ברכת ראש ברכות יא

דמיה וכן הוא בתוס' (רה"ש י"א) בט"ו בניסן דיבר ה' אל אברהם במחזה והבטיחו להוליד בברית בין הבתרים, בט"ו בניסן באו המלאכים לבשרו בט״ו בניסן נולד יצחק ובמדרש תנחומא סוף פ' פקודי איתא דבאחד בניסן נולד יצחק והוא סוף המעשה אשר במחשבה תחלה ופעולת המעשה בהריון היה בתשרי דברה"ש נפקדה שרה. ובזה פירשתי הפסוק וה' פקד את שרה כאשר אמר ופירש רש"י כאשר אמר בהריון והיכן היא אמירה ויאמר ה' אבל שרה אשתך יולדת לך בן ויעש ה' כאשר דבר בלידה בברית בין הבתרים היה דבר ה' אל אברם לא יירשך זה גו'. ולאיזה ענין כפל אמירה ודיבור בהריון ולידה. ויש לומר דקאי על הזמן פקד את שרה בהריון בזמן אשר אמר שהי' בתשרי כדכתיב שם ויעל אלקים מעל אברהם וימל אברהם וזה היה בתשרי שביום הכפורים נימול אברהם. ויעש ה' גמר הנידה לשרה בזמן אשר דיבר בברית בין הבתרים בניסן [והיא ראשית המחשבה שיהא ראוי להוליד] ויוצא אותו החוצה למעלה מהנזל כמחז"ל מאי אמרת דקאי צדק במערב כו'. ובזה יש לפרש מאמר הכתוב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק דמיותר. אך קמ"ל כי לידת יצחק לא היה נמשך מצד הולדת אבי אבות הנמשך עד לידה ראשונה של אדם הראשון כעין מאמר הכתוב בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם (ר"ל שהם מכלל העולם) תרח גו' ואקח את אביכם את אברהם גו' כי לידת כלל ישראל נמשך עד אברהם ולא יותר למעלה ואין קורין אבות כו' וזה שאמר הכתוב ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק הוא היה ראשית הבריאה ליצחק כי מעבע בריאת העולם לא היה נמשך ההולדה יותר ממנו. ועפ"ז ו"ל מה"כ עבדו את ה' בשמחה כי מאתו לא תצא הרעות. ביאו לפניו (מלשון כעס ורוגז) ברננה דעו כי ה' הוא אלקים שגם פעולת הדין אינו על צד הנקמה כ"א לתכלית הטוב והא ראי' דז"א מפאת מזל הרע הוא עשנו ולא אנחנו באלף כתיב לומר שמצד הבריאה לא היינו כלל רק ולו אנחנו בוא"ו קרינן ולזה תאמינו כי טוב ה' ולא יופסק לעולם חסדו ועד דור ודור אמונתו ולפי הדור הוא אמונתו ופעולתו לעשות לצמוח מה תכלית הטוב כהוראת שם הויה, וזה פי' הפסוק החדש הזה לכם ראש חדשים שראשית ותכלית שלכם מלידת יצחק היה בניסן ולפי מחז"ל (ברה"ש י"א) דקאי בחג ואותה שנה מעוברת היתה ואשה מתעברת ויולדת לב' תקופות וב' ימים צא וחשוב מחג כי מדלית ימי טומאה ונתעברה בכ"ב תשרי עולה עד יום א' בניסן עפ"י חשבין אחד מלא ואחד חסר מאה ושמונים וחמשה ימים. וכן הוא החשבון מב תקופות מאה ושלשה ושמונים וב' ימים נמצא היה בן קיימא ביום א' בניסן. ולזה איתא בנדה (דף כ״ז) ביולדת לז' שנשתהא הולד אחר חבירו כ"ג יום ע"ש בפרש"י דאחד נגמר צורתו לתחלת ז' ואחד לסוף ז'. ור"ל דאחד נגמר ביום ח' לחודש דכן עולה החשבון לאחד מלא ואחד חסר ביום ח' קפ"ה ימים. ולמאי דאמר ר"י (ע"ז כ"ד) אמרת לן צ"ל שהי' אז ב' חדשים מלאים ונגמר ביום ז' לחודש. ועפ"י זה יש לכוין המ"ת הנ"ל בא' בניסן נולד יצחק עם ש"ס דילן בפסח נולד יצחק, דהמ"ת ר"ל דביום א' בניסן היה בן קיימא וראוי להוולד בן קיימא ונולד בפסח ברצון הבורא. לזה אמר החודש הזה מר"ח הוא ראשית קיום לידת יצחק למעלה מהמזל לכן ראשון הוא לכם לחדשי השנה כי היו מונין למלכי ישראל מניסן אבל לעכו"ם היו מונין מתשרי כפי ראשית כלל בריאת העולם שנבראו לצוותא כמ"ש בפי' הכתוב (ישעי' מ) כל הגוים גו' מאפס ותהו