ברכת רצ"ה צו

לו שהוא מינה אותם לכתוב ל"מ אולם דעת הר"ן והרא"ה ז"ל דאומר אמרו היינו דוקא שאמר אמרו מדעתכם אבל בכה"ג שמינה אותו בעצמו שלא בפניו השליח לכתוב לכ"ע מהני ולפ"ז הי' נראה לכאור' דבנ"ד שמלבד שמינה אותם בפני הב"ד דשם כתב עוד בכת"י להסופר שמינה אותו שליח לכתוב יש להקל עכ"פ בשעת הדחק. דכבר נודע דעת הפוסקים דכתב בכ"י מועיל ואף דרבו החולקים וביחוד היכי דכתב בכ"י שלא בפניו מ"מ גם בזה צדד הרד"ך ז"ל להקל במקום עיגון ושעת הדחק ומשום דכיון שרואה כת"י כאלו עשאו שליח בפניו דמי וכ"ש בנ"ד שמינה אותו ג"כ בע"פ שלא בפניו דיש לצרף עוד להקל בשעת הדחק דעת הר"ן והרא"ה ז"ל ודעמם ואף אם לא כתב בכ"י ורק שחתם בח"י על המכתב וכנראה מדברי כ"ת שהיה כן בנ"ד. נ"ל דמועיל לדעת הפוסקים אלו דמהני כתב בכת"י דכיון דלדעתם ז"ל כת"י דמי להרכנה והרי גם בהרכנה שואלים אותו נכתוב גט לאשתך והוא מרכין ראשו וא"כ ה"ה כשכותבים והוא חותם ומקיים איפוא כחת"י כל הכתוב בו. וראיתי לכ"ת שנסתפק דכיון שמינה שנים זה או זה י"ל דאין ברירה אולם מאי דמבעי' לי' לכ"ת לדידי פשיטא לי דלא שייך כאן אין ברירה דרק היכא שהענין והמעשה תלוי בדבר שיתברר לאח"כ שייך לומר ברירה משא"כ בזה שהוא עושה שניהם מעתה שלוחים לכתוב או ליתן והוא מבורר א"כ בשעתו ששניהם המה שלוחים וז"ב א"צ לפנים. אמנם דא עקתא שאין הסופר מכיר חתימת יד הבעל ג"כ ובזה נ"ל ברור דאף אם שני עדים כשרים מעידים לפנינו ומקיימים שזה חת"י מ"מ לא מהני לדעת הרמב"ן ז"ל ודעמיה דלא יהא קיום של העדים שמקיימים חת"י על מכתב השליחות ומינוי הסופר גדולה מהיכי שמעידים שמינה אותו לכתוב שלא בפניו דלא מהני לדעתם ז"ל ולא נשאר לנו אפוא צד להקל רק דעת הר"ן והרא"ה ז"ל המכשירים בכה"ג ומי ירום ראש להקל נגד דעת הרמב"ן ז"ל ודעמי' ועיין באחרונים ז"ל שהעלו שזה דעות גדולי המורים ורוב הפוסקים. והנה לכאורה עלה על לבי לצדד להקל דכיון דגם באומר אמרו דעת הר"י ז"ל ועוד מהפוסקים דכשר דהם ז"ל פסקו כשמואל דמכשיר באומר אמרו ועיין כ"ז בפוסקים וא"כ יש בזה כעין ס"ס להכשיר דשמא הלכה כשמואל דאף אומר אמרו כשר ואף את"ל דאומר אמרו פסול מ"מ שמא זה אינו רק באומר אמרו מדעתכם אבל כשמינה אותו בפי' שליח לכתוב מהני וכדעת הר"ן והרא"ה ז"ל המכשירים בכה"ג אף לר' יוסי דפוסל אף באומר אמרו דמ"מ זה אינו רק באומר אמרו מדעתכם אבל כשמינה אותו בעצמו שלא בפניו שליח לכתוב ורק שאמר להם שיאמרו לו שהוא עשאו שליח כשר

