ברכת ראש ברכות קיט

בטוא"נ. סוף דבר אני אומר אף שאין אני כדאי לסתור דברים שקבע בשו"ע להלכה אך להראות שמנהגן של ישראל תורה היא שאינם נזהרים כ"כ לזמן בזימון דאנשים כפי שיטת כל הפוסקים הנ"ל ואין דעת שלישית מכרעת נגד כל גדולי הדעת. (ו) ואחרי הדברים והאמת צ"ב מלתא בטעמא. בנשים ועבדים כי לא פורש מאומה. אמאי אין מזמנין וז"ל התר"י נשים ועבדים אימ"ז פרש"י דנשים אימצ"ט ואפילו עם בעליהן דאין חבורתן נאה וקטנים שאינן בני דיעה ועבדים מפרש בגמרא משום פריצות דשטופין בזימה כ"ש עם הנשים עכ"ל ובש"ס ורש"י לא נמצא זה ואי כיוון לשינויי בש"ס נשים ועבדים אם רצו אין מזמנין משום פריצותא קשה דמדלא הקשה על מחניתין אמאי אין מזמנין משמע דבלא טעם זה ניחא ליה רק דמקשי אם רצו אמאי לא ומתרץ משום פריצותא בין דנשים בין דעבדים בקטנים כפרש"י אבל בגדולים לא שמענו וכ"ה פסחים (דף צא) דאין עושין חבורת נשים ועבדים וקטנים ומפרש נשים ועבדים משום תפלות קטנים ועבדים משום פריצותא ושם מותרין בחבורת אנשים גדולים. וראיתי שגם הר"נ פ"ב דמגילה פי' ג"כ הטעם משום פריצותא ולזה ק"ל ממגילה. ונ"ל דאזלי לשיטתם דנשים לעצמן חובה ואמאי לא יצטרפו עם אנשים עז"א משום פריצותא דאין חבורתן נאה בטלו שם קביעות וחיבור מהם וס"ל דקושית הש"ס נשים ועבדים אם רצו אימ"ז אמאי לא לאו ארצו לבד ק"ל וגם לא על נשים ועבדים לחוד דלפ"ז לא א"ש גי' אי הכי כדמחקו בתוס' רק על עיקר הדין ק"ל למאי דמשני דאיכא דיעות דלפי ההוה אמינא דנשים רשות א"ש דלהכי אין מזמנין דמה צירוף יש רשות עם חובה אך למאי דמשני דאיכא דיעות חזר הדבר לחובה כמ"ש הרא"ש וכיון דחובה נינהו אמאי אין מזמנין וקאי הקו' על המשנה רק לחזק הקו' אמר אפי' רצו אימ"ז ומשני משום פריצותא איכא חשש איסור ומחינן להו וא"ש שינוי לשון מהכא לפסחים דשם איתא בזה"ל נשים ועבדים משום תפלות עבדים וקטנים משום פריצות והכא אמר בחד טעמא משום פריצות דכיוון לתרץ גם על מתניתין דמיירי בגדולים וכשרים דלא שייך כ"כ תפלות מ"מ חשש פריצות איכא ואין חבורתן נאה והתוס' דס"ל נשים רשות מחקו גי' אי הכי וע"ע בש"ס במש"ש ולשי' צ"ל בהא דטומטום ואנדרוגינוס אף דלא שייך בהו חשש פריצות וכן חצי עבד וחצי ב"ח, דאין מוציאין את הרבים י"ח צ"ל דתקנת חכמים הי' בלא פלוג כיון דנשים אימצ"ט עם אנשים וגם בהם הו"ל ספק אשה הו"ל ספק חיוב ולא אתי ספק ומוציא מידי ודאי חיוב כ"ה לשיטתם. וע"ע לקמן די"ל בע"א כד' הזוהר דביטול זימון הוא משום דאינם בברית ותורה כאנשים אבל לעצמן י"ל דחייבים וכן דעת הגר"א ז"ל דנשים חייבות לעצמן. (ז) אמנם שי' רש"י ותוס' דסוגיא דעלמא כוותי' דנשים לעצמן רשות אתא שפיר בפשי' דמשום דנשים ועבדים אינם בתורת חובת זימון כלל להכי אימז"ע ואף דס"ל לר"נ לקמן בש"ס דקטן מזמנין עליו היינו לצירוף רשות משום דאתי לכלל חיוב משא"כ נשים ועבדים דלא אתי לכלל חיוב בטלו הקביעות זימון אף לרשות דלא נטעה שהם בר חיובא כאנשים גדולים רק בנוע"ב ק"ל לש"ס אם רצו אמאי לא ומשני משום פריצותא ואתי שפיר נמי בטעמא דטומטום ואנדרוגינוס וחצי עבד דאימצ"ט ואימ"ז משום דיש בהו צד פטור הו"ל אין מחויב בדבר. ול"ק כלל קו' הר"נ ממגילה דמוציאם דשם גם נשים חייבות וא"ש. אך ראה זה מצאתי ברש"י ערכין (דף ג') ד"ה נשים מזמנות לעצמן שלש נשים וכן שלש עבדים אבל אין שתי נשים או שני עבדים מצטרפין עם שני אנשים לפי שיש באנשים מה שאין בנשים ועבדים שאין הנשים אומרות ברית ואין עבדים אומרים על נחלתינו וכ"כ התוס' שם. ולכאו' י"ל שמה שפירש"י זה בערכין ולא בעיקר מקומו הכא משום דכאן י"ל דס"ל נשים רשות וא"ש בפשי' כמ"ש רק בערכין דמרבה מהכל חייבין נשים וצריך טעם למה אין מזמנין כיון דחובה הם וטעם פריצות לא ניחא לי' לז"כ בע"א. אך אין זה כלום דהא רש"י ס"ל כאן דרשות היא. וכן התוס' מסקו התם וצ"ל דרשות היא כו'. לזה נ"ל דכוונתם בזה לפי דק"ל אמאי יוגרע נשים ועבדים מקטן היודע למי מברכין דמזמנין עליו ואף אי נימא דהתם רשות הא מוכח בערכין שם דמרבה מהכל חייבין בזימון קטן ולא אשה ועבד דאפי' לרשות אימ"ז. ואפי' אם נימא גם בזה דקטן שאני דאתי לכלל חיוב הא תינח אשה אחת אבל בג' נשים דרצו מזמנין למה אימצ"ט לזימון נשים כלל ואין לומר דמצטרפין כהאי גוונא הא מדמרבה שם קטן ולא בכהאי גוונא ג' נשים עם ב' אנשים ש"מ דבכל ענין אין מצטרפין ולפי דשם מוכח כ"ז הטעים רש"י בטעמו משום דאין נוסח ברהמז"ו שוה בטל שם קביעות מהם ולא דמי לקטן דבר מינו הוא. ולזה נ"ל מש"כ אין שתי נשים מצטרפין עם שני אנשים דהצאן קדשים והצל"ח מחקו תיבה שני דאנשים דהא לא בעינן ד'. גם רצונם לומר דרש"י ס"ל דאשה אחת מצטרף ע"ש וכ"ז אינו דלמאי כתב זה התם. אך נ"ל דט"ס המצוי יש כאן שהי' כתוב ש' נשים או ש' עבדים עם שני אנשים והי' ר"ל שלש נשים כו' וטעה המעתיק לכתוב שני כו' וכוונתו כמ"ש ועפ"ז נכון סמיכת דברי התוספות שאחר שכתבו טעם זה ענו ואמרו וצ"ל דרשות היא לנשים כו' לפי דטעם זה אינו מספיק אם, נאמר בנשים חובה שיפטרו מזימון מט"ז ס"ס דנשים יוכלו לזמן עליהם דיש בכלל מאתים מנה ואי"ל דגזרו אולי יוציאו הנשים טומטום ואנדרוגינוס יוכיחו דמחייב ומצטרף ואימ"ו ולא גזרו זה בזה. ועוד א"כ גם בג' נשים עם ג' אנשים לא יזמנו עליהם אנשים וזה אינו כדאי' בתשו' הרא"ש שכ"ל ומעשים בכ"י יוכיחו וטעם פריצות לא ס"ל להכי כתבו דצ"ל דנשים רשות וי"ל ה"ט וא"ש. (ח) ובזוהר תרומה (דף קסח ע"ב) אי' דנשים פטורות מברכת מזונא לאפקא ידי חובה דהא לית בהו ברית ותורה ושם קאי אברכת זימון במותב תלתא משמע שמט"ז בטל זימון מהם עם אנשים להוציאם י"ת אבל בברהמ"ז דעצמם לא מיירי והמ"א (בסי' קפז) הבין בע"א ולא נראה יעוש"ה. וטעמם נ"ל דלא כפי' המפרשים גזירה אולי יוציאם נשים בברהמז"ו דזה אינו וכמו שכתבתי רק דמט"ז בטל שם קביעות ביניהם וממילא מצוה לחלק. אך קשה מאי הקשה הש"ס הכא נשים ועבדים אמאי לא הא י"ל משום דאין נוסחם שוה וכן הפליא הצל"ח. וי"ל. דנשים אינם ג"כ בנחלה כעבדים כדאי' ברש"י לעיל (דף כ' ע"ב) וברית ג"כ אינו מעכב בעבדים דכל חיוב עבדים מנשים גמרינן ואם רצו אימ"ז איסורא משמע ומשני משום פריצותא. ויותר נ"ל עיקר דרש"י לא כתב טעם זה רק להטעים דמש"ה לא שייך צירוף יחד להודות לה' בלשון נברך כיון דאין הודאתם שוה דע"ז העמיד רש"י דבריו על ג' נשים לב' אנשים דמוכח מש"ס שם דגם כה"ג אימצ"ט אבל ג' נשים עם ג' אנשים ודאי מז"ע כמש"ל בשם הרא"ש אבל בנשים ועבדים אפי' יש בכל אחד כדי זימון אין מזמנין זע"ז להכי ק"ל אמאי לא ומשני משום פריצותא ומצוה לחלקם ולא היה יכול לתרץ משום דאינם שוים בנוסחם להכי אימ"ו זא"ז דמלבד שכ"ל דאינו מעכב אף גם כי י"ל דיברך המזמן ברז"י עד הזן את הכל ואח"כ יברכו כל אחד ואחד לעצמו דכצ"ל ג"כ בבעי' דרבינא לעיל (דף כ') אי נשים מוציאין הרבים דר"ל בברכת הזן לבד וכמש"ש. אך לצירוף זימון א"ש פירש"י כיון דחלוקים בברכותיהם בטל זימון מהם דעיקר בר"ז הוא שיהא המברך יוכל להוציא כל ברהמז"ו כמו שכתב במ"א ולהכי לא דמי לקטן דבר מינו הוא ובתי' כתבתי עוד ועת לקצר:

(ט) ועתה נתנה ראש ליישב פתח דברינו מה דשנה רבי