ברכת ראש ברכות קיח

ולא אמר לאתויי טומטום ואנדרוגינוס אך אולי ס"ל דזה פשי' דהם ספק חיוב ומרבה קטן דלאו בר חיובא ודוחק דהיכי פשיטא זה כ"כ דהא י"ל כיון שהם ספק אשה ואימ"ו ה"ה לצירוף קמ"ל דמצטרף ומנ"ל לרבויי קטן אלא ודאי דס"ל דטומטום ואנדרוגינוס באמת אימצ"ט לשאינם מינם. אך זה ודאי יש להוכיח מדלא אמר אשה ועבד ש"מ דגם אשה אחת אימצ"ט ודלא כמהרי"כ שכ״ל. ולמ"ש א"ש מה דהאריך בתוספתא טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין הרבים אנדרוגינוס כו' דהנך תיבות אין מוה"ר מיותר דהא פרט אח"כ דין אנדרוגינוס וטומטום די"ל דרישא קמ"ל אף שאכלו עם ג' אנשים דאין מואה"ר ואח"כ אשמועינן דין דאמצ"ט ונקט בלשון מוציא דזה, בזה תליא דהא לא מצי למיתני טומטום אימצ"ט למינו דאמאי אימצ"ט דחדא מינא נינהו רק הצירוף תלוי בזימון כיון שאין מזמנין בטל צירופם וה"ה בכל הנך דחשיב י"ל כן. וע"ע לקמן מה שכתבתי בשי' רש"י למעליותא. (ד) עוד בה שלישי' דעת הסמ"ג להכריע דנשים לעצמן רשות אך כשאוכלות עם זימון ג' דאנשים גם הם חייבות לזמן אף באחת או בשנים ובזה השווה ש"ס ברכות וערכין והב"י קבע זה לפסק הלכה בשו"ע (סי' קצז ס"ז) ואחריו החזיק הב"ת בתוקף דעה זו שכ"ה ג"כ דעת הר"נ והרא"ש בתשו' וכתב בטעמו דנשים לעצמן דמס"ל בחיוב ברהמז"ו מה"ת לא תיקנו רבנן זימון בנשים אבל כשאוכלות כו' ע"ש ומלבד שהוא נותן טעם לפגם דתלי תניא בדלא תניא שדין נשים פטורין הוא מהברייתא ורק רבינא מספ"ל בזימון ולכמה פוסקים נפשט דחייבות מה"ת וכן דעת הר"נ מבואר בפ' לולב הגזול (דף לח) וזה הי' מהעלם עין הב"ח (בסי' תרפט) וכתב מה שכתב ע"ש. גם פליאה דעת זה מדתנא בתוספתא דנשים פטורות ואימ"ו דלשי' צ"ל דפטורין לעצמן ואימ"ו אה"ר היינו בשאכלו עם ג' אנשים דחייבות אפ"ה אימ"ו משום פריצות הרי אפסקי' בסכינא חריפא. והפשוט מבואר דתלה זה בזה דפטורין ולהכי אימ"ו וכן בטומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק ואימ"ו משום ספק אשה ולקמן יבואר עוד גם ה"ט דפריצות לא שייך לשי' בטוא"נ דבשלמא לשי' הר"מ והר"נ דנשים עם אנשים פטורות משום פריצות אף בטוא"נ דלא שייך בהן משום פריצות כדאי' באהעו"ז (סי' כ"ב) דמותרים להתייחד עם אנשים לא חילקו חכמים כיון שידוע לכל שהם ספק אשה והו"ל ספק חיוב דאימ"ו ודאי חיוב וכ"ה בחצי עבד וחב"ח משא"כ לשי' הסמ"ג דעם אנשים נתרבה חיובם רק שאימ"ו משום פריצות א"כ בטוא"נ וחצי עבד דל"ש ה"ט משום פריצות מהיכי תיתי לא יוציאו דלחשש איחלופי בנשים לא שייך למגזר ואולי ס"ל הטעם דאימ"ו כמש"ל בשי' רש"י משום ברית ותורה דא"י להוציאם להכי גם בזימון אינם וגם זה דוחק הוא דרש"י לא כתב טעם זה אלא על אם רצו כו' אבל על זימון חובה לא שייך טעם זה דהא יכולים אח"כ לברך בעצמם ובפרט לשי' הר"מ דברית ותורה אינו מעכב. ועוד לרב דלא אמר ברית ותורה מאי א"ל. ומש"כ הב"ח בשם הר"נ כהסמ"ג כבר כתבתי לעיל דאינו כן רק דס"ל גם לעצמן חובה. ימש"כ דהיכא דאיכא ג' מצטרפין גם הנשים ר"ל מצטרפין לזמן על אנשים דומיא דקריאת מגילה וא"כ לכאורה קשה מהתוספתא שכ"ל. אך האמת יורה דרכו דכוונתו בג' נשים דחייבים בזימון לדעתו מצטרפין לזמן אאנשים ולא חיישינן לפריצות כיון שאין צירופם ניכר וס"ל להר"ן דנשים חייבות מה"ת וכמו שמבואר בר"נ פ"ג דסוכה ובלא"ה צ"ל כן דאיירי בשלשה נשים דאי בב' נשים הא עדיין צירופן ניכר דהא בלא האנשים היו מברכות בלא זימון אלא ודאי כמ"ש. גם מש"כ בשם הרא"ש במח"כ משם מוכח להיפך דאין חיוב אנשים חל על הנשים באחת או שתים רק דמיירי בג' נשים שאכלו עם אנשים דלדעתו נשים חייבות בזימון עז"א שיוצאות בזימון אנשים