ברכת ראש ברכות יב

הוצא ממני כפי כן פיו הוא חכם ומבין מדעתו תכלית דבר שכיוונתי בו. ומראה ולא בחידות, כנהוג בשאר נביאים חוד חידה. ותמונת ה' יביט. הבעה הוא מלמעלה למטה ור"ל במה שיודע התכלית הקודם במחשבה תחלה. הוא יודע הפעולות הנמשכות מזה מן הקודם אל המאוחר. כמו העושה תמונת כל דבר שמעיין מקודם בדבר הנראה. ועל פי זה יבואר מאמר חז"ל על הפסוק ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל בעכו"ם קם ומנו בלעם. וזה פלאי מי ידמה טמא לטהור. וצ"ל דיש איזה השתוות בבחינה פרטית. ולפי האמור י"ל דקאי על איזה בחינה המשותפת בבחינת משה דלזה אמר נאום שומע אמרי אל ויודע דעת עליון. כי יש שני מיני דעת [א] ידיעה הנטוע במות הנולד להשכיל בחכמה ובינה. וזה שאמרו אם אין דעת אין בינה. [והב] אם אין בינה אין דעת התכליתית והוא דעת המכריע. וזה שאמר נאום שומע (מלשון הבנה כמי כי שומע יוסף) אמרי אל (השכלת אלקות כהוראת לשון אמירה כמש"ש). ויודע דעת עליון דעת העליונה והוא תכלית דבר שממנו ניבא מה שעתיד להיות מן הקודם אל המאוחר. אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עינים. ור"ל מהדעת התכליתית נגלה לו החזות קשה הנופל למטה מהדעת. ולזה אמר אראנו ולא עתה גו'. וזה בא לבלעם לפי שעה לצורך ישראל מבחינת משה לפי דרכו במחזה שדי. ובמשה היה בבחינת ותמונת ה' בכל ביתי נאמן הוא:

(ו) ובד"ז יבואר גם כן מאמר חז"ל ביקש קהלת למצוא דברי חפץ, ביקש קהלת להיות כמשה יצתה בת קול ואמרה לו וכתוב יושר דברי אמת ולא קם נביא כו'. מנ"ל להיות בניסה. גם הך וכתוב יושר לכאורה מיותר. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר. לפי שחפץ הוא רצון בשכל וטעם וכפי' מאמר הכתוב כי חפץ בבת יעקב לפי שהיא בת יעקב. ודיבור הוא פשוטי הדברים כמו שהן. ולזה אם רצה שלמה להשיג טעמי המצות וסודיה היה לו לכתוב ביקש למצוא חפן דבר גם מה שייך לשון מציאה בדבר הנקנה בשכל. ולזאת אמרו שרצה להיות כמשה עפ"י מש"ל שיקנה עצמית השכל כמו שכתב הקרבן ראשית בפסוק אמרתי אחכמה שרצה להיות עצם החכמה ולא בקנין ע"י פעולות שומת ע"ש שיהא גם הוא במדרגת משה ותמונת ה' יביט מן המוקדם אל המאוחר עד שמזה יוכל למצוא דבר מהחפץ. שמענין התכלית נתודע פעולות הנצרכים שממנה יצמח התכלית. יצתה בת קול וכתוב יושר דברי אמת. שדברי אמת נאמרים ביושר ובהדרגה ממטה למעלה חב"ד. שמדבר הנעשה ישכיל למצוא טעמו וסודו ומה שהיה זה במשה ולא קם כו':

