ברכת ראש ברכות קלח

דנישני' ביניהם איהו נמי למילף על ברה"ת איירי וכפירש"י והתורה מדה טובה היא ומש"כ הרש"א דהך מנין קאי על פורעניות שבתורה לא אדע להולמו בכוונת רש"י שכתב והתורה מדה טובה היא אך למ"ש ה"פ דרצה ללמוד לברה"ת לאחריה לז"א דמהאי קרא ה' אלקיך דהם שני מדות רחמים ודין הכתוב מלמדך שצל"ב ע"ז ולא שייך לברך על הטוב או על הרע רק לאחר הוראת הטוב או הרע לז"כ רש"י דבא ללמד גם כן על התורה שלמד דגם זה נכלל במדה טובה לברך לאתריה ואנן קיי"ל כסתמא דהש"ס לעיל (דף כא) דדחי לדר"י ואינו מברך על התורה לאחריה וצ"ל דגם הנך תנאי לא אמרו אלא לאסמכתא. מיהו זה קשה טובא אף דדחי שם לק"ו מה"ת מיהו מדרבנן היה צל"ב כהאסמכתא. האם נאמר שכ"ד תנאי' כאן ובירושלמי דס"ל לר"י ור"ע כן לריק ח"ו. אך לפי משכ"ל (דף כא) דעיקר ברה"ת הוא מה"ת לפניו לרבים דוקא וע"ז למדו גם לאחריו ודתי הש"ס שם הק"ו דמה"ת אבל מדרבנן תיקנו באמת כן כדתנן במגילה (דף כא) הפותח והחותם מברך לפניהם ולאחריהם א"ש:

שם כל שלא אמר ארץ חמדה טובה בברה"א כו' מבואר דגם על לשון חמדה טובה מקפיד וצ"ב מאי כולי האי. אך למה שכ"ל דסדר ברכה לכל אחד בפ"ע יהושע ודוד תיקנו לברכה לכן האי חמדה טובה עיקרו מרומז ליהושע שהמרגלים הוציאו דיבה והוא אמר טובה הארץ מאוד והוא הנחיל הארץ לגבולותי' סביב וכן מלכות בית דוד שדוד תיקנו אם לא הזכיר כ"ז בברכה לא יוצא י"ח תקנתם דהא לזה חלקום לג' ברכות לזכר צדיק לברכה והוא לא זכר למו לז"א בהאי לישנא לא יי"ח ר"ל חובת הברכה אבל ברית ותורה אמר לשון צריך ר"ל מה"ת לעיקר מטבע כפירש"י. וי"ל ג"כ דג' דברים הללו בחדא תליא כמאה"כ ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו וכן כתיב לא בצדקתך גו' רק למען הקים את הדבר אשר נשבע לאבותיך ולזה ס"ל להתוס' לעיל (דף כ' ע"ב) דמספ"ל בנשים אי חייבים בברהמז"ו מה"ת משום שאינם בברית ותורה ולא אמרו משום מלכות בית דוד דלמש"כ חלוקים הם דמלכות בית דוד הוא מדרבנן כנ"ל:

רש"י ד"ה כי הוא יבורך הזבח כו' לפני אכילה על הזבח כו' רבים תמהו מה זו ראי' ברכת המצות לברכת הנהנין ולא ראיתי ישוב נכון ע"ז. עו"ק על לשון הש"ס ר' נתן אומר אינו צריך כו' ויליף מדברי קבלה הלא מד"ת יותר ראוי למילף. והנ"ל בזה עפ"י מש"כ בחי' לעיל (דף כח) בביאור הש"ס דרצה ללמוד ברהמז"ו לפניו מה"ת ק"ו מברה"ת ודחי מה לתורה שכן תיי עולם דר"ל כיון שתורה אי"ל הפסק יותר ראוי לברך לפניו ולא בעת שפוסק ממנו ועוסק בחיי שעה וא"כ התינח ברה"ת אבל ברכת המצות דתלי בשעתי' ועת לכל חפץ ועל כל המעשה ראוי לברך לאחריו כדאשכחן בברהמז"ו. וצ"ל משום דאיתקש לתורה כדאי' בירושלמי בר"פ כ"מ מנין שכל המצות טעון ברכה שנאמר התורה והמצוה מה תורה טעון ברכה אף מצות טעון ברכה ומדמי לי' ילפינן ולפ"ז נוכל למילף ק"ו מה"ת ברכת הנהנין לפניו מברכת המצות מה ברהמ"צ שאין טעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו ברהמ"ז שטעון ברכה לאחריו אין דין שטעון ברכה לפניו והפירכא שכן חיי עולם לא שייך בי' וא"כ הא דיליף מדברי קבלה הו"ל כעין גילוי מלתא כיון דברכת המצות מהיקשא דברה"ת יליף ומינה יליף לברכת הלחם לפניו מק"ו וא"ש לישנא דא"צ גם לשון פירש"י ע"ז. מיהו באמת אנן קיי"ל דגם ברכת המצות לפניו אינו אלא אסמכתא ומדרבנן כדאי' לעיל (דף טו ע"א) תרומה משום ברכה היא וברכה דרבנן לזה לא מצינו למילף מינה לברכת הלחם מה"ת:

