ברכת ראש ברכות קיא

(דף נו"ן) בהך דרבא דבריך ג' ג' אף דלא היה מונעם הריש גלותא מ"מ גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת והא דרבנן הוא ור"ל בעובדא דשם וכמש"ש ומשמע דס"ל דעיקר בר"ז מה"ת דאל"כ הכי הז"ל למימר גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת ובר"ז דרבנן היא. אלא ודאי דס"ל דעיקר זימון מה"ת הוא:

(ג) עוד יש להביא ראי' מדתניא בתוספתא פ"ה הכל חייבים בברכת המזון כהנים כו' ומוציא את הרבים י"ח. טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין הרבים י"ח. אנדרוגינוס מוציא את מינו ולא את שאינו מינו. נשים ועבדים וקטנים פטורים ואין מוציאים הרבים י"ח. ולקמן במתניתין ביארתי שהך ברהמז"ו ט"ס וצ"ל ברכת הזמון וזו היא הברייתא המובא בריש ערכין הכל חייבין בזימון כהנים כו' ומזה הוציא הרמב"ם דינו (בפ"ב מה"ב) אנדרוגינוס מזמן למינו כו' והכ"מ שם העלים עין מתוספתא זו וכתב מה שכתב ומה שכתבתי הוא לאמתו כמש"ש. והנה כי כן אם נאמר דבר"ז מדרבנן קשו בה טובי. (א) בהא דתני טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאים הרבים לא מיבעי לשי' רש"י ותוס' דנהגו עלמא כוותייהו דנשים מזמנות רשות וא"כ הא ספיקא דרבנן ולקולא ואמאי חייבין. ועוד אמאי אין מוה"ר י"ח כיון דספיקא דרבנן ניתלי לקולא שהם ספק איש אף גם לשי' שאר פוסקים דנשים לעצמן חובה. והא דתני בתוספתא פטורין מיירי עם זימון אנשים וכמש"ש נמי קשה אמאי טומטום ואנדרוגינום חייבין עם זימון אנשים וא"ת דהחמירו בהם כיון שהם חייבין משני צדדים הא אינן מוציאין אה"ר משום ספק אשה ואמאי חייבין עמהם. ועוד אמאי אנדרוגינוס מוציא מינו והיינו שג' אנדרוגינוס אכלו חייבים ומוציאים זא"ו הא הם ספק אשה ולרש"י נשים פטורות וספק דרבנן לקולא. ולכאורה רציתי לומר הטעם דטומטום ואנדרוגינוס אינן מוציאין את שאי"מ למאי דס"ל ספיקא דרבנן במקום חזקה אזלינן לחומרא עיין בעירובין (דף לה) ובש"ך י"ד (סי' קי) א"כ כיון דאחרים מחוייבים בודאי הרי הם בחזקת חיוב ולא אתי ספק ומוציא מידי ודאי חיוב. עוי"ל אפי' למאן, דס"ל דגם במקום חזקה ספיקא דרבנן לקולא הנ"מ היכא דא"א ע"י אחר אבל היכא דאפשר ע"י אחר הו"ל כלכתחלה ואיסורא דרבנן אית בי' וזה קמ"ל דאף דהם חייבים מ"מ אינם אלא בספק חיוב ואין מוציאין הרבים רק אחר יזמן ובזה י"ל נמי הא דאנדרוגינוס חייב ומוציא מינו אף דלשי' רש"י נשים פטורות מ"מ כיון דיכולים לצאת בזימון אחרים או להוציא זא"ז הו"ל כלכתחלה וכה"ג החמירו בה רבנן דהא דאקילו במילתייהו בספיקא הני מילי בדיעבד אבל לכתחלה העמידו, דבריהם, במקום ספק, אך עדיין קשה מהא דטומטום אינו מוציא את מינו דא"כ בג' טומטמין שאכלו אין מזמנין כלל כיון דכל אחד אינו יכול להוציא חברו וקשה אמאי אין מזמנין נימא גם בהך ספיקא דהם ספק איש דהעמידו דבריהם במקום ספק לכתכלה. ואין לומר משום דהו"ל תרי ספיקי דרבנן שמא כולם בספק אשה ושמא המוציא הוא אשה וכולי האי לא אחמירו בה. דזה אינו חדא דבכה"ג לא אמרינן ס"ס דא"כ אמאי אמרינן בכמה דוכתי דנשים פטורות מה"ת דטומטום אינו מוציא אפי' מינו. עיין בספ"ג דר"ה הא בס"ס אפי' באיסור תורה אזלינן לקולא. ועכצ"ל כמ"ש הטורי אבן כיון שבאותו דבר מצינו ס"ס להיפוך והיינו אם זה הטומטום המוציא עכשיו את מינו יבוא פ"א לצאת ע"י בר מינו נצרך לומר בספק השני דלמא האחר נקבה וא"כ אפי' בדרבנן נמי לא אמרינן כן. ועו"ק דהא הך דינא דטומטום אינו מוציא את מינו משכחת לה ג"כ בכה"ג דחייבין דהיינו שאכלו כמה טומטמים עם זימון דאנשים והם חייבים מספק ואפ"ה הטומטום אימ"ו אף דהם כולם, בספק חיוב ואינן רשאים לחלק ואם כבר זימנו אחרים בלא הם בטל זימון מהם ואי מדרבנן הו"ל למיזיל לקולא