ברכת ראש ברכות קט

דף מה ע"א גמרא א"ל רבא הלכתא מאי. הדבר יפלא מה זו שאלה מהיכי תיתי לא נפסוק כת"ק. ונ"ל דה"ט די"ל מדפליג ר' טרפון בשותה מים ולא לעיל (דף מ' ע"ב) בדין דבר שאין גידולו מן הארץ אומר שהכל לפי דבהנך ס"ל לר"ט שיברך ברכה אחרונה בנ"ר רק במיא ס"ל דאימ"ב לבסוף כאמוראי דלעיל ועדיף לי' לברך מתחלה בנ"ר וחסרונן דא"א בלא הם להכי הוסיף וחסרונן במתני' וחכמים לא ס"ל ברכה אחרונה כלל כמש"ל רק בתחלה שהכל. ולפי דאמוראי קמאי לא ס"ל בזה כחכמים ואית להו ברכת בנ"ר לברכה אחרונה לבד ממים להכי שאל כיון דלית ליה בר"א במים אולי בנ"ר עדיף לברך בתחלה כר"ט וא"ל חזי מאי עמא דבר גם במים לברך תחלה וסוף. ועד"ז י"ל הא דרב אשי לעיל זימנא דכי מדכרנא עבידנא ככולהי דצ"ב מה דעתי' אטו בזכרון תליא וי"ל דס"ל לר"א מדינא אצל"ב ברכה אחרונה על המים אך כדמדכר מה דהשיב ר"י לרבא לעשות כמנהג העם לברך אף על המים תתלה וסוף עביד ככולהי תנאי ואמוראי כר"ט ורב פפא ולברך תתו"ס כנ"ל:

עתה באתי לבאר ע"ד שראיתי בס' שערי תשובה בא"ח (סי' ר"ז סק"א) בשם ספר שיורי ברכה שאם בירך על המים בתחלה בנ"ר לא יצא דלהכי קרא לברכת בנ"ר ולא כלום לעיל (דף לז ע"ב) וגם מי שבירך בר"א שהכל הניח בצ"ע. וס' הזה איננו אתי. אך לענ"ד ברור דיצא. הן ברכה ראשונה בנ"ר והן ברכה אחרונה שהכל. דמש"כ להכי קרא בנ"ר ולא כלום ור"ל כמ"ש הש"ג למרדכי בשם תשו' הרשב"א דה"ט לפי שאין מזכיר הדבר שמב"ע ולא דמי לשהכל דמזכיר הבריאה בכלל ובנ"ר הוא על שברא נ"ר שחסרות וצריכין למה שברא כו' ע"ש. ואני כתבתי לעיל (דף ל' ע"א) בפי' כפשוטו שאימ"ב כלל רק אנן ס"ל ברכת בנ"ר ע"ש. ועוד הא התוס' פי' דע"כ מה שברא הוא ברכה כוללת וכמש"ל דרבי שברא בר"א על מיני בשר לבד מברך אשר ברא נ"ר להחיות כו' רק אנן דמברכין על כ"ד הוסיפו על כל מה שברא. ועוד הרי ר' טרפון לכתחלה בב"ר בנ"ר וחסרונן על המים ולא פסי"ל כהש"ס לאפלוגי עלי' רק הניחו לעמא דבר דאנן מברכין שני ברכות עכ"ד הדומות זל"ז דכן משמע בירושלמי שכ"ל דבר"א יהי' כעין ברכה ראשונה ומזה הטעם נ"ל דגם בשהנ"ב יצא לבר"א כיון דבעיקר ברכה אין בו שינוי כ"כ וכמש"כ הכ"מ (פ"א מה"ב). ועוד דפסקינן לעיל (דף מ' ע"ב) כר"מ דיוצא בשינוי בין בברכה ראשונה ובין בברכה אחרונה וכ"ש הכא דיוצא. וע"ע מש"כ לקמן (דף נא) מזה וז"ב. [דתני ברכם כל דבר ואין למדין מה"כ אפי' דבר שנאמר בהם חוץ דדעת כה"פ דיוצא בלחם ויין בברכת פה"א ופה"ע כ"ש בשינוי ברכות שהכל ובנ"ר וכמש"כ]:

תוס' ד"ה דחנקתי' כו' ובסדר ר"ע כתב לברך לאחריו והרא"ש הקשה ע"ד ר"ע למה הוצרך לשנות לצמאו פשיט' דאנים הוא אלא ודאי למעוטי אף מברכה אחרונה. ולכאורה משמע מדבריו דבמשנה אתא למעוטי מברכה אחרונה וזה אינו דא"כ יקשה לאמוראי קמאי דלא ס"ל בר"א במים ממתני' דלא ממעט מבר"א אלא בחנקתי'. וצ"ל דה"פ דסתר דעת רב עמרם דס"ל טעמא דמתני' משום דאניס דלהכי מחייב בבר"א דבזה קשה פשיטא אלא ודאי מיירי באינו אניס ואפ"ה פטור מברכה ראשונה משום דאינו שותה לרצונו וה"ה ברכה אחרונה דפטור לדידן:

סליק פרק ששי. בס״ד:

פרק שביעי פתיחה לפרק שלשה שאכלו בדין ברכת זימון דאורייתא דף מה ע"א מתניתין תנן שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן. (א) דבר זה צריכא עיונא רבא אי ברכת זימון מה"ת או דרבנן. ואת"ל מה"ת בכמה הוא אי בעשרה דוקא דמזכיר השם או גם בג'. ואת"ל אף בג' למה אין מזכירין בה שם ומלכות דהא כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינו ברכה. וראיתי חבל נביאי הפוסקים מסתפקים ואין בידינו הלכה ברורה. לברר הלכה כשמלה. דהפ"י ולבוש כתבו בר"ז מה"ת והפמ"ג כתב דרוב פוסקים ס"ל בר"ז אינה מה"ת. ובא"ר הביא בשם קרית ספר, דבעשרה הוי מה"ת ולא בג'. והאחרון הכביד בתשו' שאגת ארי' (סי' כ"ד) כתב דהכי מסתבר דודאי בר"ז לאו דאורייתא וסיבת ראייתם של כל אחד לברר הדין לא ראיתי. ולזה לא נחתי עד יצא כננה צדקה ולכתוב בספר חוקה. מה שחנני החונן דעה. להבין שמועה ללקט אמרים אחת לאחת מה שנראה לכאורה דבר"ז אינה מה"ת ולהשיב ע"ז מהש"מ ופוסקים בהכשר ויתרון וכה"ז הנה בד"ז דנ' שאכ"א חייבין לזמן ראינו תלתא טעמי או לימוד דר"א מגדלו לה' וזה ודאי רק אסמכתא דרבנן דמדברי קבלה לא ילפינן. (ב) גם לימוד דר' אבהו מכי שם משמע דזה אסמכתא דהא מהך קרא דרש ר' יוחנן לעיל (דף כא) לברה"ת. (ג) גם הא דתניא לקמן (דף מח) וברכת זו ברכת הזן את ה' זו בר"ז מורה דזו אסמכתא דומיא דברכת הטוב והמטיב דדרש מקרא ואנן קיי"ל דהוא דרבנן כדאי' לקמן (דף מו) סברוה דכ"ע הטוב ומטיב לאו דאורייתא וכן ס"ל לאמוראי בתראי אר"י תדע כו' וארנב"י תדע כו' שהרי עוקרין אותה בבית האבל והוכיח מזה משום דלא מצינו דפליגי כמ"ש הרשב"א שם ואי איתא דברייתא דיליף מאשר נתן פליג מה נ"מ בהך תדע אלא ש"כ דס"ל לכ"ע הטומ"ט אינה מה"ת וכן י"ל בבר"ז (ד) וכן יליף שם לברכה לפניו מק"ו ואין זה רק לאסמכתא כדקי"ל שהיא דרבנן ובזה א"ש הא דתנא ברכת הזן קודם לבר"ז לפי דהזן הוא מה"ת ובר"ז אינו אלא אסמכתא (ה) וכן משמע מר"ש לקמן (דף מו) לשי' התוס' שם דנברך אינה ברכה בפ"ע רק תוספת דברים לברכת הזן ואי הוה מה"ת היה ראוי לקבוע ברכה לעצמו ומינה גם לר"נ שם נמי כן הוא דבזה לא פליגי. (ו) עוד משמע כן מרבי שם דאמר בר"ז א"צ מגדלו לה' נפקא וע"כ צ"ל דס"ל בר"ז דרבנן כיון דיליף מגדלו דהוא דברי קבלה ואי איתא דלת"ק הוה בר"ז דאורייתא מקרא לא שייך לומר לישנא דא"נ על הת"ק דהא איהו בעי למילף מקרא לד"ת. (ז) וכן משמע לכאורה מלקמן (דף נו"ן) שתי חבורות כו' ומבואר בירושלמי והוא שנכנסו מתחלה ע"ד כן ומזה למדו הפוסקים דבר"ז בעי הסיבה ואי איתא דבר"ז מה"ת היכא רמיזא דבר זה מקרא דבעו הסיבה הא דומיא דברכת המזון אסמכינהו בקרא דחייב מכל מקום אלא ודאי דכ"ז דרבנן. (ח) כדמצינו עוד דברים שאמרו חכמים בבר"ז דקטן היודע למי מברכין מזמנין עליו וב' אכלו דגן וא' ירק מצטרפין ושנים ושבת ועוד כי"ב דכ"ז הוא רק מדרבנן לצירוף רשות ולא לחוב