דף מט ע"א גמרא ואמאי לא אמרת כדרב. כל העובר ע"ז משתאה מה ראה ר"ח דלא אמר זה הלא רב בדיעבד אמר דיצא והמפרשים פי' דר"ח שכח וקצף רב ששת על דלא הדר ולזה תמהו על הר"י הובא בטור דס"ל בדיעבד יצא ואשתמיט להו גי' הרשב"א בתי' רב לא הוה אמר ברית ותורה כו' ע"ש וא"ש. מיהו לגי' דידן קשה גם פי' אינו במשמע דהו"ל לומר ואמאי לא הדר' כו'. ויו"ק דאם נאמר דר"ח טעה הי' לו לרב ששת להזכירו מיד בברכת הארץ ברית ותורה ולא להמתין עד מלכות דב"י. והנ"ל עפ"י מש"כ הרמב"ן ורשב"א לעיל (דף כ' ע"ב) דרב ס"ל דנשים ברהמז"ו מה"ת דאל"ה מאי הביא ראי' מנשים לאנשים ובחי' במשנה דר"פ כתבתי בהא דנשים אינן מצטרפות לזימון דהר"נ פי' משום פרוצות ולרש"י משום דנשים בזימון רשות ואינו נקבע לחובה ולכל הפי' אינו מספיק למה אימ"צ ג' נשים דמזמנות לעצמן עם ב' אנשים אם ירצו כמש"ש ופי' דעת רש"י ערכין (דף ג') ד"ה נשים שכתב אבל אין [שלש נשים או שלש] עבדים [כצ"ל ונתחלף שין דשלש בשנים] מצטרפין עם שני אנשים לפי דיש באנשים מה שאין בנשים ועבדים שאין הנשים אומרות ברית ואין עבדים אומרים על נחלתינו לפי דמשם מוכח דבכל גוונא אימצ"ט מדאמר הכל מצטרפים לזימון לאתויי קטן ולא אמר נשים ועבדים וצ"ל דה"ט כיון דאינם בנוסח אחד בטל שם קביעות זימון ביניהם אך זה אינו מספיק אלא אם נאמר דבו"ת מעכב אבל אם אינו מעכב למה יבטל זימון דאנשי' הלא יוכלו להוציאם וגם נשים ועבדים כיון דאינו מעכב יוכלו לזמן להוציאם י"ח ולכן בבית ר"ג דאכלו כמה עבדים ואולי גם נשים אכלו שם רצה ר"ח להראות חידוש בברכתו שנשים ועבדים ג"כ מצטרפים להכי לא אמר בו"ת וגם אסיק ה"ט דרב דנשים לפי כו' להורות שחייבים מה"ת בברהמז"ו ור"ש דס"ל דברית ותורה מעכב לא סבירא ליה זה להכי זקפי' לקועי' אך לדעת רוב פוסקים דמספ"ל בנשים נ"ל דלא ס"ל כדיוק הרמב"ן דרב ס"ל נשים ועבדים מה"ת רק דהכי דייק רב אי איתא דבאנשים מעכב בו"ת ומלכות א"כ בנשים דלא שייך זה לא הי' להם לחכמים לתקן להם שיברכו דכל דתיקנו רבנן כעי"ד תיקנו מ"מ א"ש מה שכתבתי דנשים ועבדים אינן מצטרפות כלל לפי מה דקיי"ל בו"ת מעכב בדרבנן ורב ור"ח לית להו דמעכב:

שם טעה ולא הזכיר של ר"ח כו'. הא דתיקנו זה בברהמז"ו ולא בתפלה לברכה בפ"ע תי' הב"י (סי' קיד) בשם הר"מ דהוה הפסק והצל"ח תמה הא פסק שם הב"י כהמרדכי דגם ביעלה ויבא אם שכח ונזכר קודם שהתחיל מודים אומר שם וכתב דצ"ל דבלא חתימה הוי טפלה כו' וע"ש באחרונים ואר"ל בדבריהם. ואכתוב הנ"ל והמעיין יבחר ויקבל האמת ממי שאמרו וכה"ז דז"ל המרדכי פ"ק דתענית ופסק ראבי' שאם שכח משיב הרוח ונזכר קודם אתה קדוש אומר שם משיב הרוח ומוריד הגשם וכן הוא בטל ומטר או ביעלה ויבא אם לא התחיל בברכה שלאחריה וכדאמרינן בפ' ש"ש טעה ולא הזכיר של ר"ת אומר ברוך כו' ומסיק לא ידענא אי חתם או לא וכיון דמספ"ל לא חתמינן מספק וכל האחרונים חקרו לדעת כוונת סיום דברו ולא ידענא אי חתים כו' מאי שייטי' לכאן (עיין בב"י וט"ז ובנ"א) וכל דבריהם אית להו פרכא להמעיין היטב. והנ"ל ברור דהמרדכי חולק ע"ד ר"מ הנ"ל וס"ל דתפלה דמי' לברהמ"ז רק בזה צריך להתחיל בברכה לפי שסיים ברכות דמה"ת והיא ברכה דרבנן לא דיינינן לה כסמוכה כמ"ש הרא"ש דלא עדיף מהטו"מ אבל בתפלה דכל הברכות שוות ומדרבנן ס"ל דדיינינן לי' כסמוכה ואינו פותח בברוך וכ"ה במשיב הרוח או טל ומטר כששכח ונזכר אחר הברכה דיינינן ליה לברכה סמוכה לשלפניו ולהכי ס"ל להטור (בסי' תכב) דגם בערבית דר"ח אומר קודם מודים