ברכת ראש ברכות קמו

היין. ולמה שבק כל ברכות השכיחות כשהכל וכי"ב גם למה דייק דלפניהם קאי האם י"ל בע"א. ונ"ל דכוונת רש"י בפי' האיבעיא הוא זה דמיב"ל מי שלא בירך בתחלה אם יברך אותה ברכה לבסוף לאחר שאכל ויהיה זה תיקון ברכה אשלפניו. וזה שאמר מהו שיחזור לברך אותה ברכה עצמה א"ל מי שאכל שום כו' דלא מיבעי דלא הוה תיקון כי נם ברכה לבטלה מקרי וע"ז אמר רבינא הלכך כו' ר"ל כיון דקא מיבעיא ליה לאחר גמר אכילה והשיב לו דאסור משמע דבאמצע סעודתו שצריך עוד לאכול ומברך הו"ל תיקון ברכה נם למעיקרא וכברכת המצוה מדמינן לה דקיי"ל דכ"ד שמצותו נמשך משך זמן הוה כל זמן מצותו כעובר לעשייתן כדאיתא ברא"ש פ"ק דפסחים לענין ביעור חמץ ובפ"ג דסוכה לענין ברכת לולב ובכמה דוכתי דאל"כ היה לו להשיב רבותא יותר להך בעיא דאפי' בתוך הסעודה כיון דעבר הנאתו אבד ברכתו דמעיקרא רק אלהבא צריך לברך וממילא נשמע דבסוף הסעודה אסור לזה אמר הלכך כיון דלברכת המצוה מדמינן לה אפי' בגמר סעודתו ראוי לברך כדאשכחן בברכת המצוה דטבילה טבל ועלה אומר ברוך וס"ל דבדיעבד הוא ועיין בש"ך (י"ד סי' יט) ודחה דש"ה מעיקרא לא חזי אבל הכא דחזי אידתי ואפי' בברכת המצות כה"ג אין מברכין אחר גמר המצוה וכדעת הש"ך שם ולזה דייק רש"י דמיירי בברכת המוציא ויין והיינו דלעיל בסו"פ כיצד מברכין הוכחתי בחי' שם דגם בברכת בנ"ר יוצא בברכה דשלפניו ולא מיבעי לדבר שברכתו שהכל דבר מינו הוא אף גם לברכת פה"ע ופה"א כיון דהברכה נתקן על בריאת הדבר הו"ל ג"כ ברכת בנ"ר וחסרונן ע"כ מה שברא ברכה כוללת על בריאת כל דבר ולפ"ז לא נוכל לפרש על ברכת שהכל וכי"ב דמן הסתם מיירי שאכל יותר מכזית כיון דגמר אכילתו וצריך לברך ברכה אחרונה וליכא למיבעי אי יברך ברכה דשלפניו לצאת י"ח הא גם בברכת בנ"ר יכול לצאת גם אשלפניו ואדרבה אם יברך עוד ברכה ראשונה וגם בנ"ר לברכה של אחריו הו"ל כשתי ברכות דומות ולא מברכינן כמ"ש המ"א (סי' קע"ב) ומוטב שיברך ברכת בנ"ר דהיא נתקנה לבסוף ואי מהני תיקון אשלפניו גם זו מהני להכי פי' על ברכת המוציא ויין דצריך לברך אח"כ בהמ"ז או מעין שלש על שאכל ושבע ואינו דומה לברכה ראשונה דמברך על בריאת הדבר [וכדדחי הש"ס לעיל (דף כא) דא"י ללמוד ברכה לפניו מלאחריו דמה למזון שכן נהנה ור"ל דמברך על הנאתו אבל שלפניו הוא על בריאת הדבר] לכן אינו יוצא זה בברכה שלאחריו להכי מיב"ל אי יברך אחר הסעודה ברכה דשלפניה על דרך שכתבתי לעיל ולז"כ רש"י ולא בירך לפניהם קאי לפי שיש מקום לפרש דמיב"ל כה"ג אברכה דלאחריו אם לא בירך עד שעבר זמנו והיינו כששהה שיעור עיכול אם יחזור ויאכל ויברך אח"כ ברכה אחרונה לתקן גם כן על מה שעבר והשיב לו שאינו מתוקן כיון שכבר עברה הנאתו. אך לזה צ"ל הא דיחזור ויאכל שום לאו לאיסור קאמר רק הוא ענין בורות כמחז"ל מברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח הוא ורש"י לא ניחא לי' בפי' זה לפי דלשון יחזור ויאכל שום משמע לאיסורא דומיא דריחו נודף דמעיקרא להכי פרש"י תחלה הא דיחזור ויאכל שום דלאיסור קאמר שהוא ברכה לבטלה ולזה צ"ל האיבעיא אברכה שלפניו ועל ברכת הלחם ויין כמ"ש. ובתי' הש"ס ולא היא כו' יש לומר הא דתנא טבל בלשון דיעבד דקמ"ל דאף דדבר שצריך לברך עובר לעשייתן בעינן שיברך סמוך למצוה כדאיתא במנחות בתפילין מאימתי מברך עליהם בשעת הנחה מ"מ הכא כשמברך אחר המצוה א"צ לסמוך דאפי' אח"כ יכול לברך ולזה נקט טבל ועלה דאף שיוכל לברך בעודו במים עכורים או שמפסיק על לבו יוכל לברך ג"כ כשעלה. והא דכתב הרמ"א ביו"ד (סי' י"ט) בדבר דאתיליד ריעותא יברך אחר שחיטה ובלבד שיהא סמוך לשחיטה ר"ל שלא יסיח דעתו בנתיים ולאו דוקא סמוך לתוך כדי דיבור וכ"כ הכו"פ שם:

