ברכת ראש ברכות קמח

היום אף דהבדלה גופי' מאחרינן מ"מ הני ברכות דלא מיחזי כ"כ כמשוי מקדימין אך הא תינח בדהתחיל משתחשך אבל אם התחיל מבעוד יום הא קיי"ל כרב בפסחים (דף קה) דאין מפסיקין להבדלה א"כ מזון קודם דקדים ותדיר כהא דאי' בפסחים (דף קב) לר"י גמרו כוס א' אומר ברהמז"ו אך לשמואל שם דס"ל מפסיקין להבדלה יש לגמר בדאכל מבעוד יום ולהכי לא ק"ל לשמואל שם דס"ל טעם אינו מבדיל ממתני' דילן לפי דאיהו לשי' דמפסיקין יש לומר דמיירי באכל מבעוד יום. ועתה באתי במה שנתחדש לי ליישב שי' הראשוני' דאוקמי למתני' בשישב ואכל מבעו"י גם פסק הרי"ף ור"מ דברהמז"ו אין טעון כוס ופי' הירושלמי בדברים ברורים דז"ל הירושלמי הובא ברי"ף וקשי' עלייהו דב"ה במוצאי שבת היכי עבד הי' יושב ואוכל וחשכה לו כו' ופי' הרא"ש דהכי ק"ל איך עושה שיברך מזון והבדלה על כוס אחד הא אסור לטעום קודם שיבדיל ומשני היה אוכל מבעו"י כו' ע"ש, ופי' זה קשה דזה קשי' נמי לב"ש גם לשון הירושלמי לא משמע כן דלא הזכיר כלל דין איסור טעימה קודם הבדלה. עוד שם בפי' הירושלמי דחוקין ואר"ל. והאמת יורה דרכו דעיקר קו' הירושלמי לב"ה הוא רק אם ישב ואכל מבעו"י דכה"ג אמר שם מקודם וקשי' על דב"ש בלילי שבת איך עבידו היה אוכל בע"ש וחשכה כו' וכה"ג הקשה לב"ה במוצאי שבת היכי עבד וכמו שאבאר ועכ"פ מוכח דעל המשנה לבד לא קשי' וזה צ"ב. ולזה נראה אמתת דבר זה דמתני' לא איירי בשיש לו כוס ומסדרן על הכוס דלהכי לא הזכיר ברכת היין רק דין סדר הברכות נקט וכדאמרינן בפסחים (דף נד) כיון שרואה הנר מברך מיד רי"א סודרן על הכוס ואי' שם רבי מפזרן והיינו כשרואה הנר מברך מיד וכשמביאין לו בשמים מב"ע ועוד שם בירושלמי מבדילין בלא יין והיינו מה דאי' שם דאין הבדלה גורם ליין שיבא ומשמע דלאו דוקא יין וה"ה כוס אחר אינו מעכב דאל"כ הו"ל ד"א גורם להבדלה. וזה נראה ג"כ דעת הרי"ף בפ' שואל בהא דא"ל ר"א לרב אשי כי הוינן במערבא אמרי המבדיל בין קודש לחול ועבדי צרכין היינו דאמר בשם ומלכות ובלא כוס דמהני למלאכה וגם לאכילה היכא דלית ליה כוס כגון בשדה וכירושלמי הנ"ל דלא כפי' הר"נ שם. וכן משמע ד' הר"מ (בפכ"ט מה"ש ע"ש) וכן מיירי מתני' דידן אף בלא כוס וכרבי דשנה כשטתי' דעבד דמפזרן ומפרש כיצד יעשה בש"א נר קודם כדאי' בפסחים משעה שרואה יברך ואח"כ מזון דקדים ותדיר כדאי' בפסחים (דף קב) רי"א גמרו כוס ראשון מברך ברהמז"ו ואח"כ בשמים והבדלה דס"ל דזה שייך יותר קודם הבדלה להשיב נפש וגם הוא תדיר דבכל יומא איתא וב"ה סברי בשמים קודם למזון דס"ל כיון דמפזרן קמא דקדים מב"ע ומזון והבדלה ומכוס לא מיירי והירושלמי מיב"ל בכה"ג דאכל מבעו"י ואין לו אלא כוס אחד דמסדרן על הכוס היכי עבד כיון דהנר ראוי להקדים למזון מטעם הנ"ל שנהנה לאורו ובמכנסן על הכוס ס"ל הבדלה קודם דתדיר מנר ויין קודם להבדלה כדאי' שם ומזון קודם ליין לב"ה וא"כ איך יעשה בברכת היין יברך על היין המזון קודם לב"ה כדאי' במתני' יברך עהמז"ו הנר קודם יברך על הנר הבדלה קודמת וכיון דיין קודם להבדלה יהי' נמי קודם למזון ופשיט מהדא אר"י לא נחלקו ב"ש וב"ה על ברהמ"ז שהיא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף ומוכח מזה דנסתר הסברא דהבדלה קודם לנר כדחזינן לר"י דלית ליה הסברא מה שנהנה מקודם יב"ע וס"ל מזון קודם לנר והבדלה לבסוף דלא מקרי זה תדיר ה"ה לר"מ הבדלה לבסוף ויברך על היין אחר ברהמ"ז ומסיק כיצד יעשה לב"ה מזון ויין ונר כ"ה לגי' הראשונים. ובחי' כ"ע בפי' לגי' קה"ע בירושלמי יין במקום הבדלה דעל מתני' לא קשי' דמיירי בלא כוס אבל בכוס י"ל דיין קודם לגר וקשה היכי עבידא כו' ופשיט דלא קיי"ל כמתני' רק כרי"ה ומסיק כיצד יעשה כו'. וקו' הירושלמי דלר"מ לא א"ש כ"כ בכוס איך סבור ביה ומ"מ במשנה יפורש בלי כוס וכמ"ש ואר"ל. ועכ"פ מוכח מזה דמתני' מיירי בלא כוס. ומיושב בזה קושית התוס' פסחים (דף קב ע"ב) ד"ה הנכנס דהומ"ל ממתניתין דידן ע"ש ולמ"ש אין כאן קושיא כלל דהא לא מיירי במתני' מדין שני קדושות על כוס אחד. ועוד יתיישב בפסחים (דף קה) דדייק מברייתא דהנכנס דטעם מבדיל והתוס' שם כתבו דדייק מלשון הנכנס דלא מיירי מבעו"י והקשו על ר"נ גאון ע"ש. ולמש"כ לעיל מגופי' דדינא דייק מדתנא הנכנס מברך הבדלה ואם אי"ל כו' ובאם דאכל מבעוד יום מן הדין מזון קודם כיון דאינו מפסיק להבדלה וראיה ממתני' דאף דמיירי בלא כוס מזון קודם ובזה סלקא שמעתא אליבא דהלכתא דברי הראשונים ז"ל בניך רחמנא דסייען:

שם בא להם יין אחר המזון כו'. מסידור לשון רבינו הקדוש דפתח בקידוש של שבת עד אחר הבדלה ושנה גם מי שאכל ושכח כו' ואח"כ סידר ד"ז. מבואר דמיירי בבא להם יין בימי החול. וזה טעמא בעי למה לא נקטיה בסידורו של שבת. ולכאורה מוכח מזה כשיטת הירושלמי כס"ד דש"ס כאן דגם ב"ש ס"ל דטעון כוס וס"ל, דדין יין לברך קודם המזון ולהכי נקט באין שם אלא אותו כוס דאי כששתה מקודם ובירך על היין שוב אין צריך לברך לב"ש וכ"כ הגר"א בפי' המשנה ולהכי לא נקט זה בסעודת שבת כיון דמקדש במקום סעודה מהני לפטור יין שבתוך הסעודה כמ"ש התוס' לעיל (דף מב). ולפ"ז יש סמך לדעת הר"מ (פרק שלשים מה"ש) שצריך לקבוע כל ג' סעודות שבת על היין דגם הא דנר ומזון מיירי שאכל מבעוד יום וחשכה עליו כמש"ל. אך למסקנת ש"ס דידן דמברך על היין ושותהו דאין טעון כוס הו"ל לאשמועינן בסעודת שבת ושותהו בלא ברכה לב"ש. וי"ל דאשמועינן הא דאריב"ל לעיל (דף מב) לא שייך אלא בשבת וי"ט אבל בחול מברך על כל כוס וכוס. לזה נקט בפשיטות בימות החול דמברך אף ששתה לפני המזון ודוחק ויותר נראה לפי מש"כ בדיבור שאחר זה דאם נאמר הפי' מברך ושותהו יותר נראה לגרוס בא להם יין תוך המזון כגירסת הרי"ף לזה נקט הדין בימות החול לאשמועינן בבא לשתות דמב"ע דאי הוה אשמועינן בשבת ובלא ברכה לא הוה ידעינן דה"ט דקידוש פוטרו רק דהיה מקום לומר דא"צ לברך על היין שבתוך המזון וכקושית הש"ס לעיל (דף מא) יין נמי נפטריה פת ומלתא אגב אורחיה קמ"ל דצריך לברך על יין שבתוך הסעודה. גם י"ל לפי דנקט בלשון בא להם לאשמועינן שא"צ לחזור אחר כוס לבהמ"ז דאין טעון כוס רק בבא להם יין ס"ל לב"ה דמצוה מן המובחר לברך על הכוס כמ"ש המלחמות בזה להכי נקט בימות החול שאין דרך לקבוע על היין כדאיתא לעיל (דף מב) וכ"ה בעירובין דף מ') בשאר ימות החול ודלמא היכא דאיקלע ליה כוס ע"ש וזה נ"ל נכון:

שם יין אחר המזון וגי' הרי"ף בתוך המזון. וכתב הש"ג מזה מוכח דס"ל להרי"ף לב"ה ברהמ"ז טעון כוס והרמב"ם כתב דאין טעון כוס ע"ש. ובאמת מוכח מרי"ף בפ' ע"פ דאין טעון כוס כדאי' במלחמות ובר"נ. ול"צ דשינוי הגי' תלוי בשינוי האוקמתות בש"ס אי ס"ל לב"ש דטעון כוס ומברך ומנח ליה לברהמ"ז כדאי' בש"ס גרסינן בא לאחר המזון או דמברך ושתי ליה וס"ל לב"ש אם בא לשם שתיה עדיף כדדרשינן ושבעת זו שתיה כדאי' בחי' רשב"א וב"ה סברי דא"צ לשתות ובהמ"ז על הכוס עדיף למצוה מן המובחר ידוע דבתוך הסעודה יותר בא לשם שתיה כדאי' בתוס' לעיל (דף מב). ולפי דס"ל להרי"ף גם לב"ש דאין טעון כוס ופי' דב"ש ס"ל דשותהו להכי גרס בתוך המזון להורות דאיירי בבא לשתייה א"כ מן הסתם פלוגתת ב"ש וב"ה ע"ז קאי הי עדיף ע"ד שכתבתי וא"ש גו' הראשונים לשיטתם דאין טעון כוס. וכתבתי כ"ז לקיים מנהגן של ישראל שאינם נזהרים כ"כ בכוס בהמ"ז דל"ק ממתני':