ברכת ראש ברכות קלז

וגם זה דמטבע ארוכה פותח וחותם הוא מטופס ברכות שתיקנו כנסה"ג כדאיתא בפ' אין עומדין רק משה ויהושע ודוד שעל ידיהם בא הטובה לכל ישראל חילקום לג"ב לזכר צדיק לברכה. והמ"א (בסי' קצד) כתב דמוכח דמנין ג"ב מה"ת כו' והדמ"ר הגיה דענין ג"ב ע"ש וא"צ לפי דהמ"א כתב שם כלפי דברי הב"י שכתב דאין מנין ברכות מה"ת וס"ל דאפי' ברכה אחת סגי מה"ת דזה אינו רק מנין ג"ב מה"ת וכוון ג"כ בזה לומר דמנין ג' ברכות כמו שהיא עכשיו מעכב דלא נאמר כיון דמזכיר מזון בבה"א שוב אין מעכב ברכת הזן ודי אם יודעים לברך הב' ברכות של ברכת הארץ ובונה ירושלים לז"כ דמנין ג"ב מעכב. ונ"ל דה"ט דברכת הזן הוה הודאה על הכלל העולם הזן ומפרנס לכל אף לא משמני ארץ דלזה תיקנו משה על המן ולהורות כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' גו' וברכת הארץ דמסיים על הארץ ועל המזון פירושו ארץ דמפקא מזון ובזה ישבתי בחי' דעת רש"י לעיל (דף מו) לר"ש מתחיל יחיד מנודה לך לפי דהזן נכלל גם בברכת הארץ רק בזימון ג' דהו"ל רבים חשיבי להודות טפי אף לא משמני ארץ כדאיתא בתענית (דף ט') מטר בשביל יחיד שנא' יפתח גו'. פרנסה בשביל רבים שנאמר הנני ממטיר לכם גו'. ואנן קי"ל כר"נ ולא די אם אומר ברכה אחת או שנים כפי מה שהוא ומ"מ אם אומר כולם כדת של תורה וכוללם בברכה אחת מעין שלש סגי מה"ת ולזה עקרו ברכה אחת בפועלים והעמידום על שתים כדאיתא לעיל (דף טז) ועמש"ש. ובזה פירשתי ענין ברכת מעין שלש הפותח על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה כו' דכפל הדבר במלות שונות וחותם על המחיה לבד וה"ט לפי שתחלת הברכה הוא מעין ברכת הזן לזה מברך בתחלה המחיה את כל (מלשון ויכלכל יוסף) עשה"כ כי על כל מוצא גו' ואח"כ ברכת הארץ וסמוך לחתימה אומר על המחיה לבד מעין חתימה דעל הארץ ועל המחיה ר"ל ארץ דמפקא מזון או פירות וגפן. ומ"מ כל זה אינו אלא בספק אם בירך כל ברהמ"ז אבל אם ברור לו שלא בירך כל הג"ב רק מעין שלש חוזר ומברך ג' ברכות כתיקונה מדרבנן עכ"פ דלא גרע מאם לא אמר ברית ותורה כו' דלא יוצא י"א וכ"מ מלעיל (דף לז) דקפץ ובירך מעי"ש א"ל ר"ג עד מתי כו'. (ד) אך אולי עדיין יש לפקפק על משכ"ל דג' ברכות מעכבות כמו שהוא די"ל הא תינח אם יודע כולם אבל אם א"י יאמר מה שהיא. ויש להטעים בזה כיון דג' דברים הללו הם על שלש מתנות שנתן לנו ה' ולא ניתנו בבת אחת ואילו נתן לנו את המן ולא הכניסנו לא"י ולא בנה לנו את בית הבחירה דיינו ומהיכא תיתי לומר דמעכב אף אנו נאמר דכן מוכח דמעכב זא"ז מהא דאי' בחולין (דף פז) דאיב"ל שכר ברכה או שכר מצוה למאי נ"מ לברהמז"ו אי אמרת שכר מצוה אחת הוא ואי אמרת שכר ברכה הוי ארבעים זהו' והרי תנן במנחות (דף כח) ד' ציצית מעכבות זה את זה שארבעתן מצוה אחת משמע דכללא הוא דכל שהוא מצוה אחת מעכב זא"ז ובתכלת ולבן שאימע"כ יליף בספרי מדכתיב והי' שהוא מצוה אחרת וכמו כן הכא מדכתיב חד וברכת על כולם הו"ל מצוה אחת ומעכב זה את זה ומהאי דהם ג' הודאות ל"ק דהתורה תלתה זה בזה. ויותר מזה מצינו לקמן (דף מט) כל שלא אמר ברית ותורה לא יי"ח ואף שזה מדרבנן מ"מ כעין דאורייתא תיקנו ולשיטת התוס' לעיל (דף כ') דנשים אינן חייבות בבהמ"ז מן התורה משום שאינם בברית ותורה מוכת דס"ל דברית ותורה מעכב מה"ת מדתלה בזה ספיקא דחיוב נשים אף שאינם מטובת הארץ רק זכות ירושת ארץ ושם כתבתי בהא דאמר נ"מ להוציא רבים י"ת הוא רק בברכת הזן לבד דבשאר שני ברכות כיון דבלא"ה אינם בברית ותורה ומלכות בית דוד הו"ל אינו מחוב"ד ואין מוציאים אחרים י"ח. וש"מ דגם בברכת הזן אינם וכ"מ מכל הפוסקים אף דטעם הבעיא היא משום ברה"א או ברית ותורה וש"מ שג' ברכות מעכבות וכן משמע מהרא"ש (סי' כג) שכתב דכל ג' ברכות דברהמ"ז חשובות כברכה אחת לענין דילוג כמו ג' ברכות של תפלה ובזה נסתר דעת האבן העוזר שם מה שתמה על המ"א. ובחי' כתבתי עוד בדעת הרי"ף וכל הפוסקים וכן בסוגיא דלעיל (דף מו) עד היכן ברז"י וכאן קצרתי רק לברר הדין:

שם הטוב ומטיב ביבנה תקנוה. וכתב הרא"ש שקבעוה בבהמ"ז שכולה הודאה ובירושלמי כו' וד"ת כפטיש כו'. נ"ל עוד טעם לשבח ע"פ מחז"ל במ"ר איכה מפני מה נחרבה ביתר דלא אתאבילו על ירושלים ושמחו בחורבנה לזה באו לרמז שלא נאמר אחר שחרב הארץ וירושלים לא שייך עוד להודות ולברך עליו דאינהו מיכל אכלי ואנן מברכין ורק בימי יהושע ודוד ביום טובה היה בטוב אך מדחזינן בחורבן ביתר אף שהיו צדיקים גמורים דלא שלטה רמה בגופם ולא הסריחו עכ"ז נענשו על זה כי היא ארץ אשר ה' דורש אותה וכן בחורבנה תל שכל פיות פונים אליו ועדיין בקדושתה היא עומדת לזה עדיין חביבותי' גבן ולהודות על הארץ הטובה ועל ירושלים עיר הקדש ולבקש מה' שעוד יבנה ירושלים על תלה וכסא דוד יהיה בתוכה. וזה מרומז ג"כ בהרוגי ביתר אשר הושלכו בחוצות ועכ"ז הקדושה חופפת עליהם לשמרן מן המזיקין עד בואם אל הארץ אשר ממנה נלקחו וכ"ה באה"ק וירושלים אף בחורבנה לא זזה שכינה עד כי בא מועד ושכינה קמה על מקומה ב"ב אכי"ר:

שם רבי אליעזר אומר רצה כו'. הנה בברכת הזן כולי עלמא לא פליגי דאינו מזכיר שאינו מעין קדושה רק הודחה ושבח לה' הזן את הכל רק הברכות שאח"כ שהם באים מקדושת הארץ וירושלים והטבה לישראל ס"ל לר"א שיוכל להזכיר, בהם ור"א לשיטתו במגילה (דף י') שקדושה, ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא עיין תוס' שם רק שבאו לישראל ע"י קדושה להכי ס"ל דכל הני ברכות שוין להזכיר בהם קדושת שבת וחכמים ס"ל כר"י שם וכ"פ הר"מ (פ"ו מה' בית הבחירה) דקדושת ירושלים לא בטלה וקדושת הארץ בטלה לזה ס"ל דיזכיר דוקא בבנין ירושלים דיגיד עליו ריעו דקדושתה קדושת עולם כשבת ואפילו דיעבד מהדרינן ליה כפירש"י ור"ל אם אמר קדושת היום, בברכת הארץ צ"ל פעם, אחרת בבונה ירושלים וכן אם לא אמר בבונה ירושלים צריך לחזור לראש ולא מהני שיזכיר בהטומ"ט אבל בשלא אמר כלל לכ"ע מהדרינן ליה כרב לקמן (דף מט) בפתח בהטומ"ט חוזר לראש ומה שחקר המ"א (בסי' קפח ס"ק ה') אי הלכה כת"ק או כחכמים לפי מה שאכתוב לקמן (דף מט) בגמ' ד"ה מאי שנא, מוכח דלת"ק מהני בדיעבד הזכרה בברכת הטוהמ"ט כר"א דלהכי ס"ל לר"ג ושמואל דיוכל לומר ברוך שנתן גם אחר הטוהמ"ט כמש"ש וא"כ אנן דפסקינן כרב אם פתח בהטומ"ט חוזר לראש צ"ל דה"ט דס"ל כחכמים דוקא צ"ל בנחמה וז"ב. ולפי מש"כ א"ש מה דתוס' מספ"ל (דף מד ע"א) אי מזכיר מעין המאורע בברכת מעין שלש דלפי משכ"ל דבז' מינים הוא עיקר ברכה מה"ת מעין הזן והשאר הוא תוספת דרבנן לזה י"ל כיון דבעיקר ברכה דמה"ת לא שייך להזכיר שוב אינו מזכיר. אבל הרמב"ם לשיטתו דס"ל דכל ברכת מעין שלש דרבנן כחרא חשיבו והם אמרו ג"כ להזכיר:

שם ברה"ת מנין כו' הא דלא הזכירו כל הני תנאי כתוב הדר דכי שם ה' דאי' לעיל (דף כא) ומפורש ג"כ בברייתא זו הנשנית בירושלמי נ"ל דכל הני תנאי מרבה ג"כ ברה"ת לברכה שלאחריה לז"א סתם ר' ישמעאל על חיי שעה שנהנה מברך כש"כ חיי עוה"ב וכן ר' חייא בר נחמני דיליף מג"ש גם ר' יהודה בן בתירה דיליף מהטוב כולם על ברכה שלאחריה קאי ולזה נ"ל דגם הא דר"מ