ברכת ראש ברכות יג

העריות (הם קורבה דשאר המכונה בשם עריות סתם שהתיר לראשונים ואותנו קידש לפרוש מהם) ואסר לנו את הארוסות שהוציא אותנו מכלל בני נח לאסור לנו אותן שנתארסו לאיש אחר והתיר לנו את הנשואות ע"י חופה (ר"ל דלא התיר לנו אלא אותן שנוכל לישא ע"י חופה ובא לאפוקי כל חייבי לאוין וחייבי עשה אף שקדושין תופסין בם והולד כשר לא הותרו לישא אותן) וקידושין (ר"ל שלא הותר רק אותם שהם בני קדושין לאפוקי שפחה כנענית) והזכיר חופה מקודם לפי ששלשה סוגים הראשונים הם ממין ישראל ולפי שבא לרמז האיסור דברו חכמים בלשון נקייה והתיר לנו את הנשואות ע"י חו"ק. ולשון חכמים ייטיבו דעת שהאשה ניתרת ע"י חו"ק דוקא. וא"ש גי' הרי"ף דלא גרס הנשואות לנו לפי דעיקר הכוונה שהתיר רק אותן שהם בני חופה וקדושין וסיים מקדש ישראל כ"ה גי' הרי"ף והגאונים לפי דקאי על כלל קדושת ישראל ולא על מצות קדושין זו. ויש עוד מדה חמישית איסור הבא מכלל היתר והוא איסור נדה אך זה שייך לברכת נישואין כי גם אחר היתר נשואין יש איסור בעת נדתה וזה מרומז בברכת נישואין שמח תשמח רעים האהובים כשמתך יצירך בג"ע מקדם והיינו קודם החטא שהיו אז טהורים כמחו״ל לזה מזכירין כשמחך יצירך בג"ע מקדם:

(ח) ולפי שמנהגן של ישראל תורה היא אמרתי לקיים הגי' מקדש עמו ישראל על ידי חופה וקדושין ה בא (ברמ"א סי' ל"ד) דקאי נמי על כלל קדושת התורה באיסורי זיווג עפ"י שמצינו שיש ארבעה חלוקי מינים באיסור זיווג (א) עבדים משוחררים וגרים מותרים בממזרות ופצוע דכא וכי"ב כדאיתא בסוף קדושין דהלכה כר"י דלא איקרו קהל והם מכונים בשם עם סתם כלשון הכתוב עמים הר יקראו שם גו'. ומותרים בקורבת האב ואסורים באשת איש וכותית וזה יתר מבני נח שרק בעולת בעל יש להם. ומצינו בכלל עם לשון קדושה וקדשתם היום ומחר וזה היה בזריקת דם על העם. (ב) כלל ישראל מקודש מהם שאסורים בעריות וחייבי לאוין הנ"ל. (ג) כהנים מקודש מהם שאסורים בזונה וחללה וגרושה. (ד) כ"ג מקודש מכולם שמוזהר על האלמנה וכהנים נתקדשו יותר שנא' ואת אהרן ואת בניו חמשת לקדש אותם לכהן לי. וכתיב (בד"ה א' כ"ג) ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים ולשון ויבדל אהרן שאצלו היה הקדושה חופף עליו ביחוד בבית ק"ק כמאמר שמעון הצדיק נזדמן עמי זקן אחד לבוש לבנים וכתיב וכל אדם לא יהיה באוהל מועד ודחז"ל אפילו המלאכים שכתוב בהם פניהם פני אדם. ואמרו תשמינו ז"ל בכל עת שרצה אהרן לגשת אל הקודש פנימה יעשה כסדר המפורש באחרי מות עיין בח"א בשם הגר"א. והני כהני שלוחי דרחמנא ודידן לכפר טומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם בכל ימות השנה וביותר ביום הכפורים להיות קדש. וזה אמרם מקדש עמו ישראל הם הגרים וישראל כמש"ל על ידי חופה וקדושין הם כלל הכהנים שנאמר בהם והיו קודש. והזכיר חופה קודם. זה כהן גדול המקודש יותר ביחוד כמו שכתבתי לעיל וקדושין הם כל הכהנים. וזהו ד' קדושות זו למעלה מזו שקדשם ה' בקדושת זיווג. ובחרו לשון ערומים שמשמעו גם קדושת זיווג זה ע"י חופה וקדושין:

(ט) עוד תיקנו ברכת נישואין והם ה' ברכות. שהכל ברא לכבודו. פירש רש"י לכבוד אסיפת העם כו':

