ברכת רצ"ה צב

ב"מ דף ס"ג בהך דיהיב זוזי לקיראה וקאזלי ד' ד' ואמר יהיבנא לך לאח"ז ה' ה' דליתנהו גבי' אסור דמ"ש מטרשא דר"נ דמותר למכור סחורה בהמתנה ביותר מדמיה כל שלא פירש לו אם מעכשיו בפחות דבאמת אין האיסור בהך דקיראה משום שמכר בפחות ורק משום דשמא יתיקר דכיון שמכר בזול ואינו מצוי א"כ לקנות כך בשוק במקח זה אסור וכנ"ל דדמי לפוסק קידם שיצא השער דאסור מה"ט דשמא יתיקר וכאשר בארתי בחידושי דל"ד הך דטרשא דמותר בלא פירש להך דאין פוסקין עד שיצא השער דהוי רבית כשנתיקר דבטרשא כיון דלא פירש אם מעכשיו בפחות לא מיחזי כאגר נטר דאפשר שגם אם הי' נותן לו המעות כעת הי' נותן לו יותר מפני שרצונו לישא וליתן עמו שהוא אוהבו וכדומ' משא"כ בהך דפסק עד שלא יצא השער דעתה אינו מוזיל באמת גבי' ורק דכיון דמכר לו קודם שיצא השער ע"כ הוצרך למכור לו בדמים שפסק עמו וכשנתיקר א"כ שפיר מחזי כרבית וז"ב מאוד. ולא יקשה מדוע לא הקשו התוס' שם קושיתם אמתניתין דאין פוסקין כו'. והארכתי בזה ליישב קושית הקדמונים ז"ל בהא דקאמר שם מ"ד כיון דאית לי' אשראי הו"ל כהלוני עד שיבא בני כו' דהתם הו"ל סאה בסאה והכא בהך דקיראה הו"ל סאה בסאתים ולפי הנ"ל ניחא דמה שמוזיל גביה כעת באמת ל"ה רבית וכמו בהך דטרשא ורק מחשש דשמא יתיקר קאתינן עלה וזה דמי שפיר להך דסאה בסאה דג"כ החשש והאיסור משום דשמא יתיקר ומעת' לפי"ז גם בכה"ג שמכר בזול באגר נטר יש לומר דליכא מ"ש כלל דאין לומר כנ"ל דאדרבא אם שניהם יעמדו במי שפרע יהי' יותר קנס והפסד ללוקח דעביד איסורא דכשיתיקר יצטרך ליתן כשער היוקר וכשיוזל יהי' מוכרח לקיים המקח דז"א דמ"מ יהי' בזה הפסד למוכר דרק היוקר שאח"כ היינו מה שעלה השער צריך הלוקח להשלים לסלק הרבית אבל לא מה שהוזיל גבי' בשעת המקח מהשער שהי' אז דזה לא חשיב רבית וכנ"ל דדמי לטרשא דסתמא מותר. אמנם באמת כבר הסכימו כמעט כל הפוסקים להלכה דטרשא לא שרי רק בדבר שאין שומתו ידוע משא"כ בדברים שיש להם שער קבוע דבזה סתמא כפירש וכתירוצם של רבותינו בעלי תוס' ז"ל בב"מ שם וא"כ גם מה שהוזל גבי' בשעת מעשה חשוב רבית וצריך לשלם א"כ כפי השער וכשנתיקר כפי השער היוקר שאח"כ בשעת ההעמדה ואין הפסד איפוא להמוכר בקיום המקח בשום פנים ושפיר הו"ל לומר בכה"ג דלא פלוג ושניהם במי שפרע קאי וכנ"ל [ועדיין יש לעורר בזה עפ"י מה שרציתי לומר בחידושי דאין להביא ראי' מהך דאונאה דהך שנתאנה יכול לחזור בו וא"צ לקבל מי שפרע וכנ"ל בשם הגאון ז"ל דבכל מקח שנעשה באיסור ליכא מי שפרע די"ל דהתם מטעם אחר קאתינן עלה ולא מטעם שנעשה באיסור ורק משום דכיון דעיקר ענין מי שפרע הוא שאינו עומד בדיבורו וכדאמרינן דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל. ואף לר"י היכא שהקנין הוא מה"ת מ"מ העיקר הוא מחמת דבורו וכדאמרינן ולייטינן לי' מי שפרע כו' הוא יפרע ממי שאינו עומד בדיבורו א"כ כיון דצריך להחזיר לו האונאה ובלא"ה אינו עוד כפי דיבורו שהוא אומר ליתן לו בחמש ומקבל שש וכ"כ להיפך גבי הלוקח שאמר שיתן לו שש ואין נותן לו רק חמש שפיר יכול לחזור בדיבורו לגמרי זכר לדבר מה שאמרו בירושלמי גבי נדר שבטל מקצתו בטל כולו או ככל היוצא מפיו יעשה כו' עייש"ה ומעתה גם היכי שמכר לו בזול באגר נטר כיון דע"כ צריך לשלם לו יותר כפי השער וכנ"ל בשם הפוסקים ז"ל דמה שמוזיל גבי' חשוב רבית ממילא ליכא מי שפרע במוכר דבלא"ה אינו נותן כפי דיבורו וכנ"ל ולא שייך א"כ לומר דלא פלוג וממילא, א"כ אף הלוקח יוכל לחזור בו וכמש"ל אולם יען לא צרפתי עוד הדברים במצרף הדעת והבחינה אשים קנצי למילין בזה והבן]

