ברכת ראש ברכות קד

אינו פוטר מטעם היסח הדעת כו' מוכח דבלא היסח הדעת היו הירקות שלפני נט"י פוטרו וה"ה גבי יין דמאי שנא. ויותר מבואר בתוס' פסחי' (דף קג ע"ב) ד"ה רב אשי דכוס שני שהוא קודם נט"י פוטר יין שבתוה"ס. ג"ז דמסקו הכא. ומיהו י"מ להבדיל קודם נט"י דאז צל"ב לאחריו ואינו פוטר משמע דה"ט דאינו פוטר משום דצל"ב אחריו וא"כ קשה אפי' קידוש נמי וע"ע תוס' פסחים (דף ק' ע"ב) ד"ה ידי יין כתבו אם בירך על יין לפהמז"ו ודעתו לשתות עוד בתוה"ס אצל"ב אחריו ולא תוה"ס אבל אם נמלך אינו פוטר וגם צל"ב אחריו מעין שלש והתם איירי קודם נט"י דלאחר נט"י ודאי אצל"ב אחריו דברהמ"ז פוטרו כדס"ל לתוס' שם (דף קג) ד"ה אלא (ב) והנ"ל ברור דהנטילה אינו גורם הפסק שלא יפטור את שבתוך הסעודה רק בהא תליא אם צל"ב אחריו על מה שאכל ושתה קודם המזון דהחולקים ס"ל דהא דלפני המזון פוטר היינו אחר נט"י לפי שאז אצל"ב אחריו והביא ראי' מסדר הסיבה ולפני נט"י צריך ברכה אחריו ואינו פוטר רק בקידוש מודו כדמוכח מפסחים (דף קג) בעובדא דר' יעקב בר, אבא וס"ל דקידוש שאני דשייך יותר לסעודה והתוס' מיאנו בזה וה"ר מפ' ערבי פסחים דגם למ"ד יש קידוש שלא במ"ס פוטר אם דעתו לשתות וה"ה בשותה לצמאו אצ"ב אחריו ופוטר אם דעתו לשתות בתוה"ס אך ביין הבדלה לכאו' מורה דעתם דדוקא בנט"י פוטר ולאפוקי מהחולקים דס"ל בהבדלה אפי' אחר נט"י אינו פוטר לפי שבא למצוה ולא לשם שתייה וע"ז ה"ר מע"פ בקידוש שבא למצוה דפוטר אף למ"ד יש קידוש שלא במ"ס. מיהו יו"נ דס"ל גם בהבדלה פוטר אחר נט"י כקידוש וכדעת הרא"ש פ' ע"פ (סי' ד') ומש"כ מיהו נראה כיון שנט"י כו' הוא כלפי החולקים דס"ל דאינו פוטר גם אחר נט"י לז"כ דבנט"י ודאי פוטר וא"צ לחוש להחולקים ולברך עוד והו"ל ברכה שא"צ רק מי שרוצה לצאת ידי כולם יעשה עד"ז שיבדיל קודם נט"י דאז ודאי צל"ב אחריו ואינו פוטר ור"ל כיון דאז מה"ד צריך ברכה קודם נט"י ואין רשאי לסמוך על ברכת המזון רק אם דעתו לפטור מה שבחוה"ס מצטרף יחד ובזה יוכל לעשות לצאת ידי כולם שיבדיל ולא יהא דעתו לפטור עוד ויצטרך לברך אחריו מעין שלש וממילא לא יפטור עוד אבל אחר נט"י לא יוכל לעשות כן כיון דאצ"ב אחריו וזו היא כתוס' פסחים הנ"ל ובחי' ביארתי כל השיטות והעלתי מדברי כולם אם שוחה יין לפהמז"ו ואין דעתו לפטור בתוה"ס צל"ב אחריו קודם נט"י וכ"ה בכל דבר רק דעת הרא"ש הוא דביין אם קבע עליו לגרר תאות המאכל וכן יין קידוש דאינו אלא במ"ס נחשב זה כמתה"ס וברהמז"ו פוטרתו אבל בסתמא או ביין הבדלה צ"ב אחריו ומזה תקיש לכל דבר. (ג) עוד אבאר ד"א מש"כ הרא"ש (בסי' כט) דיש מחמירין לברך על המים בתוה"ס והרא"ש כתב שא"צ ומסיק והרוצה להסתלק מן הספק ישב במ"ס ויברך על המים אדעתא דלשתות תוה"ס ולכאורה דבריו תמוהין דהא המים שקודם המזון ודאי לא בא לגרר כמ"ש כל הפוסקים א"כ צריך לברך אחריו ואיך פוטר שבתוה"ס דע"ז אצל"ב אחריו דהו"ל כדברים שלא מחמת הסעודה בתה"ס וכקו' הרא"ש גופי' בפ' ע"פ (סי' כד) יעוש"ה. וראיתי במ"א סי' (קע"ד ס"ק י"ד) דצ"ל שישחה פחות מרביעית אבל אם שתה רביעית צ"ע אם צריך ברכה אחרונה דלכאורה למ"ד דאיצ"ב תוה"ס צריך ברכה אחרונה כו'. והנה מד' הרא"ש שם מוכח כשאינו בא לגרר אפי' למ"ד דצריך ברכה תחלה וסוף מ"מ מה ששתה קודם סעודה אימצ"ט עם זה וצריך ברכה אחרונה ואינו פוטר מ"מ נ"ל ברור דהך תקנתא הוא דוקא ברביעית מים לפי דמאן דלא ס"ל דפת פוטרו משום דלא זייני א"כ צריך ג"כ ברכה אחרונה דהא הרשב"א נותן טעם הא דברהמז"ו פוטר מה שבתוק"ס אף שאינו מתה"ס הוא משום דזיין וכיון דמים לא זיינו ואינו מחה"ש