ברכת ראש ברכות קמז

ומברך וטעם רובו כדינו נתן המותר לר"נ והוא ישגר לאנשי ביתו אם ירצה ור"נ היה ס"ד דהא דמשגרו לאנשי ביתו מטעם כי היא קודמת להתברך לזה א"ל מדר"י אין פרי בטנה כו' וא"ל ר"נ אחר ששתה הוא נישדר מר כסא אחרינא לשם ברכה א"ל כל האי נבגא דברכתא היא כיון דמתחלה הביאו זה לשם ברכה כמ"ש רש"י לעיל ד"ה חי כנ"ל:

שם אר"א אין מברכין על כוס שני כו' הקשה התר"י מדאמר בפרק ע"פ כוס של ברכה מצטרף לטובה כו' יעו"ש מש"כ. והרא"ש כתב וז"ל דלא יברך על כוס ג' כיון שאין דעתו מיושבת עליו משמע דבלא כוס יברך רק בכוס ה"ט דצריך שלא יסיח דעתו ממנו וכדמסיק אח"ז הא דנותן עיניו בו דלא ליסח דעתיה מיניה ובשתה זוגות אין דעתו מיושבת עליו והקו' הנ"ל מפסחים נ"ל ליישב דאף דכוס של ברכה מצטרף לטובה היינו אחר ששתה הימנו אך כל כמה דלא שתה אין לו הכון דירא שמא יוזק מקודם ואין דעתו מיושבת והא דבפסח בכוס ג' מברך על מזונו התם בא הכוס לחובת, שעתא רק דתקינו למיעבד בה מצוה משא"כ הכא דבא לברהמז"ו צריך שלא יסיח דעתו הימנו ובשתה זוגות אין דעתו מיושבת. וכעי"ז פירשתי הא דאי' בשבת (דף יוד) למ"ד תע"ר רשות שרא המייניה לא מטרחינן ליה והקשה טריחותא למיסר המייניה ועוד ליקו הכי וליצלי ומשני משום הכון וכתב התוס' דלא חייש לשנויי קושיא ראשונה ודוחק. ונ"ל דה"פ דלתפלה בעי הכון וכיון דשרא המייניה לאכילה והכין עצמו שוב אין דעתו מיושבת ומיושב השני קושיות:

שם תנא אוכל כו' משמע לפי ענין אכילה יהיה הברכה בדרך מובחר ועד"ז י"ל שינוי לשון הש"ס אוכל מעומד מברך מיושב מיסב ואוכל יושב ומברך וכן לגי' הרי״ף עומד ואוכל יושב ומברך מיסב ואוכל ישב ואוכל יש שינוי ביניהם והיינו באוכל מעומד דלל"ב מיושב אי"ל קביעת מקום מיוחד ויכול לישב בכ"מ שירצה דמקום עמידה אינו מקום קבוע אבל במיסב ואוכל צריך לישב דוקא במקום אכילתו ולא ישנה אפי' מפינה לפינה וע"ז מסיק והלכתא בכולהי יושב ומברך במקומו כגו' הרי"ף והרא"ש דבעי במקום אכילתו שם יהא ברכתו:

תוס' ד"ה אין מסיחין בכוס של ברכה פי' רש"י שלא יסיח המברך כו' כצ"ל. ומש"כ וגם אין להפסיק השומעים כו' מסדר לשונם משמע שחקרו לדעת אם השומעים לא יצאו אבל להמברך פשיט' להו דאסור וכן משמע ברא"ש וה"ט לפי שכל הברכות הן על הסדר סמוכה לחברתה דלהכי לא בעי שם ומלכות ואיסור להפסיק הסמיכות דשם ומלכות רק השומעים כיון. דהם בתר מברך גרירי יוצאים בדיעבד וזש"כ הרא"ש אבל לכתתלה צריך לשומעו על הסדר משמע דבשח בטל סדר הסמיכות ועמשכ"ל (דף מט ע"ב) מזה:

סליק פרק שביעי. בס"ד:

פרק שמיני מתני' בש"א נוטלין לידים ואח"כ מוזגין את הכוס. פירש"י יין הבא לפני המזון. (א) ולפי' צ"ל הא דתניא לעיל (דף מג) בברייתא שם נטילה קודם שתיי' אתיא כב"ש דלב"ה אפי' שתייה אסור אחר נט"י שמא יטמא המשקין שבידים וא"ש שינוי לשון הברייתא מש"ס דידן ללשון הירושלמי דבש"ס דידן תנא שם ברישא כאו"א נטו"י אחת ואח"כ הביאו יין וכן אח"כ בנטילה שניי' תנא הביאו להם יין לפי דאתיא כב"ש ולהכי ברישא כשלא קבעו נוטל ידו אחת אותו יד שמקבל בה הכוס גזירה שמא יטמאו משקין שאחורי הכוס מחמת היד ואח"כ כשעלו והסיבו לאכילה נוטל שתי ידיו דכשקבעו אינו מדקדק כ"כ ומקבל בשתי ידיו אבל בירושלמי נישנית בשני הנטילות הביאו פרפרת וקודם נט"י נקט שתיית יין ונישנית אליב' דב"ה שא"צ נט"י לכוס ועיין בפי' המשנה להגר"א ז"ל ולמ"ש א"ש. (ב) והרי"ף כתב מאי כוס כוס של קידוש היום. ונ"ל דס"ל להרי"ף דבמים ראשונים לא חיישינן כ"כ כמ"ש הטור (בסי' קסו) בשם הרי"ף והב"י וב"ח תמהו אנה מצא זה ברי"ף ועתה הראיתיך דעת נכון מוצאו דלהכי פי' כוס של קידוש לפי דק"ל בהא דאי' בש"ס ד"א תיכף לנטילת ידים סעודה וניחא ליה דלאו משום הפסק השהייה רק הקידוש שאומר הוי הפסק לנטילה כיון דקידוש לא בעי נט"י וזה ג"כ דעת הרי"ף בפ' ע"פ בפי' הנוט"י לא יקדש ע"ש בר"נ וכ"ה ד' הר"מ (פכ"ט מה"ש) ומתורץ בזה קו' תוס' לקמן (דף נב ע"ב) ולדעתו א"ש הברייתא דלעיל (דף מג ע"א) גם אליבא דב"ה והא דנקט שם נוט"י קודם השתייה לאו דראוי לעשות כן דלהכי לא נקט אח"כ הביאו להם מים דמשמע דמחזירין עליו וכמ"ש ברישא הביאו כו' ונקט בא להם מים דמשמע ממילא ואשמועינן כשבא להם מים ונט"י והביאו להם יין מותרים לשתות ולא חשיב הפסק להנטילה ומיירי בשנגבו ידיהם והיתר הפסקה קמ"ל:

שם בש"א נר ומזון כו' מדלא תנא פלוגתא בברכת היין משמע דבזה ל"פ ב"ש וב"ה ובירושלמי משמע דגם בזה פליגי כפלוגתא דבא להם יין דלקמן דלב"ש יין קודם לנר ולב"ה קבעי היכי עבד הא יין קודם לנר ונר קודם למזון ומזון קוד' ליין עיין ברי"ף. וי"ל משום דהירושלמי סובר לב"ש יין מדינא קודם לברהמז"ו כמ"ש בגמרא וש"ס דידן ס"ל לב"ש ברהמז"ו אין טעון כוס ושותהו או דמב"ע וטעים ליה יש לומר דהכא איירי דאי"ל אלא כוס אחד ורוצה לסדר עליו הבדלה וברהמז"ו דבזה גם ב"ש סברי דמזון קודם ליין. ולהכי ל"ק נמי הקו' לב"ה היכי עבד וה"ט דבירושלמי לא ס"ל סברת התוס' לקמן (דף נב) ד"ה ור"י דברהמז"ו הוה היסח הדעת לזה ס"ל לב"ש יין קודם למזון אבל הש"ס לקמן אית לי' הסברא דהיסת הדעת פשיט' לי' לב"ה יין אחר המזון וה"ה לב"ש באין לו אלא כוס אחד:

שם נר ומזון כו' פירש"י מי שאין לו אלא כוס אחד מניחו כו' עצל"ח. ול"נ דק"ל קו' התוס' לקמן (דף נב) ד"ה ומניחו ותימה הא אמימר כו' והכא שאני דברהמ"ז טעון כוס כו'. וס"ל לרש"י גם בדב"ש כן וכדאוקמי בש"ס תרי תנאי, אליב' דב"ש. ומה שתמה הצל"ח דדברי רש"י תמוהים אטו אם יש לו שני כוסות כו' נפלאתי איך אישתמיט ש"ס ערוך בפסחים (דף קב) דאין אומרים ב' קדושות על כוס אחד ועיין בתוס' שם ובראב"ד פכ"ט מהל' שבת ולש"פ שס"ל ברהמז"ו אין טעון כוס צ"ל דאמימר מחמיר על עצמו היה והיכא דאינו סבור שיהא לו כוס מותר לאכול ואיירי הכא דבא להם כוס אחר המזון ובתידושיי כתבתי עוד מאי דמיאן רש"י לפרש שישב ואכל מבעו"י וחשכה עליו ה"ט דבשמים לב"ה קשיא למה לי' לאקדומי למזון דתדיר וקודם והא דנר קודם לפי שנהנה מיד כמ"ש התר"י אך בשמים קשי'. ולזה צ"ל דאכל משתחשך וכבר בא