נחשבו לו. והי"ל למימר כאנם. אך ר"ל מחמת שלא יהא אפס ותהו לזה נחשבו לו להבראות ע"ד הכתוב לא אגרשנו פן תהיה הארץ שממה וגו'. וכן מצינו ביצ"מ דנפסק שעבוד הגוף ששה חדשים מקודם בתשרי ומשעבוד הנחש התכליתית מכחות הטומאה בניסן וכמו כן לעתיד שראשית הגאולה גם סוף תכלית המכוון יהיה בניסן וכדמפטרינן בפסח העצמות היבשות ופעולת הדין של גוג ומגוג בתשרי וכדמפטדינן בסוכות ביום בא גוג גו' אשר לא יבא לחוג את חג הסוכות (ובתהלים ס') בפסוק אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד פירש"י שם לא ידעתי מה הוא עמק סוכות. ולפי האמור י"ל דזו היא עמק יהושפע הנאמר ביחזקאל והבאתי אותם אל עמק יהושפע ונשפעתי שם וגו' ועל שם שיהא בתשרי קראו עמק סוכות. ודחז"ל לעתיד יאמר הקב"ה מצוה קלה יש לי כו' ועל זה שר דוד המע"ה בעת שהכה יואב איתם נתת ליראיך נס [ביום הזה] להתנוסס מפני קשט סלה [גם לעתיד] אחלקה שכם ועמק סוכות אמדד מי יובילני [לעתיד[ עיר מבצר מי נחני [לעבר[ גו' (ד) וע"פ האמור אתא שפיר מה שיסד הפייט בעל שבניסן נברא העולם ר"ל במחשבה לתכלית וכמו שנאמר באברהם לך טל ילדותך שנוחים כטל שאינו פוסק לעולם כן הוא חסד ה' מעולם עד עולם על יראיו ובגשם יסד שבתשרי נברא העולם כי נברא בדין הנמשל לגשם כי קשה יום גשמים כו' וגם נפסק לעתים רק לצורך שעה לעשות פעולתו. ובזה מפולש מאמר הנ"ל שהיה סדר זמנים קודם לכן ר"ל סדר פעולת הזמנים שיהא כפי כוונת התכלית היה קודם לכן בניסן במחשבה. ועל זאת הכוונה קבע רבינו הקדוש משנתו הלכה למעשה מחכמי הדורות להבין ולהורות את המעשה אשר יעשון, והקדים סדר זרעים לסדר מועד. לרמז על קודם בריאת סדר המועדים וימים ושנים היה סדר זמנים בניסן. ולכן פסח ראש השנה לתבואה. וכרבי יהושע דאמר לתקופה מניסן מנינן. והיינו מניסן דמחשבה מחשבון בהרד כנודע (עיין בעאו"ח סימן תכ"ז) (ומיושב קושית התוספות ראש השנה כ"ז שם עיין שם) כמאז שהיה הכל על צד העילוי לתכלית טוב. וניתן כל עשב זורע זרע ופרי העץ לאכול בקדושת תרומה. וכיוצא בזה קודם החטא של אדם הראשון כמו שכ' במ"א בפ' דעץ הדעת:

(ה) ופתח בקורין את שמע [כי קודש ישראל לה' ראשית תבואתה]. כי שם הויה הוא שם התכלית ולזה שם הויה משותף לכל, המדות כמ"ש הפרדס בשער שם בן ד' ומשתנה ענינו לפי נקודותיו שם הרוח ללכת בחיצוניות המדות לפי פעולותיו אם לדין אם לחסד ימציאנו עפ"י עשר שמות שאינם נמחקין המכוון נגד עשר מדות. וגוף האילן של עץ החיים הוא תכלית העולה עד מקור הרצון נקרא בשם הויה בפנימיותיו ובכל פעולותיו עושה שלימות התכלית. וענין זה לא נגלה כי אם למשה רבינו ע"ה אשר ידעו ה' פא"פ כמו שפי' מאמר הכתוב בסדר בהעלותך ויאמר שמעו נא דברי אם יהיה נביאכם ה' במראה גו' דהוה ליה למימר ויאמר ה' אם יהיה נבואכם במראה. ועוד יתר דברים ב"ש אך הענין הוא שאמר להם ההפרש שבין משה לבינם בתכלית הנבואה ואמר אם יהיה נביאכם ה' (היינו כשארצה שתהיו מבינים תכלית נביאכם בסוד הויה בשם ה'). במראה אליו אתודע (אצטרך להתודע אליו להראות ולהודיע ואין אתם מבינים מעצמיכם). בחלום אדבר בו (ר"ל כשארצה לגלות לכם רק פשוטי הדברים בלי מצוא טעם כי כן הוא לשון דיבור כמו שכתבתי בפתיחה דנזיר. אז גם בחלום אדבר). לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא. שיודע מעצמו תכלית כל דבר עד כי פה אל פה אדבר בו, קגס דיבור דפשוט