אין ברהמז"ו פוטרו וצ"ב תחלה וסוף וכ"ה בריא"ז ובש"ג למאן דס"ל גם בשאר משקין אין הפת פוטרו צל"ב תחילה וסוף וברא"ש ה"פ דיברך על המים קודם סעודה אדעתא דלפטור מה שבתוה"ס וקודם ברהמז"ו יברך בנ"ר. וכעי"ז כתב הב"י (בסי' תע"ג) בשם תשו' רשב"א במרור ע"ש. ולפ"ז בעי דוקא שישתה רביעית ויוצא ידי כולם אבל בפחות מרביעית עדיין לא תקנתם ברכה אחרונה אם לא שמברך ברכת המזון על כוס שכר וכי"ב שיב"ע בנ"ר פוטר את כולם אבל בכוס יין דמברך מעין שלש אינו פוטר מה ששתה קודם. ובספר הכוונות שהביא המ"א ט"ס הוא כמ"ש הט"ז. וראיתי בשו"ת בשם הברכי יוסף הביא נוסחא האמיתית מהאר"י ז"ל בזה"ל וישתה פחות מרביעית ויברך בתחלה ויפטור בזה ופעם אחד שתה מוהרח"ו רביעית והכיר האר"י במצחו שלא בירך ברכה אחרונה עכ"ל וסו"ד מבואר כמ"ש דברביעית צריך ברכה אחרונה ומש"כ שישתה פחות מרביעית לפי גי' זו לא כתיב מים וי"ל דמיירי בשאר משקין למאן דחושש לדעות הסוברים שיב"ע בתוה"ס כדאי' במרדכי משום דאינו מגרר בזה ישתה קודם סעודה פחות מרביעית דאם ישתה רביעית אז צל"ב ברכה אחרונה כיון דמה שבתוך הסעודה נפטר בברכת המזון דזיין לכן אינם נזקקים יחד גם לברכה ראשונה כמ"ש הרא"ש בע"פ שכ"ל אבל במים בעי שישתה קודם סעודה רביעית דוקא לצאת ידי כולם ויברך קודם ברכת המזון בנ"ר וכ"ז ברור. (ד) ואגב דאסיקנא בענין קידוש במקום סעודה אבאר מה שנ"ל להלכה דאף דפסקינן (בסי' קע"ח) בדין שינוי מקום דצריך לברך דאין חילוק בין אם הלך למקום אחר ואכל שם או שחזר למקומו צריך לברך שנית אבל גבי דין קידוש במקום סעודה אם הלך למקום אחר וחזר למקומו א"צ לקדש שנית ל"מ ביין דיש פוסקים דהוה דבר הצריך ברכה במקומו דאין צריך לברך שנית אף גם בשאר משקין דינא הכי והטעם פשוט דבשינוי מקום דטעמא משום היסח הדעת בין כך ובין כך הוה היסת הדעת אבל בקידוש הטעם דכתיב וקראת לשבת עונג במקום קריאה דקידוש תהא עונג סעודה א"כ ה"ה כשחזר למקומו ואכל הוה במקום קריאה ואי"ל משום היסח הדעת לא הוה נמי מקום סעודה דהא כתבו תוס' פסחים (דף קג ע"ב) ד"ה רב אשי דצריך לברך בפה"ג אכל כסא וכסא דהגדה הוה הפסק והיסח הדעת. מ"מ חשיב במקום סעודה דלזה ל"ת הפסק, ולכאורה משמע מלשון המ"א שם (ס"ק ה') דלא יצא בכה"ג אך במחצית השקל שם פי' דמיירי שלא חזר למקומו וקמ"ל אפי' אנוס. ואיך שיהי' נ"ל כמ"ש וכ"מ מהר"ן פ' ע"פ בדין שינוי מקום שם כתב דצ"ל בין חזר או לא ובדין קידוש במקום סעודה חשיב שם כמה רבותות ולא כתב ד"ז בחזר ע"ש ותראה דכ"ה. אך לכתחלה אסור לצאת שמא יומשך כמ"ש תוס' פסחים (דף קא) וז"ב. (ה) ובאותו ענין אזכיר עוד מש"כ הטור (סי' רע"ג) בשם הגאונים אם שתה כוס יין יצא ידי קידוש במקום סעודה ודעת הב"ח וט"ז דבעי כוס אחר לבד הקידוש ודעת אהעו"ז בכוס קידוש ששתה רביעית שלם די ע"ש שדיבר נכונה אך לא הראה מקורם. ונ"ל שיצא להם זה מפסחים (דף ק') דא"ר אותן בני אדם שקידשו בביהכ"נ ידי קידוש יצאו ידי יין לא יצאו ולשמואל אף ידי קידוש לא יצאו דעכצ"ל דהמקדש שתה מכוס קידוש דאל"כ בלאו שינוי מקום צל"ב עוד על היין וא"כ לשמואל מי ניחא דלפ"ד דאין קידוש אלא במ"ס אסור לטעום קודם שיקדש ע"ש ברא"ש שדחק. וראיתי במרדכי מכח קו' זו מתיר באמת לטעום שלא במ"ס רק דלא יצא ידי קידוש אבל רוב פוסקים לא ס"ל כן ולדעת הגאונים ניחא דהמקדש היה שותה הכוס כולו ויוצא ידי קידוש רק השומעים לא יצאו לשמואל. והקשה הש"ס ל"ל לקדושי בביהכ"נ דאם בשביל המקדש גופיה יקדש בביתו ומשני מפני האורחים דאכלי שם ומזה מוכח דברביעית אחד די ולא מינכר בזה היכי עבד לפי דדרך לשתות כולו אבל אי