ברכת רצ"ה צה

מראשו דהרי בש"ס לעיל שם דף ח' בהך דכוורת מוכח דכל שקצהו העליון הוא למעלה מעשרה פטור ולא ידעתי מדוע הביא כ"ת דברי רבא שם דא"א לקרומיות של קנה שלא יעלו למעלה מיו"ד דגם אביי מודה דבענין הנחה כולה בר"ה ורק דלא מיחשב לי' לקרומיות ועיין פירש"י ז"ל שם] וא"כ אף אי קומה של אדם פחות מי"ח עדיין קצה העליון של הארון הוי למעל' מעשרה וכתב דהא דהוצרך בש"ס שם לומר דכל טונא תלתא מלעיל הוא אליבא דר"י דס"ל דאמת כלים בת ה' טפחים והו"ל ארון א"כ רק ח' טפחים ועוד ולא ידעתי מה הועיל בזה דמה בכך דארון לא הוי רק ח' טפחים ועוד מ"מ הרי היו נושאים אותו על כתפיהם ואף א"כ אי לא הוי תלתא מלעיל ורק שהיו הטבעות בקצה הארון למעלה מ"מ עדיין הי' קצהו העליון למעלה מעשרה דפטור בכ"מ: **(מלחמות אריה לפע"ד בפשיטות ניחא דאי לאו הך הוכחה דהארון הי' כולה למעלה מיו"ד הוי אמינא דקצה התחתון של הארון הי' יורד בתוך י' להארץ והי' אפשר לומר דדוקא בכה"ג חייב במעביר אחרי דכן מצינו בנושאי הארון אבל היכי שנושא לגמרי למעלה מי' גם במעביר פטור משום דלא מצינו בנושאי המשכן שיהי' נושאים דבר לגמרי למעלה מי' ולא קשה מהך דכורת דמיירי בזורק ובזורק פטור אפי' אי מקצתו בתוך י' ומקצתו למעלה מי' משום דלא מצינו במלאכת המשכן שיהי' זורקין דבר בכה"ג שיהי' מקצתו למעלה מי' ובל דלא מצינו במשכן ליכא חיובא אצל שבת ורק מעביר דמצינו בכה"ג במשכן חייב ולא ידעתי איפוא מאי קשה להו מהך דכורת דמיירי בזורק אהך דר"א דמיירי במעביר הא רש"י כתב הכא במקומו דאף דזורק פטור מ"מ מעביר חייב ע"ש ומה שתמה מו"ח ז"ל על מ"ש רש"י ז"ל שם המוציא משא כו' מעבירו באויר בידו גבוה מן הארץ עשרה טפחים קאמר דבמונח על כתפיו מתניתין היא לפע"ד כונתו בזה דהיכי שנושא משא על כתיפו [כמו ששנינו במתניתין על כתפיו חייב שכן משא בני קהת ופי' רש"י דכתיב על כתפיו ישאו] לא הוי צריך הגמרא למילף ממזבח ומארון דתיפוק לי' משולחן ומשאר כלי הקודש שהי' נושאים בני קהת על כתפיהם כמבואר בקרא בהדי' ועל כרחך ר"א חידש לן שאפילו אם נושא למטה מכתפיו למעלה מי' בידו נמי חייב וע"ז מייתי הגמרא ראי' ממזבח ומארון שהי' תרי תלתא מלמטה מכתפיו ומ"מ הוי בכלל בכתף ישאו אלמא דלאו דוקא בכתף ממש אלא אפילו אם הדבר הוא למטה מהכתף נמי חשוב משא וממילא ה"ה בידו דכשנושא בידו נמי הוא מכח הכתף ועי' ברמב"ם פ' י"ב מה' שבת הלכה י"ב שהביא רק לשון המשנה והשמיט הך דר"א והכ"מ הביא מ"ש רש"י וכתב דרבינו ז"ל מפרש שר"א בא להשמיענו שמתניתין לאו דוקא כשאין כתפו למעלה מי' ולענין הדין דעתם שוה ע"ש