וברכת יוצר האדם ואשר יצר. על שני יצירות של אדם וחוה (ולפ"ז לא היה לו להזכיר יצירת האדם שני פעמים). ושוש תשיש. ע"ש אם אשכחך ירושלים גו' (ולפ"ז לא היו מברכין ברכה זו בזמן שבית המקדש היה קיים). ושמח תשמח. בקשה על הזיווג ול"נ לפי שמזכיר קנין יצירת אדם לזה הזכיר כל החמשה קנינים שקנה הקב"ה בעולמו וכולם בשביל הצדיקים שקדמו לעולם במחשבה כמש"ל. ואלו הן. שמים וארץ, ישראל, אברהם, תורה, ובית המקדש, והזכיר מקודם על כלל בריאת שמים וארץ ותולדותיהם שהכל ברא לכבודו כמאמר הכתוב כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו גו'. ואח"כ קנין האדם בשני יצירות. וי"ל הא דמזכיר מקודם יוצר האדם לבד לרמז על קנין אברהם. סוף מעשה במחשבה תחלה. כדאיתא (בב"ר פרשה י"ד) וייצר ה' אלהים את האדם בזכותו של אברהם דכתיב האדם הגדול, בענקים זה אברהם שהיה ראוי להבראות קודם אדם הראשון אלא אמר הקב״ה הרי אני בורא את אברהם באמצע הדורות כדי שיסבול דורות שלפניו ושלחתיו כמאמר הכתוב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם באברהם בזכותו נבראו. ואחר כך יצירת כלל ישראל על בריאת הזיווג אשר יצר את האדם והתקין לו ממנו בנין עדי עד., ושוש תשיש על קנין בית המקדש ומזכירו בלשון תפלה בזמן הזה [וכה"ג מצינו ברכת רחם בבונה ירושלים]. גלזה הזכיר מקודם בית המקדש כי מציון תצא תורה ולהיפוך מלכה ושריה כו' אין תורה. ואחר כך קנין תורה. ומזכירו בלשון תפלה לשמחת הזיווג כמאמר חז"ל (יבמות ס"ב) כל שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא תורה כו' לזה אמר שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן (שנאמר ויניחהו בגן עדן לעבדה זו עשה ולשמרה במצות לא תעשה כמאמר חז"ל) מקדם. ויש לפרש מקדם היינו בתורה שקדמה לעולם כדכתיב ה' קנני ראשית דרכי קדם מפעליו מאז. ומתפללים שיושלם כוונת הבריאה בכל הקנינים וישמח ה' במעשיו ולפי שברכות אלו הם ברכת הכלל לכן במקהלות ברכו ה' דברכת חתנים בעשרה. ואח"כ ברכת אשר ברא גם בשלשה שזה הוא ברכת הזיווג בעשר מיני שמחות נגד ששר מני חופות שעשה הקב"ה לאדם בג"ע:

י) ובקריאת שם מסכת עיין בתוי"ט שפירש לשון מזיגה כלשון הכתוב מסכה יינה. כי גם היא מזוגה ומעורבת בדינים שונים או מלשון אריגה עיין שם ובצל"ח. והנה במ"ר רות על פסוק ויסך אותם לה' דגבי דוד איתא כי לא אבה שתקבע הלכה לשמן עשאה מסכתא וקבע הלכה לדורות כו'. וכעין זה איתא (בב"ק ס"א) מאי ויסך אותם לה' דאמרינהו משמא דגמרא. מבואר דהוא מלשון שפיכה על דרך הכתוב אשפוך את רוחי על כל בשר כדאיתא בזוהר הקדוש חכם עדיף מנביא, דרוחא דקודשא לא עדי מנהון אף רגעא חדא. וזה נוטה כפי' מוסף הערוך כלשון הכתוב, הסכת ושמע ישראל ע"ש. ועל דבר זה קרא שמה מסכת ברכות על דרך הכתוב הביאו את המעשר גו' והריקותי לכם ברכה. עוד י"ל לפי דשית סידרי משנה הוא על שם שש כנפי החיות כו' והיה כתוב עליהם ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וכתיב בשתים יכסה פניו ומרומז בזה גם מלשון מסך. וזה עולם הבריאה כי הוא מסך פרוכת המבדיל בין הקדש ובין קדשי הקדשים הנאצל מרוח קדשו משנה למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. והדברים עתיקים: