ברכת ראש ברכות קז

רש"י ד"ה שמן והדס בסוף הסעודה שמן לסוך ידיו להעביר הזוהמא וצ"ל דמיירי בשמן אפרסמון דס"ל לרש"י לקמן (דף נג) דמברך עליו בורא שמן ערב אף כשבא להעביר הזוהמא. והמ"א (בסי' רי"ו) כתב וצ"ע כיון דמיירי באפרסמון דברכתו מיוחדת הו"ל לאקדומי' ולק"מ לא מיבעי לשי' רש"י לעיל (דף מא) דלא הוה ברכה כללית רק שהכל אף גם לדעת בה"ג דפה"ע מיקרי מבורר לפה"א וצריך לאקדומי שאני הכא שברכת העץ נכלל בפה"א דהא יוצא בדיעבד בברכת בפה"א אבל ברכת בורא עצי בשמים לא שייך לברכת בורא שמן ערב ואינו מבורר המן העץ הוא או עשב א"צ זה לזה לאקדומי' רק מה דחשיב טפי ובזה פליגי ב"ש וב"ה הי עדיף. גם מש"כ בפי' הרא"ש אינו וכמו שכ"ל (דף מא ע"א) ע"ש וק"ל:

ד"ה זכינו לריחו ולסיכתו כגון משחא כבישא. ד"ז יפלא מה ראה לשנות את טעמו ממה שכתב לעיל בשמן אפרסמון כמש"ל. גם מש"כ אני אכריע לצד ב"ש צ"ב מה כוון בזה ועצל"ח. ונ"ל דרש"י ס"ל דודאי שמן סתם דנקט דמב"ע הוא שמן אפרסמון. ומיושב נמי מה דלא נקט ברייתא זו אחיזת ימין ושמאל כדלקמן לפי שבדיעבד יוצא גם בשמן אפרסמון בברכת בורא עצי בשמים דמן העץ הוא ולזה לא א"ש לב"ה דיאחז ההדס בימינו והשמן בשמאלו ולברך תחלה בורא עצי בשמים ואח"כ בורא שמן ערב כיון ששתיהן בידיו מיחזי ברכת בורא עצי בשמים על שתיהן רק שם בברכת יין ושמן דחלוקין ברכותיהן אך ר"ג דנקט לשון הכרעה אף שאין מכריע ביניהם רק נותן טעם לדברי ב"ש וניחא ליה לרש"י לפרש מלשון הכרעת הכף להכבידו כלשון המשנה מכריע את כולם וזה שאמר אני אכריע יותר הכף לצד ב"ש דלא תימא טעמא דב"ש דאפרסמון חשיב טפי אבל שמן שבשמו בבשמים מן העץ או עשב לא עדיף ממה דאתי מיני' דהדס חשוב יותר מכל עצי בשמים לזה בא ר"ג דה"ט דשמן חשוב יותר דזכינו לריחו וסוכתו ואפי' משחא כבישא נמי כנ"ל נכון:

תוס' ד"ה שמן והדס האי שמן כו'. ס"ל דמיירי בכל השמנים לז"כ כן אבל באפרסמון ס"ל לקמן (דף נג) כרש"י דמברך בורא שמן ערב אף בבא לסוך. או י"ל דגרסו בש"ס כגי' הרי"ף מברך על השמן ופוטר את ההדס וצ"ל שמן שבשמו מעצי בשמים דברכותיהן שוות עם ההדס:

דף מד ע"א גמרא ומי איכא מידי כו' באוכל פירות גינוסר שנו ופירש"י פירות גינוסר חשובים מן הפת. ולכאורה תמוה מה נ"מ בחשוב יותר הא עיקר טעמא שהמליח עיקר שנחלש לבו כדאי' בתוס'. והטור כתב (בסי' רי"ב) סתם באוכל דג מלית ואוכל פת שלא יזיקנו הו"ל דג עיקר ומוכח דלא בעי חשוב. והרש"ל שם הקשה דא"כ למה צריך לאוקמי באוכל פירות גינוסר לוקמי' כפשטי' שרוצה לאכול המליח. והנ"ל בזה דלשון המשנה ק"ל דתנא הביאו לפניו מליח כו' זה הכלל כל שהוא עיקר הכי הו"ל למיתני אם המליח עיקר כו' מזה משמע דמליח דמתני' סתמא לאכלו לעיקר ע"ז הקשה ומי איכא מידי שיהא מן הסתם המליח עיקר הא בכ"מ הפת עיקר ומשני באוכל פ"ג ונ"ל דרש"י ס"ל כפי' התר"י דהפירות גינוסר גופי' נקרא מליח שאינו נאכל אלא ע"י מלת וד"ז אינו אלא בפירות גינוסר לז"כ רש"י שהם חשובים מפת ר"ל דלהכי סתמי' לעיקר אכילה קאי והטור מיירי בזה"ז שאין לנו פירות גינוסר תלוי באם נאכל המליח לעיקר וכדמוכח מזה הכלל כל שהוא עיקר וא"ש:

שם ל"ט על העץ כו' ערש"י משכ"ש וכתב הרא"ש אם אכל פירות מז' מינים ותפוחים אצל"ב בנ"ר רק כוללם במעין שלש שגם זה פה"ע אבל יין ותפותים צל"ב שם על התפוחים בנ"ר. וכתב הב"י (בסי' ר"ח דכן משמע) מהרמב"ם וז"ל (פ"ח מה"ב) אכל בשר ושתה יין מברך עכאו"א בפ"ע אכל תאנים ותפוחי' יברך מעין שלש משמע מלשונו שלא הסכים עם הרא"ש אלא בתפוחים ופירות ולא בתפוחים ויין מדלא מפיק ברישא אלא בשר עם יין. ונ"ל דלשי' אזלי דלהר"ם דחותם על היין על הארץ ועל הפירות גם תפוחים בכלל ולהרא"ש חותם על הארץ ועל פה"ג צל"ב בנ"ר. וראיתי במ"א (ס"ק כא) אף להרמב"ם כיון דאינו מזכיר פירות בפתיחה לא יצא. ואינו נראה דמה נ"מ בפתיחה אטו בנ"ר פתיחה וחתימה בעי. שוב מצאתי מבואר ברשב"א כמ"ש דלמאן שחותם על הארץ ועל הפירות ביין ותפוחים יברך מעין שלש וא"כ למה דפסק הב"י (סי' ר"ח סי"א) דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד באכל תפוחים עם יין יכול לחתום על הפירות וכוללם יחד:

רש"י ד"ה אפירי דעץ כו' ועל ארץ חמדה אתרווייהו קאי מזה מוכח דה"ג בש"ס ברישא א"ל דחמשת המינים על המחי' ועל הכלכלה ועל תנובות השדה אפירי דעץ על העץ ועל פה"ע ועל ארץ חמדה כו' עד סופה לז"כ דהך ועל ארץ חמדה כו' אתרווייהו קאי ר"ל על פרי העץ וגם על הא דעל המחי' ומשמע שאי"ל על תנובת השדה אלא בה' מינים כמ"ש התר"י ע"ש:

ד"ה רב חתים כו' כה"ג כגון על הארץ ועל הפירות כו' ברי"ף ורא"ש ל"ג להא דרב כו' וגם הגר"א ל"ג לי' דהא יכול לפשוט הא דז' מינים מחמשת המינים דחותם על הארץ ועל המחיה. והנ"ל ליישב דעת רש"י דגרס זה דמה' מינים א"י לפשוט לפירות דכן מצינו לקמן (דף מט) דאותבי' לוי לרבי דאמר אין חותמין בשתים מהך דעל הארץ ועל המזון ומשני ארץ דמפקא מזון והדר פריך מעל הארץ ועל הפירות אף דגם בזה י"ל הך תירוצא וה"ט משום דפירות דעיקרו נקרא ע"ש העץ ל"ש בי' כולי האי ארץ דמפקא פירות אף דעיקר שרשוהי בארעא שבוקו מ"מ ענפוהי ישגא ונקרא על שם פה"ע רק דארעא גרים ולז"כ רש"י מי חתמינן בתרתי כה"ג ודומה לראש חודש דחותם בתרתי ישראל ור"ח אף כי תרי מילי נינהו רק ישראל גרמו לקידוש דר"ח כנ"ל:

ד"ה ואנן מברכין על פירותיה אארץ ישראל לחודה קאי ר"ל אף דגם ברכת על הפירות עיקרו קאי אארץ כדפי' הש"ס לקמן (דף מט) ארץ דמפקע פירות מ"מ לשון פירותיה משמע אא"י לחודיה ואנן לא אכלינן מינה לזה עדיף לשון על הפירות דנכלל גם פירות דעלמא:

תוס' ד"ה באוכל פירות גינוסר כו' וי"ל דמיירי כו'. והא דלא נקט באמת כה"ג שיפטר המליח והפת בברכת הפירות היינו שלא נימא טעמא דפירות גינוסר חשוב קמ"ל אף במליח ומרבה בזה הכלל, אף דבר שברכת הטפל אינו נכלל בהעיקר פוטר דלא נימא דוקא כעין מליח בברכתו שהכל דיוצא גם על הפת לר"י לעיל (דף מ' ע"ב) ולר"ה שם דשהכל אינו פוטר פת י"ל בע"א דברישא אשמועינן באינו אוכל כלל הטפל להנאתו רק בשביל אכילה הקודמת כמליח ופת ומרבה בזה הכלל אף באוכל הטפל להנאתו מיפטר בברכת העיקר אך בזה צריך לאכול יחד הטפל עם העיקר לזה נקט ועמו טפלה אבל ברישא נקט מליח תחילה ופת עמו דשם פוטר אף באוכל הטפל אחר העיקר כיון שאינו אוכל להנאתו כמ"ש לקמן בשם הרשב"א:

בא"ד א"נ בשעה כו'. (א) המ"א (בסי' רי"ב) הקשה ע"ז מהא שכתב הבעהמא"ו לעיל (דף מא) ע"ד רש"י בדברים הבאים מחמת הסעודה ללפת הפת אצר"ב אף שלא הי' דעתו עליו. ותירץ דוקא בקביעות הפת הדין כן. ולענ"ד א"צ לזה רק הכא הוא ענין אחר דאוכל הפת אחר