ברכת ראש ברכות קיד

ועניית אמן מהני לפטור. וכתב עוד ובלאו טעמי דר"ת י"ל לפטור המוהל משום שהראשון לא זכה במצוה כו' והיינו דלטעם זה מהני גם לשאר פוסקים שס"ל דבמצוה תליא ולפי זה האידנא דאין מגבין דיני קנסות רק באם תפס לא מפקינן מיניה [הך דינא דר"ת דעניית אמן נפל בבירא] דהא אם יתפוס יוכל לטעון קים לי כהנך רבוותא דס"ל היו"ד זהובים היא שכר מצוה וא"ש מה דהשמיט הטור הך דינא דעניית אמן דלפי מש"כ פי' הסוגי' תלוי אי נפסוק כר"נ אי כר"ש וכבר הביא הטור דעות בזה (בסי' ר') רק לחומרא חשש לדעת ר"ש שימתין עד הזן:

(ז) העולה מכל זה לדינא דמי שתפס מהאב למול או כיסוי משוחט ודאי חייב לשלם יו"ד זהו' לכ"ע אף לדעת ר"ת וכמ"ש הסמ"ע וכן בכוס של ברכה חייב מ"ם זהו' ולרש"י בברכת זימון אף בלא כוס חייב יו"ד זהו'. אך במצוה הנעשה ע"י אחרים ס"ל לר"ת דשכר מצוה ליכא רק שכר ברכה ובזה מהני עניית אמן לפטור ולשי' רש"י וסייעתו העיקר שכר מצוה רק דנחלק לפי הברכות שבה וא"כ לא מהני עניית אמן וכ"ה דעת הרש"ל. והא דמרגלא בפומי דאינשי במי שכיבד לחבירו בברהמז"ו שמכבדו בארבעים זהו' דהש"ך תמה ע"ז ומשוי להו לטועה. זה אינו דהנח לישראל דבני נביאים הם. וזה ע"פ שיטת רש"י להוציא אחרים י"ת בזימון שוה מ"ם זהו' ולר"ת בעי ג"כ כוס. וכ"ז ברור ואמת למחלקותיהם דתליא במחלוקת ר"נ ור"ש כאמור:

(ח) הדרן לדינא דידן דמוכת לשיטת רש"י וסייעתו דברה"ז מה"ת כברכת המזון ואף בשלשה דסתמא אמר כוס ש"ב שוה בזימון ג' אף בזימון שלשה גם ר"ת דפליג לא על גוף הענין רק אזיל לשיטתו דס"ל כרב ששת ואינו נחשב לברכה בפ"ע דכוללו עם ברכת הזן להכי לא חשיב לי' בפ"ע מ"מ עכצ"ל דס"ל בר"ז מה"ת דאל"כ יקשה לר"נ למה לא חשיב ליה ה' ברכות אלא ודאי דלא חשיב אלא ברכות דמצוה של תורה ולר"נ לא חשיב הטוה"מ דמדרבנן היא ולר"ש אפיק בר"ז ועייל הטומ"ט דס"ל מה"ת הוא וכמש"ל ואף דלא חשיב בר"ז לברכה בפ"ע מ"מ זו התוס' דברים דזימון הוא מה"ת מריבויא דאת הטפל לברכת המזון כמו שיבואר. וכן נ"ל להוכיח דאין חילוק בין זימון שלשה לעשרה מהא דאיתא לקמן (דף נ') ברבא כדהוי אכלי בבי ר"ג מברכין ג' ג' משום קפידא, דר"ג והא ודאי דמטעם זה לא יעברו אדאורייתא והוי מגלי ליה טעמא וח"ו לא חשיד ר"ג כולי האי לעבור על ד"ת רק זה למצוה מן המובחר מדרבנן משום דבי עשרה שכינתא שרי' ור' יוסי הגלילי ס"ל ממקהלות דהוא אסמכתא ולהכי אקילו בה מפני דרכי שלום וזה שכתב הרשב"א והא דרבנן היא ור"ל מה שמברכים בשם אבל עיקר זימון הוא מה"ת וכן בדין דמה יוסיף תת כח במה שמזכיר את השם בלא מלכות הא פסקינן כר"י דאמר כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה. ואי תקשה אם הוא מה"ת ובפרט לר"נ דהוא ברכה בפ"ע למה באמת מקלינן בה שלא לברך בשם ומלכות. כבר נשאל הראב"ד ע"ז הובא בחי' הרשב"א ר"פ הרואה וכתב משום דאיכא בעיקר ברכת המזון שם ומלכות לפיכך הקילו בה. ולכאורה אין טעם זה מספיק והוספתי נופך טעם לשבת דהא בר"ז מאת ה' מרבי לה לקמן ואת ריבויא דרשו מזה ליטפל לברכת המזון כדדרשינן בעלמא מאת בשרו את הטפל ומאי ניהו שערו וכיון דהכתוב איטפל זה לברכת המזון לפיכך חלקו חכמים בתקנתן דהזן פותח וחותם בברוך ובר"ז העמידו על ד"ת דודאי מה"ת אפי' בלא שם ומלכות הוה ברכה וכה"ג מצינו בשבועה דמן הדין עיקר שבועה בשם כדאיתא בשבועות (דף לה) ומ"מ גם שבועה בסתם הוי שבועה כדאיתא בפוסקים הובא בי"ד (סי' רל"ז) ואדרבה מזה מוכח דמה"ת הוא דאי הוה מדרבנן איך היו מתקנין ברכה בלא שם ומלכות כיון דאמרו כל ברכה שאין בו שם ומלכות אינה ברכה ואמאי קרי לה ר"ג ברכה בפ"ע אלא ודאי דהעמידו על ד"ת אלא דבזה פליגי רב נחמן ורב ששת דר"נ מסמיך ליה מאת הסמוך לוברכת להיות ברכה בפ"ע ורב ששת מסמיך ליה ליטפל לברכת הזן. ובתוס' (דף מו) כתבתי ענין נכון בזה ליישב גי' ירושלמי ובבלי ע"ד פלוגתא זו והדברים מאירין ואכ"מ. ובדין השמש שאכל כזית או אחד אכל ירק הגם דזה ודאי מדרבנן לרוה"פ, דס"ל דבעי כדי שביעה כעין דאורייתא תיקנו ובמש"כ אזדא להו כמה ראיות שכתבנו בפתח דברינו שזימון אינו מה"ת:

(ט) ועדיין נשאר שנים ושלשה גרגרים בראש אמיר הנצב בפתח השער הזה ליישב על כנו העומד לנגד דאי בר"ז מה"ת מנ"ל לרבנן לאקולי בה כ"כ דליבעי הסיבה ונשים פטורות וקטנים היודעים למי מברכים מצטרפים ועם הארץ דתנא הלכתא אין מצטרפים. גם כמה מרבנן סברי דחילוק ברכות עדיף. ואומר אני דמכל זה אין ראי' כלל דכה"ג מצינו בכמה מקומות שעיקרן מד"ת ופירושן מד"ס. ועיין בר"נ ר"פ יוה"כ בדין חמשה עינוין שכתב אף דכולהי עינוין מדאורייתא נינהו אלא דכיון דלא כתיבי בהדי' אלא מריבויא דשבתון קילי ומסרן הכתוב לחכמים והן הקילו בה כפי מה שראוי. וכה"ג כתבו הפוסקים בדין מלאכת חולו של מועד וכ"ה בזימון כיון שהדבר תלוי בקיבוץ הדעות לזמן יחדיו להודות לשם ה' וסמכו רבנן אקרא דגדלו יחדיו שיהיו השלשה כולם בהזמנה אחת או מלימוד אחר והם ידעו ברוח קדשם מי ומי ראוי להודות ובאיזה אופן יזמינו יחדיו והם אמרו דנשים פטורות דלאו בני דעה נינהו כ"כ ומ"מ אם רצו מזמנין. עוי"ל כיון דאפי' בכמה נשים אינו ראוי לברך בשם ה' כמ"ש הרמב"ם ובשו"ע (סי' קצ"ט) לזה לא רמו חיוב עליהם אף בלא שם כיון דאינם ראוים לברך בשם ומלכות דזה עיקר ברכה גם בסתם ברכה אינם ובשני אנשים פליגי רב ור"י ואיתא בירושלמי דפליגי אי חשיבי דעות בשנים ומתלי תלי הך פלוגתא בפלוגתת שמואל ור"י בסנהדרין בשנים, שדנו וכל כה"ג מסרו הכתוב לחכמים ולזה מצינו דאקילו בה בקטן המוטל בעריסה או בשנים ושבת אך אח"כ מסיק הש"ס הלכתא דלא ככל הנך רק כדר"נ בקטן היודע למי מברך מזמנין עליו וא"כ לכאו' מוכח מזה דבר"ז מן התורה דלהכי החמירו אפי' בקטן דאי בר"ז גופי' מדרבנן הו"ל בקטן תרי דרבנן וקיל חיוביה לרמי' מחמתיה החיוב על שנים שאכלו. ועוד דדעת כמה פוסקים דבדרבנן לא. חמירי כ"כ לחנך הקטן אלא ודאי דזימון גופי' מה"ת ולהכי אחמירו רבנן גם בחינוך קטן. ומ"מ נראה דהא דר"ג בקטן אינו אלא לרשות ולא לחיובא אף מדרבנן כי לא נוכל לומר שמחמת הקטן ירבה החיוב על השנים כיון דהקטן גופי' לאו בר חיובא הוא בעצמו רק מצות אביו עליו לחנכו כדאי' ברש"י לקמן (דף מח) וכ"ה בירושלמי שם ואף דאיכא קצת גדלו מ"מ לא עדיפא מנשים דפטורות ואם רצו מזמנין ואפי' בעם הארץ שאינו אוכל חולין בטהרה הקילו בה דלא היו מזמנין כ"ש על קטן אלא ודאי לרשות היא, ובזה ניחא הא דחששו התוס' והרא"ש שם להירושלמי אר"י זימנין סגיאין אכלת כו' ולא עבדינן עובדא עד שהביא שתי שערות והא הלכה פסוקה היא בש"ס דידן דקטן היודע למי מברכין מזמנין עליו אך למש"כ דזה לרשות י"ל דלא רצו למיעבד עובדא עד י"ג שנים גמורות מאיזה טעם שידעו בזה ואולי משום חילוק ברכות עדיף ויש ג"כ ראי' מהירושלמי שם דמחמיר בספק כודאי כמש"ש בתוס' ד"ה ולית ש"מ דבר"ז מה"ת יעוש"ה:

(י) אך בזה דתני הלכתא כו' ורמי בר חמא דלא אזמין על רב מנשיא ענין אחר הוא דהא ודאי ריבה הכתוב לכל בני ישראל דיברכו בזימון כמו ברהמז"ו כיון דהוא בכלל ברהמ"ז וגם עם הארץ בכלל והבט וראה