ברכת ראש ברכות קיז

ברכות המצות דאף בשינוי דקנא' אינו מברך וז"ב ועל"ק:

שם נשים ועבדים וקטנים אין מזמנין עליהן כאן שנה רבי בלשון רבים ועוד יש מקום קפידא בזה דהא נשים ועבדים מזמנין לעצמן רק לצירוף אינם והיל"ל אשה ועבד אין מז"ע. (א) ולכאורה יש ראי' מכאן לדעת הרי"כ שהביא הטוא"ח (סי' קצט) דאשה אחת מצטרף וה"ה בעבד וכן קטן למאי דס"ל לר"נ לקמן (דף מח) דקטן היודע למי מברכין מזמנין עליו ודעת הכלבו דב' קטנים לא י"ל להכי נקט בלשון רבים. אך דעתו דחוי' כמ"ש לקמן. גם הש"ס (דף מז ע"ב) על רב אסי דס"ל קטן המוטל בעריסה מזמנין עליו מדתנן קטנים אין מז"ע ולא משני דמתני' מיירי בשנים שנים ש"מ דפסיקא להו אפי' חד חד אימצ"ט והדרי קושי' לדוכתיה. וליישב זה נתנה ראש לחקור הדורות מראש שיטת הראשונים ויפיקו שרשי דינים וממוצא דבר נשכיל דבר. וז"ל הרמב"ם (פ"ה מה"ב ד"ו) הכל חייבין בברכת זימון כהנים כו' נשים ועבדים וקטנים אין מז"ע אבל נשים מזמנות לעצמן ועבדים מזמנין לעצמן. אנדרוגינוס מזמן למינו ואימ"ז לנשים ואנשים מפני שהוא ספק והטומטום אימ"ז כלל. והכ"מ מקורו לא הראה. והב"י כתב הכי תניא בפ' ראוהו ב"ד גבי תקיעת שופר כו' ע"ש. ותמיהני מה ענין זה לתקיעת שופר דשם הנשים פטורות לעצמן אבל ברהז"י דמזמנות לעצמן למה לא יזמנו טומטום ואנדרוגינוס עם נשים עכ"פ גם באנדרוגינוס כתב שם טעם מלבו מפני שהוא גרוע מהם נגד לשון הר"מ מפני שהוא ספק. והאמת שהוא מקור נפתח מתוספתא פ"ה וז"ל הכל חייבים בברכת המזון כהנים כו' ומוציאין את הרבים י"ח טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין את הרבים י"ח אנדרוגינוס מוציא מינו ולא שאי"מ טומטום אינו מוציא מינו ושא"מ מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא מינו ישאי"מ נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים י"ח באמת אמרו אשה כו' והמפרש שם כתב דס"ל נשים אינם חייבות בברהמז"ו מה"ת וזה אינו דהא רבינא הוא דמספ"ל. והאמת הוא שט"ס ברהמז"ו וצ"ל ברכת הזימון כהנים כו' וזו היא הברייתא המובא בריש ערכין הכל חייבים בזימון כהנים וא"ש מה דאי' שם אח"כ בעשרים נחלקו ובלבד שלא יהא בהם אחד שפוטרין אותו מן הזימון ור"ל טוממום ואנדרוגינוס וכ"ש אשה ועבד שפטורין וא"כ אין הנשאר רשאין לחלק מזימון עשרה שנתחייבו עמהם ולכאורה יקשה מכאן דתנא נשים ועבדים פטורין ע"ד התר"י והרא"ש שכתבו נשים לעצמן חובה. ונ"ל שכ"ה דעת הרמב"ם דכלל הא דנשים מזמנין לעצמן עם יתר החיובים טומטום ואנדרוגינוס דמזמנין ואין מואה"ר. ועוד כ' בחי' לקמן (דף מח) כלל בלשון הר"מ היכא דתנא מזמנין ר"ל לחיובא ע"ש. וכ"ה דעת הר"נ פ"ב דמגילה בהא דהכל כשרין לקרות המגילה לאתויי נשים כתב וז"ל וי"א שאעפ"י שהן מוציאות אין מצטרפות לעשרה כברהמז"ו דנשים מזמנין לטצמן ואין מצטרפות למנין ג' לזמן עם אנשים משום פריצות וא"א לומר כאן שמוציאות ואין מצטרפות אלא ודאי דמצטרף ושאני הכא דע"י צירוף אין שינוי ברכה אבל זימון דהוי שינוי בברהמז"ו, וניכר צירופם איכא למיחש לפריצותא ודכוותה נמי בברהמז"ו היכא דאיכא ג' בר מנשים מצטרפין גם נשים עמהן ע"ש, ואי ס"ל דנשים לעצמן רשות מאי ק"ל ממגילה דלמא טעמא דפריצות אינו מספיק אלא לרשות ולא לחובה כמגילה ועוד דכתב דכוותה בברהמז"ו היכא דאיכא ג' אנשים מצטרפין אף נשים משמע דמצטרפין לחיובא ולהוציאם י"ח דומיא דמגילה ואי אינה מחוייבת בדבר אימ"ו רבים י"ח ומ"ע מזה לקמן. (ב) וליישב זה צ"ל דס"ל דהא דטרבה בערכין הכל חייבים לאתויי נשים לחובה הוא דמזמנין לעצמן ובתוספתא דתנא פטורים מיירי בצירוף עם אנשים שפטורה ואימצ"ט ואין מוציאין הרבים ומיירי גם בשאכלה עם ג', אנשים אף שבלאו איהי הם מחוייבים אין מצטרפות ואין מוציאין הרבים וכמ"ש עוד לקמן (אות ד') וטומטום ואנדרוגינוס חייבין מספק אף עם אחרים בין לצירוף שנים לחיוב זימון או לג' ואין מוה"ר משום ספק אשה וה"פ אנדרוגינוס מוציא מינו וג' אנדרוגינוס שאכלו יחד חייבין לזמן ומוציאין זא"ז ואימ"ו שאי"מ אף דחייבין מספק אין מוציאין וטומטום שאינו מוציא מינו אין לפרש שאימ"ו אבל חייבין כשאכלו לעצמן דזה אינו כיון שכל אחד אימ"ו אימצ"ט לחיוב דמי יוציאם וצ"ל דהיא גופא קמ"ל שאף בטומטום דלא שייך פריצותא לא חילקו בהם ואינו מוציא ומש"ה ג"כ אימצ"ט. גם נ"מ בשלשה טומטמין שאכלו עם ג' אנשים או נשים דחייבין מספק אינם רשאים לחלק כיון שאינם מוציאין את מינו צריכים שאיש אחר יוציאם ולפי מה דמספ"ל לרבינא דנשים פטורות מה"ת מברהמז"ו צ"ל הא דתנא בטומטום ואנדרוגינוס חייבין בשאינו מינו ואינו מוציא ומשמע אפי' לנשים כדכתב הרמב"ם וצ"ל שהנשים יוציאום אף שהם בספק איש י"ל דמיירי בשיעור דרבנן כדתנא בתר הכי אשה מברכת לבעלה ומוקי הש"ס בשיעור דרבנן ועוד כתבתי בחי' בכמה גווני. והנ"ל עוד מה דקשה ע"ד הרמב"ם דהשמיט דין דחצי עבד וחצי בן חורין אינו מוציא לא מינו ולא שאי"מ השנוי בתוספתא אצל טומטום ואנדרוגינוס דה"ט דלפי מש"כ הר"מ שם דנשים בספק חיוב מה"ת א"כ אינו דומה לטוא"נ שכתב הר"מ דאינו מזמן ומשמע דברהמ"ז מוציא למינו ושאי"מ אף שהם בספק אשה דה"ט משום דהו"ל ספק ספיקא ספק איש ואת"ל אשה שמא אשה חייבת מה"ת. וכן נשים מוציאים אותם מס"ס ספק שמא נשים חייבות ואת"ל פטורים שמא גם הם אשה אבל חצי עבד וחצי ב"ח לא מיבעי דאינו מזמן אף גם בברהמז"ו אינו מוציא דלא אתי הצד עבדות דספק חיוב ומוציא ודאי חיוב. ואף אם משכחת לה דאינו מזמן ומוציא באכלי שיעור דרבנן לא מיירי בחילוקי דינים דאף דבתוספתא שנה להו לפי דשם מיירי הכל בחד גוונא אי נשים חייבים מה"ת חצי עבד נמי מוציא בברהמז"ו ואי אינם מה"ח א"כ גם טומטום ואנדרוגינוס מיירי בשיעור דרבנן אבל לדידן דמספקא לן לא שוו להדדי להכי לא תנא בהדדי. ובזה יתבאר שיטה זו על מכונו:

(ג) אך כי הנה כן נהגו בנות ישראל שלא לזמן כשי' רש"י ותוס' דנשים לעצמן רשות צריכין למשכוני נפשין אליב' דהלכתא טפי למעליותא ואתיא התוספתא כפשטי' דנשים פטורות גם לעצמן ומרבי מהכל לרשות וקמ"ל דלא אמרינן מצוה לחלק כדין שנים שאכלו דש"ה דאיכא דיעות חשיבי להודות לה' ואשמועינן ג"כ דאין מוה"ר כיון שאינם מתוב"ד דלא נימא ברז"י שאני דהו"ל ברכת שניהם כמ"ש רש"י, לקמן וטומטום ואנדרוגינוס חייבין מיירי בשאכלו עם אנשים ואנדרוגינוס אף שאכלו בעצמן חייבין מספק כיון שמוציא מינו וג' טומטמים אין מצטרפין גם יחד דבטל זימון בהם כמש"ל. ויותר נ"ל לשי' רש"י דנשים פטורין ואין מצטרפות ואינם בת חיובא כלל ה"ה בטוא"נ אף שחייבין מספק היינו בשאכלו עם ג' אנשים אבל להתחייב בצירוף לב' אנשים כיון שהם חלוקים למיניהם כעין שכ' הכ"מ בדעת הר"מ. ואף דלעיל כתבתי לשי' הר"מ בענין אחר דמצטרפין לשנים ואימ"ו היינו לשי' דס"ל דה"ט משום פריצות וגם בטומטום ואנדרוגינוס לא חילקו כי' א"כ גם לשנים כן הוא אבל לשי' רש"י דס"ל נשים לאו ב"ח ולהכי אימצ"ט ואימ"ו גם טוא"נ א"צ לומר בו לא פלוג ולמאי נימא דלב' מצטרף ואימ"ו דממ"נ אם הוא אשה אינם בת חיוב זימון כלל ולפ"ז י"ל דאינו מוציא לשאי"מ ר"ל לאנשים ונשים ועיקרו, קמ"ל דאין מצטרף ודומי' דטומטום וחצי עבד דאימ"ו את מינו דר"ל נמי דאומצ"ט כמ"ש, ולכאורה יש לדייק כן מערכין דאמר הכל מצטרפין לזימון לאתויי קטן