ברכת ראש ברכות קמא

שם מתני' אחד עשרה ואחד עשרה רבוא בגמרא אוקמי כר"ע. וצריך להבין מאי קמ"ל בזה דתנא והדר מפרש פלוגתא דריה"ג ור"ע. וי"ל דקמ"ל לר"ע אפי' לכתחלה ס"ל דשוין הן ולא כהך פלוגתא דלקמן בהמבורך דר"ע מודה לר' ישמעאל דהמבורך טפי עדיף כפירש"י בגמרא וגם דלא אוקמי גם הרישא כריה"ג ובדיעבד לז"א אחד עשרה ואחד עשרה רבוא לומר כי הדדי נינהו ולכתחלה ור"ע הוא כנ"ל:

שם כך עונים אחריו כו'. במשנה לא נזכר ובטובו חיינו רק בברייתא בגמרא, ונ"ל דה"ט לפי דבטובו חיינו נתקן מעין ברכת הזן שכ"ל (דף מט ע"ב) להודות על כלל כח ה' המחיה אותנו אף לא משמני הארץ ולזה עיקר התיקון היה בזימון ג' אבל בעשרה שהזכיר שם אלקינו שהוא כח החסד המשפיע עלינו א"צ כ"כ לומר עוד ובטובו חיינו ועמש"ל (דף נ) בתד"ה אמר רבא ולהכי נתקן בברהמז"ו שם אלקינו לפי דבהך שאומר שאכלנו משלו כלול גם שם ה' הבורא ועל שם הפסוק כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו ובביהכ"נ בשם ה'. ועפ"ז יש ליישב פיה"מ להר"מ שמחלק באמירת ובטובו חיינו בין ג' ליו"ד רק דנהפך שם בט"ס אצל עשרה ובטובו חיינו וצ"ל זה אצל ג' דודאי לא יחלוק הר"מ על הרי"ף שכתב לעיל (דף מו) שחוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו וקאי על המתני' דר"פ דאיירי בג' שאכלו רק דדייק דהכא במתני' בעשרה אצ"ל ובטובו חיינו מ"מ בחיבורו פ"ה מה"ב סתם בכל גווני לומר ובטובו חיינו וכדעת התוס' לקמן:

שם אמר, שמואל לעולם אל יוציא כו'. הא ודאי צ"ל דשמואל, כרי"ש ס"ל דהש"ץ יאמר המבורך כדאי' בתוס' והא דלא אמר הלכה כרי"ש משום דעדיין י"ל דברכו עדיף דהוא לשון צווי. עוד נ"ל דקמ"ל אפי' בברהמז"ו דחוזר ואומר ברוך והו"ל כברכת שניהם אפ"ה יותר טוב לכלול עצמו בראש דבריו לומר נברך וזה שאמר לעולם כו' וא"ש מה דלא פליג רי"ש ברישא גם הא שבברייתא איתא בין כך ובין כך אין תופסין אותו ולקמן א"ר פתיא אוכמא כו' ולמ"ש ניחא. אך לשי' התר"י בשם רס"ג הובא ג"כ ברא"ש דגם הש"ץ חוזר ואומר ברוך ואפ"ה פליג רי"ש צ"ל דרי"ש אכולהו מתני' קאי דגם בברכו דברהמז"ו צ"ל המבורך וזש"א שמואל לעולם אל יוציא כו' ר"ל אף דגם בברכו אומר המבורך יותר טוב לכלול בלשון נברך וכנ"ל מברייתא לקמן דתנא והנקדנין תופסין אותו על כך ופירש"י הדווקנין תופסין על שהוציא עצמו מהכלל ולפירושו הא דתופסין על מי שאומר ברכו קאי ובירושלמי מבואר איפכא והכי איתא התם ר"ז וריב"א וחבריהון הוו יתבין ואכלין נסב ריב"א כסא ובירך נברך א"ל רחב"א למה לא אמרת ברכו א"ל ולא כן תנא אין מדקדקין בין אומר ברכו או נברך והנקדנים תופסין אותו על כך ובאיש לר"ז מה דקרא ריב"א לרחב"א נקדנא מבואר דקרי נקדנא על שהחזיר אותו מנברך וש"מ דהוא שם גרוע כפי' הערוך ולא כהמפרש שם. וכן משמע בירושלמי הובא במתנת כהונה סוף סדר בלק ביו"ד נסים שנעשו לפנחס כו' מפני הנקדני' שלא יאמרו אף פנחס כו' הרי דנקדנא הוא שם גרוע וא"כ מאי מייתי' ראי' לשמואל דס"ל אל יוציא עצמו מן הכלל לומר נברך. ולזה נ"ל דשמואל עיקר דינא קמ"ל דגם בברהמז"ו שחוזר ועונה אל יוציא עצמו מן הכלל והיינו שיאמר נברך או לומר ג"כ המבורך רק ממילא נברך עדיף דמבורר טפי שכלל עצמו עמהם ומקשה ממתני' דאומר ברכו וס"ד דברכו עדיף דהוא לשון צווי ודחי לי' וע"ז הביא ראי' תנ"ה דלשון צווי לאו דוקא ואינו מעלה כ"כ ועוד מוכח דצ"ל המבורך מדתנא דאין מדקדקין בין אומר ברכו או נברך ומי שתופס על האומר נברך מקרי נקדנא ואי בברכו אינו אומר המבורך פשיטא דנברך עדיף דהא אצ"ל בלשון צווי וגם ר"ע מודה לזה. ובזה מיושב קו' המפרשים למה השמיט הר"מ דין זה דאין תופסין מי שאומר ברכו דלפי מה שכתבתי דבברכו אומר ג"כ המבורך וכדביאר בהל' תפלה וכ"ש בברהמז"ו שעונה ג"כ ברוך דמהני המבורך רק לכתחלה יאמר נברך. ועדיין צ"ב לפי מש"כ דנברך עדיף מברכו את ה' המבורך למה תיקנו בש"צ לומר ברכו וע"ז י"ל כיון דש"צ גם אם יצא מוציא לזה אומר ברכו כלומר ברכו אתם. אך מקריאת התורה קשה ואולי י"ל לפי דברה"ת נתקן מפני כבוד ציבור עתוס' רה"ש (דף לג) לזה תיקנו לומר ברכו אתם ותימ' על הב"י שהכריע (בסי' נז) כשי' רס"ג שחוזר ואומר ברוך עם המבורך (ובסי' קצב) כתב ואם הם ד' י"ל ברכו שאכלנו משלו כו' הא לשי' רס"ג מדינא צ"ל נברך לכלול עצמו ותופסין על כך:

רש"י ד"ה והדר לרישא כו' סיום הברכה הוא עקירת רגלים אי"ל משום דעונה אמן דהא כתבתי לעיל (דף מה) דגם בש"ע י"ל אמן רק הטעם דהוה סיום ג' ברכות של תורה וס"ל דהכא הוה כעקר רגליו ממש דשם דחוזר לראש אפי' ברגיל לומר תחנונים ותמה הרשב"א דא"כ אפי' לא פתח בטו"מ יחזור לראש ולפי מש"כ בגמרא י"ל, דאף דחשיב ליה לעקירת רגליו מ"מ בזה לא דמי לתפלה דהא הך ברכה דאשר נתן נחשב לברכה הסמוכה לברכת ב"י ומה נ"מ בזה דהוה כעקר רגליו אטו אם עקר רגליו בתוך הברכות צריך לחזור לראש ולא דמי בעקר אחר שסיים תפלתו וצריך לחזור למה שטעה בעבודה דיינינן האי עקר"ג כיון שחוזר דחוזר לראש והוא כעין דאי' לעיל (דף לג) טעה בזו ובזו חוזר לראש והראב"ד וש"פ חולקים ע"ד רש"י וס"ל דחוזר לב"י דהו"ל כרגיל לומר תחנונים ומדברי כולם נלמד דג' ברכות דברהמז"ו אינו נחשב כאחת לומר אם טעה באחת מהן בברית ותורה או במלכות בית דוד דיחזור לראש הזן רק לראש הברכה שטעה בה. (א) אך הרא"ש מוסיף בה דברים דלהכי חוזר לראש הזן לפי דברהמז"ו חשובות כולן כאחת וחוזר לראש כמו בטעה בג' ראשונות דשמונה עשרה ע"ש. ולכאורה משמע דלפ"ז גם אם טעה בברית ותורה יחזור לראש הזן ולא משמע כן מכה"פ גם הרא"ש דכתב בסו"פ בשומע מהמברך אפי' אם שח בין ברכה לברכה יצא. ואי נאמר דהו"ל כברכה אחת אינו יוצא כשתה באמצע ברכה וכנ"ל ראי' מכתובות (דף ח' ע"ב) בעשרה כוסות שבבית האבל אחד נגד הזן ופירש"י ע"כ ברכה שותה הכוס וא"כ צריך לברך על כל פעם בפה"ג דברהמז"ו הוה הפסק ואי הוה כל ג' ברכות חשובות כאחת לא היה רשאי להפסיק. לכן נ"ל בכוונתו כעין שכתבתי לעיל (דף מו ע"ב) בתד"ה להיכן דאם סיפר בין הברכות הו"ל הפסק ובטל סמיכות הברכות זה לזה וצריך לפתוח בברוך וכמו כן הכא בטעה ופתח בהטו"ת שהוא דרבנן דאינו מענין ברכות של תורה בטל סמיכת ברכת ב"י לברכות הקודמות והיה הדין לפתות בברוך והוה כחילוק בין הברכות ובאמת הם תשובות כעין ברכה אחת לכן הדין דחוזר לראש להסמיך זה לזה כמו בטעה בג' ראשונות דשמונה עשרה דעשאוהו חז"ל כעין ברכה אחת וזהו כמש"ל דעיקר ברהמז"ו מה"ת הוא ברכה אחת מעין שלש רק דיהושע ודוד חלקום לג' ברכות לכן חשובות כאחת שלא יהא נראה כחילוק ברכות והראב"ד הנ"ל ס"ל דבטעה לא בטל הסמיכות והרא"ש ס"ל בזה דטעה בדברים אחרים שלא מעין ברכות של תורה בטל הסמיכות רק בשתו השומעים כיון דהם בתר המברך גרירי והמברך לא שח אינו בטל הסמיכות ויוצאים בדיעבד. וכן בהפסק בלא שיחה לא בטל הסמיכות. ולפ"ז י"ל בשכח בו"ת אף דהתחיל רחם וכו' כיון שהיא מעין בהמ"ז של תורה דלא בטל הסמיכות ודינו כבכל דבר שטעה בה יחזור לראש הברכה. (ב) ובמש"כ הונח לי דעת הראב"ד ורד"א הובא בב"י (סי' קד) שאם שח בתפלה שצריך לחזור לראש כי כל י"ת