ברכת ראש ברכות קכג

צריך להעונה וע"י כולם נשלם הברכה כיון דקיי"ל בב' אם רצו אימ"ז וכן מוכח מד' התר"י לקמן (דף נון) שכתב שזה שקרו ליה ועני לא יצא ידי חיוב זימון ע"ש ואפ"ה בעי דקרו ליה ועני ש"מ משום הנך תרתי הוא וכ"כ בחי' דעת רו"פ דבעי עונה דוקא וגם בראב"ד שהביא הרא"ש י"ל דבעי עניה אף דאינו יי"ח זימון כשאינו מפסיק לאכול משום הנך וכהתר"י והרשב"א דס"ל אף בלא ענה יצא יחיד הוא בד"ז גמרו"פ לא משמע כן רק דומיא דסיפא שנים אינם מפסיקין לחיובא ואם רצו מפסיקין ר"ל בענייה דוקא דהא אמר נברך כ"ה באחד ותימ' על הב"י (סי' ר') שסתם כהרשב"א:

שם הנ"מ היכא דאיכא אדם גדול כו'. בחי' כתבתי ענינים שונים למה ס"ד כן ויו"נ מלשון כרכי ריפתא בהדי הדדי דכל אחד אכל מככרו רק דישבו לאכול כאחת ע"ד קביעות לזה ס"ל דבעי אדם גדול דגרירי בתרי' וטעו בזה וכדעת הרי"ף לקמן (דף נון) בג' שישבו לאכול אינם רשאין לחלק אעפ"י שכ"א אוכל מככרו:

שם אבל היכא דכי הדדי נינהו חלוק ברכות עדיף אמרתי לבאר דבר אחד מה דהקשו האחרונים היכי סברי חלוק ברכות עדיף הא קיי"ל לקמן (דף נג) כב"ה במאור דאחד מברך לכולן משום ברוב עם הדרת מלך וכ"פ הרמ"א (סי' קצג) דטוב לזמן ביחד משום ברוב עם ומש"כ הב"ח וט"ז דטעו גם בזה דבר זה לא ניתן ליכתב על רבנן קמאי. עו"ק מהא דתנן לקמן ששה נחלקין עד לעשרה הא ברוב עם עדיף. והנ"ל בזה דהא דסברי ב"ה במאור אחד מברך לכולן היינו אם יברכו כל אחד בפני עצמו לא יברכו ביחד כדאי' שם ביושבי ביהמ"ד ולומדים דב"ש סברי כאו"א מברך לעצמו מפני ביטול ביהמ"ד כפירש"י שם דמוטב לברך כל אחד כשפוסק מלימודו וב"ה סברי ברוב עם עדיף דניכר שהברכה הוא מרבים העושין מצוה אבל היכא דבלא"ה יברכו כולם כאחד או תכ"ד ברוב עם קרינן ליה ונוסף בזה מעלת חילוק ברכות כרב דאמר חטוף ובריך. ומיושב בזה קו' המ"א (סי' קסח סק"ב) ולהכי ס"ד דהני רבנן בליכא אדם גדול חלוק ברכות עדיף. ועפ"ז י"ל הא דתנן ששה נחלקין עיקר דינא קמ"ל דנחלקין והיינו בגוונא שיברכו כולם כאחד כמנהגנו או דצריכים לילך מקודם ובלא"ה ברוב עם עדיף וכצ"ל דעת הב"י דבסי' (רצח סי"ד) כתב דין מאור בביהמ"ד אחד מברך לכולן משום ברוב עם (ובסי' ח' ס"ה) כתב ג' המתעטפים בטלית בפ"א כולם מברכים ואם רצו אחד מברך לכולן. ועפ"ז יש להמליץ טוב על מנהגי העולם כשאחד מבדיל על הכום כולם מברכים על המאור בפ"ע ולא חיישי לדעת ב"ה ולמ"ש א"ש דס"ל חילוק ברכות עדיף וגם עונים אמן, גם מש"כ האחרונים בפי' חילוק ברכות עדיף דזה כלל בכ"מ שאין זימון חילוק ברכות עדיף מטעם דאמר רב בסו"פ אלו דברים חטוף ובריך עיי' בפ"י ולא קרב זא"ז דרב מיירי כשאחד מברך לכולם אמר לבריה שיהא הוא החוטף, להוציא רבים י"ח מפני שממהרין למברכין תחלה אבל לא מט"ז יהיה חלוק ברכות עדיף דאדרבה ברוב עם עדיף רק זה הוא כדתניא שנים שאכלו מצוה לחלק וה"ה בג' היכא דאין זימון ומהני טעמים שכתבו התוס' לעיל בד"ה אם רצו וז"ב:

שם ולא פליגי הא דאשכחינהו כו'. לכאור' הי"ל להש"ס לסדר דעת רב זביד ורב פפא על מה דקאי ולא לשנותם יחד רב זביד אמר ברוך ומבורך רב פפא כו'. ונ"ל לפי מש"כ התוס' לקמן (דף מו ע"ב) ד"ה להיכן דרב זביד דאמר חוזר לראש היינו שהמברך חוזר ואומר נברך ולפ"ז א"ש דרב וביד לשי' מלתא דפסיקא אמר תמיד ברוך ומבורך אף דאשכחינהו בברוך כיון דהמברך חוזר וכוללם יחד בלשון נברך או אולי ימתין עד שחוזר ואומר נברך ולענות ברוך ומבורך לכלול עמהם ורב פפא סובר כרבנן דחוזר ואומר ברוך יענה אמן ומה דאמר הש"ס ולא פליגי היינו לפי האמת דפסקינן דחוזר ואומר ברוך אשכחינהו כו' כנ"ל:

שם הא בבונה ירושלים הא בשאר ברכות. הפוסקים האריכו בזה והתוס' כתבו פוק חזי מאי עמא דבר שלא נהגו אלא בבונה ירושלים דברהמז"ו. ונ"ל בטעמו משום דחילוקים שונים נאמרו בפוסקים ואין הכל בקיאים לזה העמידו על אחת שלא לענות רק אחר בונה ירושלים ומ"מ זאת תורת העולה מכל הפוסקים פה אחד שאחר גמר ברכות הרבה יענה אמן. ולזה הנכון שעכ"פ אחר ברכת השחר שמסדר כל הברכות ביחד אחר ברכת גומל חסדים טובים לעמו ישראל יענה אמן וכן בתפלת שמונה עשרה אחר ברכת שים שלום יענה אמן קודם וכן פעמים בערבית שמתפלל מקודם שמונה עשרה עם הציבור ואח"כ אומר בזמנו ק"ש וברכותיה יענה אמן אחר ברכת שומר עמו ישראל לעד וכן בבונה ירושלים ובזה יצא ידי כולם והגאון יעב"ץ דעתו לכפול ולומר אמן ואמן:

רש"י ד"ה ואמר ר' זירא כו' דאי יש זימון ברכת שניהם היא כו'. הפ"י וצל"ח פירשו דר"ל דכ"ה ברכת העונה כהמזמן ולפ"ז בסופר ובור אי נאמר דרצו מזמנין היה חייב לזמן כדי שיהא ברכת שניהם ובמח"כ זה אינו דהתניא בתוספתא שכ"ל במתני' דכל הפטור מן הזימון אינו מוציא ידי חיוב זימון. ואי נאמר דאמירת העונה מחשב לברכה. אמאי אינו מוציא והתנן מי שהי' עבד מקרין אותו עונה אחריהן. גם לשון רש"י שהרי אומר נברך מיותר דהא לפי' כוונתו על העונה דהו"ל ג"כ ברכה. אך אמתת כוונתו דר"ל דברכת זימון של המזמן לא מקרי ברכה בפ"ע אלא בצירוף העונה דהברכה של שניהם היא שהוא אומר נברך להזמין לאחרים שיברכו יחד והעונה אומר ברוך וכמ"ש רש"י בר"פ חייבין לזמן להזדמן יחד לצירוף ברכה לרומם שם ה' יחדיו וזה שאמר דאי יש זימון לא מקרי ברכת חבירו כי הברכה ע"י שניהם בא כמ"ש בגמרא. והא דדייק הש"ס אם רצו אימ"ז נ"ל בפשי' לפי משכ"ל דאי נאמר רצו מזמנין היינו לומר שאם ירצו לחלק רשאי אף דקבעו מתחלה מ"מ כשהוקבעו ע"ד כן ועושין כן שאחד מברך להוציא חבירו פשי' דחל עליהם עכ"פ מצות רשות לזמן ור' יוחנן קמ"ל אף בשנים שאכלו כאחת שקבעו כאחת ע"ד להוציא י"ח עכ"ז יוצא בברכת חבירו וא"צ זימון ש"מ אם רצו אין מזמנין וזה ברור:

תוס' ד"ה שאני התם כו' אבל נשים כו'. (א) עיין ברא"ש בשם רש"י דדעתו דנשים יוצאות בשמיעה והביא ראי' ממגילה. ולכאורה תמוה הא מפורש יוצא מפי רבינא שם על הך שינוייא מידי דהוה אנשים ועם הארץ אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן אלא פרסומי ניסא שאני. ונ"ל דרש"י סובר דגם שינויא קמא מידי דהוה אנשים וע"ה קיים לפי דיש להבין במה ס"ד דיצאו נשים וע"ה וצ"ל דה"ט דבידם לשאול ולהבין ענין הקריאה מה היא להכי אינו מעכב וד"ז מוכרח נמי מהא דאמרינן בחגיגה (דף ג') וכיון דלא שמע לא גמר ההוא מלמען ישמעו נפקא כפירש"י שם שצריך להבין מה שאומרים וא"כ קשה פ' הקהל הנאמר בלה"ק דוקא ונשים ג"כ חייבות בבוא כל ישראל כמחז"ל נשים לשמוע ובמאי יצאו וצ"ל דה"ט שיוכלו לישאל ולהבין וכ"כ הרמב"ם (פ״ג מהח"ג) ולהכי אינו מעכב כעין מחז"ל כל הראוי לבילה כו' לאפוקי מדבר ואינו שומע שאינו ראוי לשמוע ולהבין וע"ז הקשה רבינא אטו אנן האחשתרנים בני הרמכים מי ידעינן לישאל ולפרשו והו"ל אינו ראוי לבילה כו' עז"א פרסומי ניסא שאני ומ"מ בעלמא תלוי אם ראוי לשאול ולהבין מהני לאומרו בלה"ק אך בכל לשון צריך להבין הלשון דוקא כדאי'