עוד י"ל כוונה רצויה עפ"י מש"כ הגר"א בדברי חכז"ל מכאן ואילך [מן וימת שם משה עד סופו] הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע וחד אמר יהושע כתבן. ופירש דשניהם אמת והיינו שמשה כתב השמונה פסוקים עפ"י צירופים ודמע מלשון דימוע וערבוב והם שמותיו של הקב"ה כמו שהיא כתובה במרום ויהושע כתב ביושר כפי הנגלה הכתובה כעת. ושלמה שביקש להיות כמשה סבר כי אולי הכתב ישר ולא קם כו' שכתב יהושע י"ל הצירופים על דרך אחר. יצתה בת קול וכתוב יושר (של יהושע הוא) דברי אמת שכן הוא ולא קם נביא עוד כו'. ולזה נקראת התורה על שמו זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים, הקדים חוקים למשפטים כי גם משפטי המצות הנאמרים בתורה לדון בין איש ובין רעהו ניתנו ממרומים ותהי להם לחוקה. כאמור בפרשת נחלות והיו אלה לכם לחוקת משפט. כי גם ירושה שנאמר במשפע השכל לחוקה יחשב ואינו מגדר שכל האנושי בנימוסיהם בן או בת הבן ירית ובת לא ירית. ולכן אין לנו להשען על שכלנו הדל לי אם חזק ואמץ לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבד ה'. ובה גם תורה שבעל פה הנמסר מדור לדור. וכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש הכל נאמר למשה בסיני. וגם אחרי כן שנעדרו הידיעות ונעשית תורה כהרבה תורות מצווין אנו מפי הקב"ה למשה בעשה ולא תעשה לא תסור כו' כפי שהסכימו להלכה וזה הראה לנו רבינו הקדוש כחה של הלכה בפתיחתו בדעת רבי אליעזר אף שאין הלכה כמותו בזה אין לך דבר שאין לו מקום ברומו של עולם כאשר יצא הבת קול בתנורו של עכנאי מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. וכבר הזכרתי כל זה באורך בפתיחה דנזיר. הרחמן יתברך שמו ישים בלבנו אהבתו ואהבת תורתו ויושלם רצונו מראשית מחשבת בריאת עולמו ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד אכי"ר:

(ז) ולתשלום הענין לכבודן של ישראל והיה לבאר דבר אחד מה דשייר רבינו ברכת אירוסין ונישואין ותניא בברייתא פרק קמא דכתובות (ז' ע"ב) מברכין ברכת חתנים בבית חתנים וברכת אירוסין בבית אירוסין. ומפרש הש"ס מאי מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות וגירסת הרי"ף אשר קדשנו על העריות] ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקידושין ברוך אתה ה' מקדש ישראל. כן הוא גירסת הרי"ף וכל גאוני קמאי. ורבים יחכמו לדעת עיין בר"ן וברא"ש היכן מצינו ברכה כזו לברך על האסור, והלא אין מברכין שאסר לנו אבר מן החי והתיר השחוט. ולמה אין, מברכין אשר קדשנו במצותיו וצונו לקדש אשה. ועוד מה הזכיר עריות בכאן. ועוד מה לנו להזכיר חופה בברכת אירוסין ולזה הסכימו דאין זה ברכת הקידושין משום דאין עשייתן גמר מצוה דמחסר חופה. רק תיקנו לברך על קידושין ענין נישואין עיין שם. וראש דבריהם אמת. אבל מש"כ עוד וכדי שלא יטעה אדם לומר שבקדושין בלבד הותרו לכך התקינו לומר עוד ואסר לנו הארוסות בלאו דלא תסור והותרו על ידי חופה שאחר קידושין דחוק. עוד הגיה ר"ת הנשואות לנו ורה"ג גרם והתיר לנו על ידי חופה וקידושין. וזה חלקי אמרה נפשי דהאמת הוא שתקנו על קדושתן של ישראל בענין הזיווג ומונה והולך קדושת איסור הזיווג וכה"ז. דהנה מצינו ארבעה חלוקי איסור (א) איסור קרובות מכונה בשם ערוה סתם כמאמר הכתוב איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה גו' והמה באיסור כרת. (ב) איסור הבא על ידי קידושין והיא אשת איש במיתה והולד ממזר לדברי הכל. (ג) איסור חייבי לאוין ועשה והם ממזרת ומצרי כו' וגרושה כו' לכהן וכי"ב שהקדושין תופסים בהם ואסורים בחופה לא מיבעי לשמואל (יבמות נ״ז) דס"ל דאין חופה לפסולות. ואף לרב דס"ל יש חופה לפסולות מ"מ אסורים בחופת יחוד שזו עיקר החופה ובזה אין הולד ממזר. ויש עוד מין רביעי שאינן בני קידושין כלל כמו שפחה כנענית. ועל כל זה מרמז לומר אף דמצינו שהותרו הראשונים מכלל הא סור כי קין נשא אחותו ויעקב נשא שתי אחיות ועמרם דודתו והגר שפחת שרה ובני נח אירוסין לא היה להם. אך במתן תורה נאסרו בכל זה וקדשנו במצותיו וצונו על