ברכת רצ"ה צג

דבנתיקר יכול לחזור בו וכנ"ל דלא שייך לומר שיצטרך לקיים מקחו כשהוזל וכשיתיקר יחזור בו השני ורק דהתם מ"מ קאי הלוקח במ"ש אף בכה"ג כיון שהמוכר ג"כ במ"ש קאי וא"כ כמו כן בנידן דידן לענין מי שפרע בתרי תרעי פשיטא דשניהם שווים וז"ב לדעתי. אשר ע"כ אמינא לישב ולחלק באופן אחר דבאמת כיון דלר"ל או לר"י במקום דלא קנה מן התורה עיקר מי שפרע הוא משום נשרפו מעותיך דעי"ז מותר להשתמש [בהמעות] והו"ל עלייהו שומר שכר וכנ"ל א"כ היה לנו לומר דהיכי דבלא זה מותר להשתמש וכגון היכי שנתן לו המעות להעמיד לו מקחו לאח"ז וכדומה ליכא מי שפרע כלל ורק דלא פלוג רבנן בתקנתן וא"כ כ"ז כשהתקנה במקומה עומדת לגבי שניהם אבל היכי דהאחד יכול לחזור בו בלא"ה וכגון שהשני עביד איסורא ממילא גם האחד יוכל לחזור בכה"ג דבזה ל"ש לתקן באמת כיון דבל"ז מותר להשתמש בהמעות והו"ל ש"ש עלייהו ורק מטעם לא פלוג קאתינן עלה והרי בלא זה בטלה התקנה נגד זה דעביד איסורא. ומעתה רק היכי דאיכא קנין מה"ת דעיקר ענין מי שפרע הוא בשביל זה דהוי קנין מה"ת עכ"פ ולא משום חששא דנשרפו מעותיך וכנ"ל שייך לומר דרק נגד זה דעביד איסורא ליכא מי שפרע לכשנגדו משא"כ בהך דפסק עד שלא יצא השער או אף אחר שיצא השער] ורק שמכר בזול להסוברים דגם בכה"ג שיצא השער חשוב דבר שאינו ברשותו דבזה כיון דעיקר תקנת מי שפרע הוא משום חשש נשרפו מעותיך שניהם יכולין לחזור דכיון דל"ש בזה בלא"ה חשש נשרפו מעותיך דמותר להשתמש בל"ז בהמעות וגם לא פלוג לא שייך בזה וכנ"ל. ובזה א"ש נמי הך דבהנאת הרחבת זמן המלוה דכיון דמיירי רק ברבית דרבנן שבאמת נותן לו דמי שווי המקח דאין הלוה המוכר עושה איסור וכנ"ל שפיר יש נ"מ גם במטלטלין לענין מ"ש והיינו שאין הלוקח יכול לחזור בו כיון דהמוכר לא עביד איסורא דבזה מעות קונות מה"ת ואין תקנת מ"ש משום חשש נשרפו מעותיך וכנ"ל ודו"ק. [כתבתי הטעם בהא דארוח לי' זימנא דיש על הלוקח מ"ש משום דקיי"ל מעות קונות מה"ת דלר"ל באמת גם בזה הול"ל דליכא מ"ש כלל דגם בזה לא שייך טעם חשש נשרפו מעותיך שהמעות המה בידו בתורת מלוה כבר וכמובן]

