ברכת ראש ברכות קכו

על המאורע לכללם יחד וי"ל גם מת"ק הוכיח זה מדכללם יחד ש"מ שמצא מין את מינו הטומ"ט הטוב דכוותי' אך מר"ע מוכח טפי ולשון עוקרין אותה לאו על הטומ"ט דעיקר תקנתא קאי רק אלא דהטומ"ט ולפ"ז י"ל דרנב"י כר"ע ס"ל וגם מלתא דמר זוטרא כר"ע הוא דלהכי אמר פ"א הטומ"ט וע"ע בסמוך. (ג) ובאמת לא מצאתי מי שיאמר היפך התר"י לבד משמעות הרשב"א כי הרי"ף והר"מ דס"ל פ"א הטומ"ט י"ל דכר"ע אתיא כמשמעות רב נחמן בר יצחק ומר זוטרא ודברי התוס' והרא"ש מורין יותר כפי' התר"י רק דפסקו כת"ק שיאמר שני פעמים דהתוס' בד"ה מר זוטרא כתבו וכוותי' קיי"ל והכי מברכין ברוך כו' עד לחיים ולשלום הרחמן כו'. ולכאורה כ"ז שפת יתר ולא עוד אלא שגורעים דהא כתבו לעיל שצ"ל ג' הטבות וג' גמולות וג' מלכיות וכאן אין זכר למו וצ"ל דס"ל כהתר"י ופסקו כהת"ק וכמר זוטרא דמשמע להו דהטומ"ט דמר זוטרא הוא נוסח העודפת בבית האבל לבד עיקר התקנה ולברר דבריהם פירשו והכי מברכין כו' להורות שמר זוטרא אמר בזה הלשון בסוף ברכה אחר עיקר התקנה דהטבות וגמולות אמר כי קודם הרחמן וע"ז כיוון נמי הרא"ש ע"ש וברמזים שכתב האל החי הטומ"ט וזה הוא תוספת בבית האבל דהא אין אומרים החי אלא בבית האבל וזה כיון נמי הטי"ד (סי' שעט) שכתב וזה נסחו בא"י האל הטומ"ט אל אמת כו' עד הרחמן שזה העיקר התוס' לבד התקנה וכן מבואר בטוא"ת (סי' קפט) אחר שכתב נוסח ברכה רביעית בג' הטבות כו' כתיקונה כתב בזה"ל ובבית האבל מוסיפין בה מעין המאורע דתניא כו' מר זוטרא פתח ואמר האל החי הטוהמ"ט דיין אמת כו' עד הרחמן רק שהטור הי' לו גי' אחרת בש"ס הכי רע"א דיין אמת והקשה דיין אמת אין הטומ"ט לא ומתרץ בר"ע אף דיין אמת ועוקרין הוא לת"ק ע"ש וכל זה הוא דלא כהב"י וש"ך י"ד שהוסיפו זע"ז ע"ש כמ"ש בחי' וכאן עת לקצר, ולדינא כיון דמשמעות רוה"פ שני פעמים הטומ"ט ואין קפידא בתוספת ראוי לצאת ידי כולם ולומר שני פעמים הטוהמ"ט ויתברך מהטוב והמטיב:

שם ישב גדול וישמור ידיו כו' הא דל״ק זה לדידן במתניתא משום דבלא"ה היו נזהרין מקודם לשמור ידיו משום הברכה כדאי' לעיל (דף מג) כיצד סדר היסבה אורחין כו' הביאו להם מים נוט"י אחת ואפי' בסתם יד משום טיבולו במשקה ולאכילה צריך ליטול שתי ידים וא"כ מה לי שמירת ידו או ב' ידים רק לפרסאי כל היום ידיו מזוהמות רק בעת אכילה אנקיותא קפדי וצריך לשמור עד שנוטלין כולן וע"ע לקמן:

שם וגדול יתיב וידיו מזוהמות עד שנוטלין כולן א"ל כו' לדידן לא ק"ל כיון דאיכא ברהמז"ו אינה נאה לסלק השולחן עד אחר ברהמז"ו כמ"ש התוס' לעיל (דף מב) ולא סילקו רק השולחנות שלפני המסובים שהרי הגדול מברך ומש"כ רש"י לקמן ונוטלין שולחן מלפניו זהו רק בעת נטילה משום פירורין כדלקמן (דף נא) מכבדין כו' ואח"כ חזרו למקומו וזה דלא כהט"ז (סי' קפא ס"ק ב') רק שא"ל כלפי פרסאי דס"ד תיכף אחר אכילת כולן מסלקי השולחנות והשיב לא מסלקי כו' ואוכל עדיין:

שם מים ראשונים מתתילין מן הגדול. לעיל כתבתי דל"ק לדידן הא דישב וישמור כו' מ"מ דעת הר"מ אינו מיושב בכך דהנה הצל"ת תמה על הר"מ (בפ"י מה"ב) שכתב כשנכנסין לסעודה הגדול נוט"י תחלה ואח"כ יושבין מסובין ולא כן איתא לעיל (דף מג) כיצד סדר היסבה כו' עלו והסיבו ובא להם מים כו' הרי מתחלה הסיבו ואח"כ נוט"י וכן משמע הכא דנקט. מקודם סדר היסבה ואח"כ דין נט"י ולא דק כראוי לו לפי שבימי חכמי המשנה היה דרכם קודם הסעודה למשוך ביין ופרפראות וע"ז הסיבו שיהא אחד מברך לכולם וא"צ נט"י לפירות ויין. והבט וראה דברי חכמים דנקט לעיל הביאו להם מים כל אחד נוט"י אחת כו' עלו והסיבו ובא להם מים חוזר ונוטל ב' ידיו בא להם יין כו' ולא נקט הביאו מים לפי שעדן א"צ לזה רק כשבא מים נוט"י וקמ"ל דשתייה לא הוי הפסק כמ"ש רש"י בריש פרק אלו דברים אבל הר"מ נקט סדר סעודה לדידן שנוט"י לאכילה מוטב שיטלו קודם מסיבתן משום פירורין דימאס שם כדקיי"ל לקמן (דף נב) מכבדין את הבית ואח"כ נטו"י וז"פ. ולפ"ז דהר"מ לא איירי בנוט"י אחת תחלה חוזר וניעור קו' הב"י על הר"מ למה השמיט הך לאלתר מייתי תכא קמיה כקו' רב ששת. ונ"ל דלק"מ לדידן דבני ברוכי אנן והגדול מברך לכולם אינו נ"מ בזה לעייל תכא קמיה דהא צריך להמתין עד שיטלו כולם גם כי בעהב"י בוצע אינו רשאי לאכול עד שיטעום הבוצע ומה יועיל בזה להושיט ליה להגדול לאלתר תכא קמיה וכ"כ הצל"ח. אך מה שיצא לחלוק בזה על הב"י שכתב (בסי' קסז) דאין הנטילה הפסק בין המוציא לאכילה אינו כלום דהב"י מיירי בדיעבד אבל כאן סדר הסיבה דלכתחלה נקט דלכ"ע צריך להמתין לכתחלה עד שיטלו כולן וראיה ברורה לזה דהא הבא מלא ולפתן לא הוי הפסק ואפ"ה תניא לעיל (דף מ') אין רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או לפתן לפני כאו"א, אך לפ"ז לכאורה קשה על רש"י שפי' מתחיל מן הגדול ולאלתר מעיילי תכא ונ"ל דכתב לפי דתנא בסיפא במים אחרונים בזמן שהם מאה ש"מ דגם ברישא איירי בהרבה בני אדם אפי' הם מאה וא"כ לא מיבעי לשי' הפוסקים בהא דתיכף לנטילה ברכה דלעיל (דף מב) דגם בנטילה ראשונה איירי בפשי' דכולי האי הוי הפסק אף גם להחולקים מ"מ לכתחלה אינו נכון להפסיק כדאיתא לקמן (דף נב) תיכף לנט"י סעודה לזה כתב לאלתר מעיילי תכא (ולא קריבו כדלעיל) ואם יראה שיש הפסק יותר מדאי לא ימתין על המסובין והם יצאו בדיעבד אף בהפסק נט"י כמ"ש הב"י והר"מ פוסק דבמים ראשונים א"צ תכיפה ובהפסק גדול לא איירי. וארווח לן בזה עובדא דהרא"ש שהביא הטור (סי' קסו) שהי' נוט"י באחרונה משום הפסק והק' הט"ז מברייתא זו ולק"מ דטבא ליה עבדי ליה דהיכא דיש חשש הפסק אין חולקין כבוד לרב. עוי"ל דהברייתא מיירי כשהבעל הבית בוצע רק דחולקין כבוד לגדול ליטול תחלה ובזה לא חיישי כולי האי להפסקה וראי' לזה דהא בברהמז"ו כ"ע ס"ל תיכף לנטילה ברכה ואפ"ה תניא בזמן שהם מאה מתחילין מה"ק ואינו חושש להפסקה דעיקר תכיפה הוא למברך אבל כשהגדול בוצע ומברך במקום שיש חשש איסור הפסק נוט"י באחרונה וז"ב:

שם מים אחרונים בזמן שהם ה' כו' צריך ליישב שי' הרי"ף והר"מ דהשמיטו ברייתא זו לחלק בין חמשה ליותר דהרי"ף כתב בפרק כ"מ הא דרב כל הנוט"י באחרונה תחלה הוא מזומן לברכה וכן הרמב"ם (בפ"ז מה"ב) כתב הביאו להם מים לנטילה כל שמברך ברהמז"ו הוא נוט"י תחלה כדי שלא ישב הגדול וידיו מזוהמות עד שיטול אחר ושאר הסועדין נוט"י זה אחר זה ולא הזכיר הך חילוקא והראב"ד תמה ע"ז, וכתב הכ"מ וי"ל לד' רבינו כיון דהשתא אין מסלקין השולחן מלפני מי שנוט"י אפי' הם מאה הגדול נוטל תחלה כדי שלא ישב וידיו מזוהמות. ולא ידעתי מאי קאמר דהא באין מסלקין לא שייך הך חששא דישב בידים מזוהמות כדאהדר לי' ר"ג לר"ש. ועוד הא הר"מ כתב מקודם גמרו מלאכול מסלקין את השולחן ואח"כ נוט"י הרי בסילוק שולחן מיירי. ועוד הא רש"י פי' משום גנאי דהמתנה ואין נ"מ בסילוק שולחן. ולא ראיתי מי שמצא ידו די השב על מכונו. והנ"ל דהרי"ף והר"מ לא רצו לפרש כפירש"י דה' דוקא דא"כ למה נקט ובזמן שהם מאה יותר מה' הוי ליה לפרש לזה פי' בע"א דלדידן דצל"ב בברכה תליא מילתא דכל מי שמברך לו נאה לכבדו וליטול ידיו תחלה שלא ישב בידים מזוהמות ולהכי תנא בזמן שהם ה' דבזה השיעור אינם רשאי לחלק וא"כ אחד יברך