)** ובגוף קושיתו עלה לכאור' על לבי לומר בראשית ההשקפה דבאמת אף אי נימא דמוציא משא למעלה מיו"ד פטור מ"מ הדבר ברור דכשהניחה בר"ה על הארץ חייב דכיון שלא הי' הנחה במקום פטור היינו למעלה מיו"ד הו"ל כזורק מרה"י לרה"ר דרך מקום פטור דחייב כיון דהעקירה הי' ברה"י וההנחה הראשונה ברה"ר ורק היכי שגם ההנחה הי' למעלה מיו"ד כגון שעמד יש לומר דפטור כיון שהי' הנחה במקום פטור והא דמייתי ראי' ממשא בני קהת היינו דמסתמא קודם שהניחו הארון על הארץ עמדו לפוש והי' א"כ הנחה מקודם במקום פטור ומעתה י"ל דהיכי שהי' רק קצהו העליון למעלה מיו"ד אף דלא חשוב הנחה כולה ברה"ר מ"מ גם הנחה במקום פטור לא הוי דמקצתו הי' בר"ה וכשהניחו א"כ אח"כ על הארץ ונח א"כ כלו ברה"ר שפיר חייב כיון שלא הי' בנתיים הנחה במקום פטור והו"ל כמוציא דרך מקום פטור דחייב ולכך הוצרך לומר דכל טונא כו' תלתא הוי מלעיל והיה א"כ כל הארון במקום פטור וכשעמד א"כ הוי הנחה במקום פטור ופטור אף בנח אח"כ בר"ה אולם אחרי העיון ראיתי דזה ליתא דאף דל"ה במקצתה למעלה מיו"ד הנחה כולה במקום פטור הנחה מיהא הוי וכיון שאין לחייבו על הנחה זו גם אח"כ שהונח ברה"ר פטור וראי' ברורה לזה מהך דכפאה על פיה בהך דכוורת שם דז' ומחצה פטור כיון דהוי הנחה כשהגיע תוך ג' מהארץ שעדיין הי' עליונה למעלה מיו"ד הרי דאף שאח"כ נפלה למטה ונייח כולה ברה"ר מ"מ כיון שהי' מקודם הנחה שלא הי' כולה ברה"ר פטור וז"ב ובחידושי הוספתי לומר דאדרבה כשהניחו הארון על הארץ פשיטא דפטור וכדאמרי' גבי כוורת שם גבוה יו"ד ורחבה ששה טפחים פטור דהוי לי' רה"י לעצמו דהארון גבהו יו"ד ארכו ט"ו ורחבו ט' ורק כשעדיין על כתפו יש לחייב דכיון שאינו מונח על הארץ ועדיין על הכתף לא חשוב רשות לעצמו והארכתי בזה הרבה ולא עת האסף פה אשר ע"כ אמינא דאף דבאמת אי לאו הך דר"א דהמוציא משא למעלה מיו"ד חייב הי' פטור אף בכה"ג שקצתו למעלה מיו"ד וכנ"ל מהך דכוורת מ"מ הוצרך לומר דכל טונא תלתא מלעיל כדי לילף דאף בגוונא שכל המשא היה למעלה מיו"ד חייב וזהו אצלי כוונת דברי רש"י ז"ל בהך דר"א שכתב וז"ל המוציא משא כו' מעבירו באויר בידו גבוה מן הארץ עשרה טפחים קאמר דבמונח על כתפיו מתני' היא כו' וכל העובר ישתומם דמה חילוק בין מעבירו בידו למונח על כתפו כיון דבין כך ובין כך למעלה מעשרה הוי וגם דאם תאמר כן יהי' מאיזה טעם שיהי' דיש מקום לחלק ולפטור יותר כשמעבירו בידו למעלה מיו"ד מהיכי שמונח על כתפיו מאי ילפותא א"כ דר"א לחייבו גם כשמעבירו בידו באויר למעלה מיו"ד ממשא הארון דבני קהת שהי' נושאין אותו בכתף אולם לפי האמור אמינא דרש"י ז"ל בא לשלול בהך דמעבירו בידו כו' שכולו הי' למעלה מיו"ד דממתניתין אין לנו ראי' רק שאם נושא על כתיפו חייב ויש לומר א"כ דמיירי שרק בקצהו העליון הוא למעלה אבל קצהו התחתון היא באמת למטה מיו"ד ואתי ר"א להשמיענו דגם בכה"ג חייב מארון דהי' כולו למעלה מעשרה דכל טונא דמדלי תלתא מלעיל ודו"ק בזה. וביתר דברי כ"ת הנוגעים לפלפולא לא הסכים הזמן עמדי לעיין במו ויהי' למועד שמורים ואבא היום לחוות דעי בענין שאלתו שחלת חכם בדברי הגט ואשר ישים אלקים בפי אותו אשמור לדבר. סימן לז

ע"ד השאלה אשה אחת נשאת לאיש הנלקח לצבא והיא עגונה זמן רב וא"א שישלח לה גט ע"י שליח והורו לה ב"ד שיכתוב שימנה או פב"פ או פב"ב לשליח וכמו כן שני סופרים מחשש דשמא ימות א' חלילה ועוד שאר ענינים הנצרכים לסדר הגט וכן עשה וכתב כן ע"י הפאסט עם כתב קיום מהב"ד דשם אמנם חתימתם לא ניכר לנו וגם הקאפיטאן שלו קיים כל האמור בכתב רוסיא והב"ד כתבו עוד מכתב ביחוד שבפניהם נעשה גוף הענין והגיד שמות השלוחים הסופרים והעדים עכ"ת שאלתו והנה כפי הנראה מלשון השאלה מינה הבעל בב"ד שם להסופר שיכתוב וכ"כ להעדים והשלוחים וא"כ היא הנה זה תלוי במחלוקת הפוסקים אי מהני בכה"ג דדעת הרמב"ן ז"ל ודעמי' דל"ד באומר אמרו מדעתכם אלא אף כשהבעל בעצמו מונה להסופר שלא בפניו ואמר להעדים שיאמרו