף וגם למאי מסיק שם הש"ס המעלה דעיולי יומא. ונ"ל דהך סברא דעיולי יומא או אפוקי יומא אינו אלא בתוס' חול על הקודש כגון במ"ש לאחרו או בע"ש ליקדם אבל שבת ממילא קבעה נפשה כדאיתא בפ' ע"פ. ולפ"ז א"ש דב"ש מיירי מן הסתם בקידוש משתחשך לזה נקט מעלה הב' וכבר קדש היום במקדש מבעו"י הא יש ב' מעלות אחרות שהקידוש גורם ועיולי יומא ולז"א הש"ס לקמן כמו דס"ל לב"ש דעיולי יומא עדיף במקדש מבעוד יום כן ס"ל סברת אפוקי יומא משתחשך וב"ה סברי אינך מעלות עדיף אבל במוצאי שבת דיש מעלה דאפוקי יומא והוה ג' מעלות נגד תרתי דב"ה ואפוקי יומא גם ב"ש מודו דיין קדים וא"ש וע"ע לקמן:

שם וב"ה אומרים כו' שהיין גורם לקידוש שתאמר. הצל"ח כתב דב"ה מיירי שכבר קידש בתפלה ויצא ידי קידוש ד"ת אבל בלא התפלל ערבית גם ב"ה מודו דקיה"י קודם ולא משמע כן מהפוסקים. גם בירושלמי מוכת להיפך דאיתא שם במקום שאין יין מצוי ש"ץ עובר לפני התיבה ואומר ברכה אחת מעין שבע כו' משמע ביש יין א"צ להוציא השומעים רק בקידוש על היין סגי ושם קאי על פלוגתא זו ע"ש. והנ"ל בפי' הש"ס בע"א לפי דיש להבין במאי פליגי ב"ש וב"ה אי היין גורם או היום כיון דתדא בלא אינך לא סגי. לכאורה טעמי' דב"ש מסתבר טפי דודאי עיקר הכוונה לשם קידוש דכוס בכל יומא איתא, ואי"ל משום דאין קידוש אלא במקום סעודה דהא רב לית ליה קידוש במקום סעודה וגם בהבדלה לקמן מאי איכא למימר. ונ"ל ברור דה"פ לפי מה דקיי"ל מי שלא קידש בלילה מקדש כל היום וכן מי שלא הבדיל בלילה מבדיל כל השבת וא"כ אין לו זמן קבוע לקידוש ולהבדלה בתתלת הלילה דוקא רק למצוה מן המובחר מצוה לקדש בכניסתו כמ"ש הטור (בסי' רעא) כזריזין מקדימין דהא קיי"ל בפ' ע"פ אין מפסיקין לשבתות אך כשרוצה לאכול ולשתות אז מעכבתו הקידוש או ההבדלה שיאסר לטעום שיקדש או יבדיל לז"א שהיין [שהביא כעת לשתות] גורם לקידוש שתאמר כעת להכי מקרי היין הגורם וא"ש אף שלא התפלל עדיין. וכשמקדש מבעו"י ולא שייך בזה טעם דיין גורם כו' אז אזלי ג"כ טעמא דב"ש וכבר קדש היום כו' ותדיר עדיף לב"ה. ומצאתי און לי לפי' הנ"ל בבעה"מ ובר"נ בפ' ע"פ בהא דאיתא שם בני חבורה שהיו מסובין וקדש היום מביאין כוס ראשון ואומר עליו קיה"י והשני בהמ"ז וז"ל ר"י לטעמים דס"ל מפסיקין לשבתות לבהמ"ז ומי גרם ליה קיה"י לפיכך קיה"י קודמת כשם שס"ל לב"ה שיין קודם לפי שהיין גורם לקידוש שתאמר אף זו ההפסקה קיה"י גרם לה עכ"ל, ושם הפי' שגורם שיפסוק כעת כן הוא ביין הפי' הגורם שצריך לקדש דבל"ז אסור לטעום. גם מש"כ הצל"ח דקידוש דתדיר הוא מקודש טפי נגד יין זה אינו כיון דהיין בא לשם קידוש אהני קידושיה גם ליין כדאמרינן בזבחים (דף צא) אטו שבת לברכת היום אהני לברכת יין לא אהני ואי מט"ז דאורייתא חשיב טפי מיין דרבנן בזה הוכיח הש"א בתשו' (סי' כב) דלא אמרינן דתדיר עדיף וכן משמע מתוס' לקמן (דף נב) ד"ה ורי"ה דהקשו אמאי בהמ"ז קודם ליין אן דברהמז"ו מה"ת וגורם ליין שיבוא ולפי מש"כ הפירוש בהא דגורם ניחא נמי דל"ש לומר דתדיר עדיף דכ"ד דקדים טפי כמו תדיר או אין מעבירין על המצות היינו כשרוצה עתה לעשות שניהם אז יש לאחד יתרון על חבירו כדאי' בש"א שם אבל הכא מצד הקידוש אינו מחוייב כעת רק דאחד גורם לחבירו ליקדם אם רוצה לטעום אסור עד שיקדש וכן אין מקדשין אלא על היין פליגי ב"ש וב"ה הי חשוב גורם טפי דמחמתיה בא זמנו של חבירו הוא עדיף:

שם מאי ד"א כו'. הא דל"ק לב"ש תרתי ל"ל. י"ל דכ"ה דרך התנא לחשוב כל מעלות דאיתנהו ביה רק לב"ה ק"ל בלשון דבר אתר דמשמע בטעם ראשון סגי רק דהוסיף עוד טעם אתר. אך יש לדקדק על מה שאמר וכ"ת, התם תרתי כו' מאי אמר וכ"ת הא ודאי תרתי עדיפא וצ"ל דהנך דב"ש חדא נינהו דעיקר הוא שהיום גורם ליין רק שהסביר במאי נחשב היום גורם טפי עז"א וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא ולפי שהיום קודם הוא העיקר הגורם ליין שיבוא וב"ה סברי דיין הוא הגורם שתאמר כעת וס"ל דטעם זה עדיף. ובזה א"ש דברי הרע"ב בפיה"מ דבדברי ב"ש הביא שני הטעמים ובב"ה טעם אמד אך כתבתי לעיל דטעמי' דב"ש לא שייך אלא במקדש משתחשך ולא חשיבי סברות ב"ש רק לדבר אחד שהיום גורם ליין ע"ז אמרו ב"ה שהיין גורם אך במקדש מבעו"י דיש לב"ש תרתי אחרינא קידוש גורם וגם עיולי יומא עדיף ובאמת פליגי בכל גוונא. ובזה א"ש דעל דברי ב"ש דמיירי משתחשך אמר ב"ה טעם אחד שהיין גורם ועוד אמרו ד"א היינו וכ"ת התם תרתי ר"ל דמשכחת נמי תרתי במקדש מבעו"י ה"נ תרתי יין גורם ותדיר ומ"מ ב"ש ס"ל דהגורם הוא העיקר אף נגד תדיר. ובמש"כ מיושב קו' תוס' סוכה (דף נו) ד"ה ע"כ ותימא כו' ע"ש בדוחקם ולמ"ש י"ל בפשי' דהך מעלת תדיר אינו אלא לדחות הסברא דעיולי יומא שהוא חיבוב מצוה לבד אבל נגד חיובא דיומא ס"ל לרב שם דחיובא דיומא עדיף מתדיר דבזבחים (דף צא) דיליף מקרא דתדיר קודם שם שניהם חיובא דיומא ע"ש וא"ש:

דף נב ע"א גמרא לא דמברך עילויה ומנח ליה כו'. שיטת הש"ס תמוה עד מאוד. חדא אמאי ס"ד בזה דמברך עילויה ומנתי ליה. ומש"כ הרשב"א דאמסקנא סמיך דטעים בידיה זה דחוק גם