אמנם מלבד כי גם זה היא פירצה דחיקא דהך ספיקא דדילמא מודה ר"י בממנה לסופר שליח בפי' אינו ספק השקול כיון שרוב הפוסקים חולקים. על הר"ן והרא"ה ז"ל בזה וכמש"ל בשם האחרונים ז"ל ועיין רד"ך בית ג' שכתב שהמחמירים בזה המה רוב חכמה ורוב מנין הנה אחר העיון וההתבוננות אין כאן ס"ס כלל בלא"ה ולמען ברר דברים אלו צריך אני להרחיב קצת הדיבור בזה הנה יש בזה ג' ענינים האחד שמינה אותם שלוחים לכתוב ורק שמ"מ אינו מקפיד שיכתבו הם בעצמן וכהך דמתני' גיטין דף ס"ו שם דקאמר ר"י שאפי' אמר לב"ד הגדול כתבו גט לאשתי שילמדו ויכתבו ומשום דמילי לא מימסרן לשליח והיינו שאין השליח יכול לעשות בכה"ג שליח אחר כיון דלא הוי רק מילי השני הוא אומר אמרו מדעתכם שהם יעשו עבורו להסופר שליח לכתוב ולא שהוא ממנה להסופר ורק שנותן ומוסר הכח בידם לעשות להסופר שליח עבורו ובזה נחלקו דלמ"ד אומר אמרו כשר ס"ל דדוקא היכי שהוא מינה אותם שלוחים נכתוב ורק כיון דלא קפיד אי לאו דהוי מילי יכולים היו הם בעצמם לעשות שליח מצדם לכתוב במקומן אמרי' דמילי לא מימסרן לשליח והיינו שהשליח הראשון אינו יכול לעשות שליח שני במקומו אף היכא דלא קפיד בעל היכי דהוי מילי אבל באומר אמרו שהוא נותן לו כח לעשות שליח עבורו והיינו שיהי' שליחו של בעל שפיר מהני דהשליח השני כולו מכח הבעל קאתי ודמי א"כ לשליח ראשון דלא אמרי' ביה דמילי לא מימסרן לשליח ומ"ד אומר אמרו פסול היינו משום דס"ל דגם בכה"ג אמרי' דמילי לא מימסרן לשליח וכאשר בארתי יותר בחידושי דלאו משום עשיית השליח השני באנו לבטל בזה השליחות דזה שפיר דמי לשליח הראשון שעושה הבעל בעצמו שליח לכתוב דמה לי הוא ומה לי שלוחו שמסר לו הכח לעשות שליח עבורו ורק דהחסרון הוא מפאת מינוי השליח הראשון דס"ל דדוקא היכי שבא לידי מעשה שמצוה לסופר לכתוב גט ובשליחותו נעשה ונגמר כתיבת הגט או אף היכא שלא בא לידי מעשה ורק שבשליחות ההוא נגמר הענין וכגון ששלח שליח לבטל הגט לא חשוב מילי אבל היכא שאין שום מעשה או ענין נגמר בשליחותו וכל השליחות לא הוי א"כ רק מילי וכגון ששלח שליח לעשות שליח עבורו להסופר לכתוב הגט ל"מ דהשליחות הראשון דלא חשוב רק מילי דלא מימסרי לשליח אף לשליח ראשון שליח הבעל. והשלישי הוא מינוי השליחות שלא בפניו שבאמת הוא בעצמו ממנה להסופר שליח לכתוב הגט ורק שאמר להעדים שיאמרו לו שמינהו שליח שלא בפניו. והנה בשני אופנים הראשונים והיינו שהרשה להשליח לעשות שליח כשירצה במקומו והיינו שיהי' שליח השליח או שמסר הכח לשלוחו שיעשה שליח עבורו והיינו שיהי' שליח הבעל באמת ל"ש לפסול מצד מינוי השליח שלא בפניו דכיון דהסופר שומע מפי שלוחו של הבעל שפיר חשוב כאילו שמע מפי הבעל דמה לי הוא ומה לי שלוחו ואי לאו דמילי לא מימסרן לשליח פשיטא דהוי מועיל. ובזה מיושב קושית הרא"ה ז"ל דאי נימא דגם בממנה אותו בעצמו שלא בפניו שליח לכתוב לא מהני וכשיטת הרמב"ן ז"ל א"כ מנ"ל דס"ל לר' יוסי דמילי לא מימסרן לשליח דלמא מטעם דהוי עשאו שליח שלא בפניו פוסל ר"י כשאמרו לאחר לכתוב ולפי הנ"ל ניחא דבאמת בכה"ג ששומע מפי שליחו של הבעל שפיר מהני אי נימא דמילי מימסרי לשליח דכששומע מפי הבעל דמי וכנ"ל והבן זה

והנה באמת אף לפי שיטת הרמב"ן ז"ל עיקר פלוגתייהו באומר אמרו היינו באומר אמרו מדעתכם ופלוגתייהו א"כ הוא אי שייך לומר גם בזה שהשליח השני שליח הבעל הוא מילי דלא מימסרי לשליח וכנ"ל ורק דהרמב"ן ז"ל ס"ל דגם בממנה אותו בעצמו שליח לכתוב שלא בפניו לא מהני ובעינן שישמע מפי הבעל וכאשר הביא ראי' מהך דחתם סופר ועד דאם נאמר דכשר בכה"ג עדיין נפיק מינה חורבא אבל מ"מ גם לדעתו ז"ל עיקר פלוגתייהו באומר אמרו מדעתכם וכנ"ל וכפשטא דלישנא דאומר אמרו. ובחידושי הוספתי לומר דע"כ אנו צריכין לומר כן לשיטת הרמב"ן ז"ל דא"נ דפלוגתייהו באומר אמרו לאו היינו באמרו מדעתכם דאז הוי מילי ורק דאומר אמרו היינו שאומר להעדים שיאמרו להסופר שהוא עשאו שליח שלא בפניו ופליגי אי מהני בכה"ג יקשה הא דאמרי' בש"ס דגיטין שם דאי כתבו כת"י הוא הו"ל כאומר אמרו ולפ"ז היינו דבזה עושה בעצמו שליח להסופר לכתוב דכיון שלא פירש למי עשה שליח לכתוב ע"כ א"כ היינו שממנה שליח לאותו סופר שיצוו הם לכתוב הגט א"כ הול"ל דבלא"ה לא מהני ומשום דאין ברירה וכמ"ש הרשב"א ז"ל הובא ביתה יוסף אהע"ז סי' קמ"א דאשה שאמרה כל מי שירצ' הבעל ליתנו לידו יהי' שלוחי ל"מ דאין ברירה ואף אם אמנם דלאו ד"ה הוא דלדעת הר"ש ז"ל פ"ה דמעשר שני וכפי הנרא' זהו ג"כ דעת התוס' ז"ל בב"ק דף ס"ט ד"ה כל