והנה במה שהעירותי למעלה ראש בהך דמכר בהנאת הרחבת הזמן מהמלוה דכיון דהוי רבית קצוצה ויוצא בדיינים לא חשוב קנין כסף כלל עמש"ל. עלה על לבי כעת לומר דגם בכה"ג א"ש דחשוב קנין כסף לדעת הסוברים במלוה ברבית ואח"כ נודע לו שאסור לו ליקח הרבית דיכול המלוה לחזור בההלואה ולומר שלא הי' ברצונו להלות רק בשכר ותוספות עיין בדבריהם ז"ל וא"כ שפיר חשוב הא דארוח לי' זמנא קנין כסף לקנות בו דהנאה זו שפיר הוי מחיר המכר שהרי אם לא יתן לו זה את המכר לא יצטרך להרחיב לו זמה"פ דיכול לחזור בו. ואי דרבית קצוצה יוצאה בדיינים מ"מ נ"מ במטלטלין דהוי קנין לענין מי שפרע היכי שאינו דבר מסוים דא"צ להחזיר רק דמי שווי המכר. וגם בשדה יש נ"מ דאף דמפקינן מיני' השדה בעצמה שהוא דבר מסוים וכמבואר בש"ס ופוסקים מ"מ יש נ"מ בזה דאמרי' דהוי שלו שקנאו ורק שיש עליו חיוב להחזיר ונ"מ טובא וכמבואר למעיין. אמנם מלבד דגם לפי"ז נכונים דברי הרמ"א ז"ל די"ל דאיהו ז"ל מיירי בגוונא דליכא רבית גמורה דבאמת נותן לו דמי שיווי המכר ורק שבעבור זה מוכר לו בדמים דלא הוי רק הערמת רבית וכנ"ל. אני מוסיף לומר דאדרבה היכי ששניהם עבדו איסורא הלוקח והמוכר באמת איכא מי שפרע על שניהם דכיון ששניהם שווים מאי נ"מ אם יכולים או אין יכולים לחזור בהם. ומעתה אי נימא דאיירי ברבית דאוריתא שמכר לו רק בהרחבת הזמן פירעון באמת איכא מ"ש על שניהם כיון דבזה המוכר והלוקח שניהם עבדו איסורא דבריבית דאורייתא גם הלוה עובר וכנ"ל והבן ועיין מש"ל דלדעתי בתרי תרעי פשיטא ששניהם שווים ואם האחד יכול לחזור בו גם השני חוזר בו דאל"כ לקחה מדת הדין וכדאמרינן הכי לר"ש דאף דס"ל דמוכר חוזר ולא לוקח מ"מ בתרי תרעי מודה ששניהם שקולים. ולפי הנ"ל אמינא די"ל דהיכי שמגיע הפסד ממון גם לזה דעביד איסורא עבדי רבנן תקנתא. ועפי"ז עלה על לבי ליישב מה שהעירותי בהך דאונאה בב"ב שם דאמאי איכא מי שפרע כלל במכר שש בחמש הרי התם רב חסדא קאמר לה להך דרק מי שנתאנה יכול לחזור ולא קאי במ"ש ואיהו קאמר בע"ז דף ס"ג שם בהך דבא עליה ואח"כ נתן לה דאיירי בזונה נכרית דלא מחסרא משיכה ומוכח דכר"ל ס"ל דמשיכה מפורשת מה"ת ולישראל במשיכה ולנכרי בכסף דלר"י אמרי' בהיפוך וכמבואר. וא"כ במכר שש בחמש דהלוקח עביד איסורא הול"ל דכיון דעיקר תקנתא דמ"ש היא רק משום חשש נשרפו מעותיך וכנ"ל לר"ל היכי דעביד איסורא לא חשו לתקנתן וממילא שניהם יכולים לחזור. ולפי הנ"ל ניחא דכל שהתקנה היא משום חשש הפסד ממון באמת גם לזה דעביד איסורא תקנו ורק דמ"מ המוכר יכול לחזור בכה"ג ולא קאי במ"ש דבשלילת תקנה זו לא יגיע הפסד ממון ללוקח דרק בחד תרעא מחלקינן בין מוכר ללוקח אבל בתרי תרעי באמת שניהם שווים וא"כ כשם שאין הלוקח יכול לחזור בו כשהוזל כ"כ אין המוכר יכול לחזור כשהוקר וכנ"ל ודו"ק

שוב מצאתי להתוס' ב"מ דף מ"ח שהוכיחו דרב חסדא ע"כ כר"י ס"ל דד"ת מעות קונות עיין בדבריהם שהאריכו לתרץ הך דע"ז שהבאתי עש"ה וא"כ בלא זה א"ש הך דאונאה וכמובן. ואמנם עכ"ז אמינא דע"כ אנו צריכין לומר כן דאל"כ יקשה בהיפוך דלמה לא יקנו באמת התם בהמעות קנין גמור דהרי עיקר התקנה לר"י דמעות אינן קונות היא משום חשש נשרפו חטיך וכיון דעביד הלוקח איסורא הו"ל למימר דלא חשו לתקנתן ואוקמא אדינא דד"ת מעות קונות אלא ודאי דתקנה כזו שהיא בשביל חשש הפסד גמור גם למי שעביד איסורא תקנו ורק דאין על שכנגדו מי שפרע כשחזר בו בחד תרעא דליכא הפסד ממון וכנ"ל ודו"ק. אחרי כתבי זאת ראיתי במ"ש למעלה דהך דאתנן אסרה תורה ואפי' בא על אמו ע"כ מיירי בנותן לה ואח"כ בא עליה דאל"כ בל"ז לא הוי אתנן אף בטלה זה דמחסרא משיכה דבזונה ישראלית מיירי דעיקר הלימוד הוא משום דסתם אתנן בעריות כתיב עמש"ל. דליתא דכיון דאנן קיי"ל כר"י דד"ת מעות קונות אף דמ"מ לפי"ז לא חשוב אתנן היכא דמחסרא משיכה כיון דהפקיעו חכז"ל הקנין עיין תוס' ע"ז שם מ"מ גופא דקרא דאתנן יוכל להיות גם בכה"ג דקודם שהפקיעו חז"ל קנין המעות ד"ת הוי קנין גמור לדידן דקיי"ל כר"י. ואף דמ"מ א"ש דנוכל לומר דמ"מ היכי דקלב"מ באמת לא הוי אתנן רק בשקנתה מקודם והטלה אצלה וביחוד רבא הוא דקאמר להך דאתנן אסרה כו' ואיהו כר"ל ס"ל דאמר קרא ומתניתא מסייע לי' לר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת ולא חשוב א"כ אתנן כשנתן לה אח"כ ועיין תוס' ב"מ דף מ"ח שם והבן כי קצרתי

מ"ש כ"ת על קושית מ"ז הגאון ז"ל בהא דפריך בגיטין ס"ד לשמואל דאמר דקטן אינו זוכה לאחרים מהא דתנן כיצד משתתפין במבוי כו' ע"י עבדו ושפחתו העברים האי בשפחה ה"ד אי דאייתי שתי שערות מאי בעית גבי' כו' הא יש לומר דמיירי בהגיעה לכלל שנותיה דלענין שתצא לחירות לא מהני חזקה דרבא דאינה חזקה גמורה ולענין עירוב דרבנן שפיר סמכינן לומר דגדולה היא. דלק"מ דכל ספק קולא לעבד דהוא מוחזק בעצמו והביא ראי' מש"ס דב"מ דף