בלכתחלה כיון דהם החמירו בלכתחלה זו ובפרט לשי' רוה"פ דס"ל נשים לעצמן חובה וא"כ בחמשה טומטאין שאכלו הרי הם לעצמן חובה ממ"נ ואפ"ה החמירו בה דאינו מוציא אפי' מינו משום ספק אשה. אלא ודאי דזימון מה"ת. וא"ש לא מיבעי לשי' רש"י דנשים פטורות והו"ל ככל ספק תורה שהם ספק חיוב ואינו מוציא את שאינו מינו וטומטום אפי' מינו. ואי"ל הא הוה חומרא דאתי לידי קולא דבהרבה טומטמין שאכלו מפקעת להו מזימון מהאי טעמא דספק אשה. דזה ל"ק כיון דהם בספק עומדים וא"י להוציא זא"ז הו"ל כלא קבעו יחד דממילא בטל זימון ואף גם להפוסקים דנשים חייבות לעצמן מ"מ כיון דגזרו אומר שנשים אין מצטרפות עם אנשים עשאום ככל ספק אשה ואין מוציאים. ואין לסתור ראי' זו הא תניא בתוספתא גם בקריאת מגילה כן הכל חייבים כו' טומטום ואנדרוגינוס חייבים ואין מוציאין הרבים י"ח כו' עיין תוס' מגילה (דף ד') וברא"ש שם ולזה צ"ל דגם בדרבנן החמירו כה"ג כמה תשובות בדבר. חדא דרבנן דלית ליה עיקר מה"ת לא ילפינן מדברי קבלה דכד"ת דמי להחמיר בה. וי"ל דגזרו בזה בספיקא לחומרא ועוד אפי' נימא דלכתחלה איירי דאימ"ו שאינו מינו וכן טומטום במינו והיינו שיראה לצאת ע"י ודאי איש שם א"ש דתני סתמא ואימ"ו שאי"מ כו' משום דשם ע"כ מיירי בשיכול לצאת ע"י איש דאי אינו מוצא לצאת מאיש פשיטא דמחוייב לשמוע מטומטום ואנדרוגינוס ואפי' מאשה כיון דהנשים ג"כ חייבים במגילה ונהי דפטורים מקריאה רק דחייבים בשמיעה ואנשים חיובם יותר מ"מ חייבים מה שיוכלו דאטו אם אינם מוצאים לצאת חובת קריאה גם חיוב הקל דנשים א"צ לצאת אתמהה. מי יגרע מנשים דחייבים בדבר זה. ויותר מסתבר לי דאפילו אי נימא דאשה פטורה לגמרי אפי' ממצות שמיעה וכן קטן לת"ק דר"י במגילה (דף יט) מ"מ אם אין כאן מי לקרות ישמעו עכ"פ מנשים וקטנים משום פרסומי ניסא. ונ"ל ראי' לדבר ממגילה (דף יח) בהלועז ששמע אשורית דפריך הש"ס שם והא לא ידע מאי קאמר ומשני מידי דהוה אנשים וע"ה מתקיף כו' אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא ועיין בתוס' לקמן (דף מה ע"ב) דדעתם דבאינו יודע כלל אינם יוצאים בשמיעתם מ"מ פרסומי ניסא שאני. ואולי זהו כוונת בה"ג בהתוספתא דתני בה נשים ועבדים וקטנים פטורים ממקרא מגילה והוסיף ה"ג אלא שחייבות בשמיעה לפי שהיו בספק סכנה דר"ל שמיעה דפרסומי ניסא ואפי' ממי שאינו בר חיובא כלל ויש לו מקום בש"ס שלנו מהא דאמרינן במגילה שם אלא מצות קריאה ופרסומי ניסא שחלקום לתרתי ור"ל מצות קריאה ממי שהוא ב"ח ופרסומי ניסא אפי' מאינו בר חיובא ואינו מבין כלל כהאחשתרנים כו' ולהבה"ג קאי הנך תרתי אאנשים ונשים דאיירי ביה. וכן נ"ל ראי' מהא דאר"י קטן הייתי וקריתי כו' א"ל אין מביאין ראי' מן הקטן דאטו שיקר בזה, ח"ו רק היינו טעמא דקטן אין מדקדק בדבר כ"כ ואולי הוציא בזה נשים וקטנים. ובזה יתיישב דעת רש"י דמשבש להתוספתא דתנא בה נשים פטורות מדאמרינן בערכין (דף ג') הכל כשרים לקרות את המגילה אפי' נשים ופירש"י שם אפי' להוציא לאנשים ודלא כבה"ג דפי' אפי' נשים דחייבות בשמיעה ומוציא דכוותייהו מחיוב שמיעה משום דק"ל דאמאי תנא אח"ז חוץ מחש"ו הלא משום פרסומי ניסא יכול נמי לשמוע אפי' מחרש וקטן ואפי' מקטן שאין מגיע לחינוך לצאת י"ח שמיעה מפרסומי ניסא. ולבה"ג צ"ל דחוץ מחשו"ק לא קאי על ריבויא דהכל לנשים רק אעיקר דינא לקרות לאנשים ודעת רוה"פ כרש"י. ולפ"ז יתיישב מה דתני שם סתמא משום דמיירי שיכולו לצאת ע"י חיוב ודאי אבל הכא בזימון איך תני סתמא אינו מוציא דמשמע אפי' ליכא אחר בטל זימון ועוד בטומטום דאינו מוציא אפי' כמה טומטמים שאכלו והרי אתה מפקע ליה מחיוב זימון מספק זה ובפרט לשי' הפוסקים דנשים חייבות אלא ע"כ בר"ז מה"ת ודינו בזה ככל ספק תורה דטומטום ואנדרוגינוס אימ"ו