שם אמר רב אשי הואיל כו' אנן נעביד לחומרא. לכאורה קשה הא הו"ל ספק דרבנן ולקולא ונ"ל כמ"ש הרשב"א בדר"י דארבעה דברים מעכבים בכוס ודעת התוס' דגם נתינת ימין מודה ר"י ומעכב ג"כ וכיון דהא דטעון כוס הוא מדרבנן והם אמרו דאלו הדברים מעכבין בו צריך לעשות כדינו ולא דמי לספק דרבנן באיסור או במעשה שכבר נעשה כתחלה וברכות דאזלינן לקולא כיון שכבר עבר ונעשה משא"כ בזה דצריך לעשות יש להחמיר בדבר המעכב בו. וע"ע בר"נ בפ' ע"פ בתרי כסי קמאי ובתראי דצריך היסבה ולמ"ש א"ש. ולולא דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש בפי' הש"ס דלכאו' קשה מאי סיוע צריך לכוס רביעית גם מה דאר"א אנן נעביד לחומרא למאי אמר אנן ולא לראשונים. וי"ל בפי' הש"ס דמיב"ל אם ראוי זה למצוה מן המובחר שתהא השמאל מסייע לימין לאכללא שמאלא בימינא ולהגביר יד ימינא על שמאלא כעין שעשה בראשונה ונוטלו בב' ידיו ונותנו בימינו אולי צריך אח"כ ג"כ קצת סיוע בשמאל או לא ולזה אר"א הואיל לראשונים לא איפשוט נעביד לחומרא והיינו לאסור הסיוע דשב וא"ת עדיף. ולז"א אנן והיינו דס"ל כר"י דאין לנו אלא ארבעה דברים בלבד ולהכי מחשב זה לחומרא ולא יסייע ממ"נ כי אם אף שצריך סיוע אנו אין לנו אלא ד"ד אבל על הראשונים שהיו מחמירין על עצמם בכל היו"ד דברים כדינו לא שייך זה להחמיר ולאסור דדלמא צריך סיוע מעיקר מצוה ויחסר אחת כנ"ל:

רש"י ד"ה אלא חי יין חי שאינו מזוג. לכאורה משמע דמוקי הך ברייתא ביין וקשה הא תני בה ורק אחריו ולקמן פירש"י בחמרא לא ירוק. אך אולי רש"י לא גריס זה דבל"ז חשיב ששה דברים אך מדסיים ואין סומכין אלא במינו מוכח דמיירי בדשיכרא כדמוקי הש"ס. לזה נ"ל דרש"י כתב זה לרבותא דגם יין בעי חי דלא נימא במזוג עילויא עליי' והוכיח זה מדלא מחלק בזה בין יין לשיכרא כבאינך וצ"ל דהך ששה דברים דהוה בעת שתייתו וסמוך לו שוין חמרא ושיכרא רק הא דנקט אח"ז ורק אחריו ואין סומכין אלא במינו הוא מילתא בפ"ע ואיירי בדשיכרא:

ד"ה בנטלי כוסות כשמגיע לברה"א מוסיף עליה. כ"ה בס"י והרש"א חלקו לשני דיבורים ופי' דס"ל דמוסיף מים והקשה על הטור ע"ש. ול"נ דהטור לא ס"ל כפי' רש"א רק תוספת יין כדמוכח מרש"י דלעיל ד"ה חי וכ"ה בתוס' שבת (דף עו) בשם רש"י דמוסיף יין והיינו שמתחלה לא מלאוה כ"כ רק קרוב למלא וכמ"ש המ"א (בסי' קפג ס"ק ד') שיהא למעלה בכוס עטרה סביביו ומש"כ רש"י כוסות הוא פירוש על תיבת נטלי ואולי צ"ל כוסו:

תוס' ד"ה מעיקרא גברא לא חזי תימא והלא טמא אינו אסור לברך ובקו' פי' כו'. פשוט דהביאו פי' הקו' ליישב התימה והתוס' פי' וי"ל דמיירי בטבילת גרים והמע"מ שגה בזה מ"מ הך דמסקו ומפני כו' אינו מקושר כ"כ לתירוצם דיותר שייך זה לפ' הקו' לפי דרוב טבילות הם מבעל קרי הצריכו לשאר טבילות לברך אח"ט והאמת הוא דט"ס הוא וכצ"ל תימא והלא טמא אינו אסור לברך וי"ל דמיירי בטבילת גרים ובקו' פירש דבעל קרי אסורים בד"ת ומפני אותה טבילה כו' דכ"ה ברש"י פסחים (דף ז') ועיין ברא"ש וז"ב:

ע"ב גמרא הכי אמר ר' יוחנן אין פרי בטנה כו'. נ"ל דעולא לא פליג על הא דתניא לעיל ומשגרו לאנשי ביתו מדלא אותביה ר"נ מינה רק דסובר הא דלעיל מיירי בבעהב"י עם ב"ב דבעהב"י מברך וטועם רובו ישגר לאנשי ביתו כי היכי דתתברך מיניה כי הוא העיקר. ועולא דאיקלע לבי ר"נ היה הוא האורח