מק"ו דנשים מזמנות לעצמן דאי נימא דאיירי באשה אחת או ב' דחל חובת זימון להם מחמת זימון דאנשים פשיטא שיוצאות בזימון אנשים דהם חייבוה והם פטרוה אלא ודאי כמ"ש וכ"ז ברור לאמתו בס"ד. (ה) והנה בהשקפה עומד לנגדי התוס' סוכה (דף לח) ד"ה באמת שכתבו ובתוספתא קתני גבי ברהמז"ו דאין אשה מוציאה הרבים י"ח כו' הרי דגרסו בתוספתא ברהמז"ו דע"ז פלפלו שם אי נשים תייבו' בברהמ"ז מה"ת עיי' במהרש"א ומהרמ"ל מש"כ והגיהו שם. אך אחר עומק עיון אמתי נהפוך הוא דמשם סייעתא דלי דגם הם גרסו הכל חייבין בזימון כו' דאי לא"ה תמוה איך י"ל דחייבות מה"ת הא בהדיא מבואר בתוספתא דנשים פטורות ואין מוה"ר. ומצאתי בחשו' שער אפרים (סימן יב) שעמד ע"ז בקושיא גם בלא"ה דבריהם צ"ב והג"ה לפי' המפרשים ע"ש. לזה חלקי אמרה נפשי לכוין האמת במי שאמרו דהן הן הדברים הנאמרים בסמ"ג וז"ל גרסינן בפ"ק דערכין הכל חייבים בברהז"י לאתויי נשים ותימה דבפ' שלשה שאכלו משמע דנשים רשות ואומר ר"י דלעצמן רשות וכשאוכלות עם אנשים חייבות ויוצאות בזימון שלנו ואימ"ב לעצמן עכ"ל ודעת ר"י לא איתפרש היכא ובזה דעת קדושים אמצא בתוס' סוכה הנ"ל דס"ל לעצמן רשות ועם אנשים חייבות וגרס בתוספתא הכל חייבין בזימון כו' נשים ועבדים וקטנים פטורות ואין מוציאין הרבים וס"ל דפטורות לעצמן רק הא דאין מוה"ר ק"ל כיון דמרבה בערכין מהכל לחיוב נשים וצ"ל כשאכלו עם אנשים אמאי אימ"ו את הרבים וניחא להו דמשום ברהמז"ו הוא שא"י להוציאם מה"ת ועיקר זימון לברך כל ברהמז"ו כמ"ש המ"א (בסי' קצג ס"ק ח') וגם כי זה הטעם הוא נמי לברכת זימון כיון שהאנשים אכלו לשובע ונתחייבו בזימון מה"ת אין האשה מוציאם דגם ברז״י שלה אינו אלא מדרבנן כדין ברהמז"ו ועז"כ ואין יכול לדקדק מכאן בברכת המזון דאורייתא (כ"ה בכל נוסחות ישנות כמ"ש מהרש"א ומה שנדפס כעת הג"ה במהרש"א בשני תצאי ריבוע תיבות דחייבות איזה תלמיד טועה הגיה זה רק שלשון התוס' הי' בברכת בבי"ת ורש"ל הגיה דברכת בדלי"ת ועז"כ שם מש"כ) ר"ל לפי ה"ט שכתבו מוכח מכאן דמיירי בברכת המזון דאורייתא והיינו שאכלו כדי שביעה, דדלמא לא הוי דאורייתא (ר"ל דמיירי בכל גוונא א"י להוציא אה"ר אף בשיעור דרבנן וה"ט) כיון דאימצ"ט לזימון כדתנן בפרק ש"ש אימ"ו (ור"ל כיון דאימנ"ט משום פריצות ה"ה, אפילו בג' אנשים דבלא"ה הוי זימון אין מוציאות כדי שלא יטעו להצטרף גם יחד) אף על פי שהאיש מוציאן (ר"ל מדמרבה לחיובא עם אנשים ע"כ צריכין לצאת בזימון דאנשים ול"ת לצירוף) שאני איש דחשיב טפי (ור"ל דבזה ליכא למיטעי אבל בזימון דנשים אם יזמנו יאמרו ג"כ הנשים מצטרפות) א"נ משום דרבים זילא בהו מלתא דהרי מגלה כו' ולפי הנך תרי טעמי אין נ"מ בין חיוב ברכת המזון, מזימון דאורייתא או דרבנן ובין אם אכלו שיעור שביעה דאורייתא או לא. ומש"כ ובתוספתא קתני גבי ברכת המזון ר"ל בדין ברכת המזון. ולפי דלהס"ד ס"ל הטעם דתלוי אי ברכת המזון בנשים מה"ת נקטו ברכת המזון ועיקר דין דהתוספתא בזימון מיירי וז"ב בדעתם. ומקום הניחו לי המפרשים לבאר אמתת כוונתם בלי שום הג"ה. והשתא דאתינא להכי הרי שלך לפניך פי' הסמ"ג בשם ר"י ומילתא בטעמא ליישב מה דק"ל לעיל. ומעתה הבט נא וראה אם זה מוסכם להלכה דטעמם בהס"ד דברכת המזון דרבנן דחו בעצמם דאין לדקדק מכאן כו' וגם ה"ט דרבים זילא מילתא כמו גבי מגילה תמוה דמזה ראיה להיפך לדעת כל הפוסקים דהא מאן דס"ל דנשים חייבות במקרא מגילה ס"ל ג"כ דיכולים להוציא כדאיתא ברש"י ערכין (דף ג') ובר"נ ורא"ש ולהבה"ג דס"ל אימ"ו ס"ל דפטורים מקריאה וחייבים בשמיעה עי' בתוס' שם ולא נשאר אלא טעם זה דחיישינן לצירוף ומשום פריצות וכבר כתבתי לעיל כמה חלוש טעם זה