ולפי"ז יש לישב קושית הגאון בעל קצות החשן ז"ל שהביא כ"ת אהא דכתב הרמ"א ז"ל בסי' ר"ד אמ"ש המחבר שם במכר בחובו די"א שהרי זה כמו שנתן דמים והחוזר מקבל מי שפרע דיש חולקין דאינו קונה רק בהנאת מחילת מלוה ואף שלא מחל לו לגמרי ורק שהרויח לו הזמ"פ כו' טור בשם הרא"ש ז"ל. דהרא"ש לא מיירי רק במקרקעי דכסף קונה קנין גמור משא"כ במטלטלין דאינו קונה רק למ"ש וכיון דהו"ל מקח הנעשה באיסור רבית ליכא מ"ש והמקח בטל לגמרי. ולפי הנ"ל א"ש דבאמת בלא"ה יש לעורר דאף במקרקעי איך נקנה בכה"ג דכיון דפשיטא דהוי רבית קצוצה שנותן לו השדה בעד הרחבת הזמן ויוצאה א"כ בדיינים וגם מחילה לא מהני וכמבואר א"כ מאי קנין איכא בזה הא אין כאן כסף כלל וצ"ל דמיירי באמת שנותן לו הדמים דמי שיווי השדה ורק דבההיא הנאה שמרויח לו הזמן מוכר לו השדה בדמים והתנה שיקנה בהאי הנאה וזה לא חשוב רבית קצוצה ורק דמחזי כרבית וכמ"ש הריטב"א ז"ל בחידושיו לקידושין אהא דאמרינן שם דף ו' בהנאת מחילת מלוה דארווח לה זמנא דמקודשת ואסור לעשות כן משום הערמת רבית דלא חשוב רבית גמורה דל"ה רק היכי שנותן ממון אגר נטר וזו אינה נותנת לו ממון ורק שמקנה עצמה והרי היא קונה אדון לעצמו עיין בדבריו ז"ל. הרי דאף דקידושי אשה בפרוטה דוקא מכל מקום ל"ח מה שנקנית לו בעבור זה שמרחיב לה הזמן פרעון כאילו נתנה לו פרוטה רבית ורק דאסור משום דמחזי כרבית וה"ה אם כן הכא כשנותן לו דמי שווי המקח ורק שקונה בזה ההנאה לא חשוב רבית קצוצה ורק דמחזי כרבית ואסור לעשות כן ושפיר חשוב א"כ קנין כסף וקונה במקרקעי קנין גמור. ומעתה לפי הנ"ל שפיר יש נ"מ גם במטלטלין לענין מי שפרע דאף דבמקח באיסור לא תקנו מ"מ זה אינו רק לגבי זה שעושה איסור וכיון דהכא לא הוי רק איסור דרבנן דמחזי כרבית וא"כ אין הלוה דהיינו המוכר עובר וכנ"ל בשם הפוסקים שפיר אין הלוקח יכול לחזור בו ובמי שפרע קאי כיון דלדידן מעות קונות מה"ת ודו"ק

אמנם אחר העיון ראיתי דכ"ז שכתבתי ליתא דכל שנותן לו מעות מקודם להעמיד הסחורה לאח"ז ומוכר לו בעבור זה קודם שיצא השער או בזול מחמת אגר נטר פשיטא דלכ"ע מותר המוכר להשתמש בהמעות דלתכלית זה נותן לו המעות מקודם והו"ל כאילו נתן לו רשות להשתמש בהמעות. וראי' ברורה לזה דאל"כ ורק דנימא דאסור להשתמש כיון דליכא מי שפרע וכנ"ל לר"ל א"כ אמאי באמת יחשב רבית הרי אין כאן שכר מעותיו כיון שהלה אסור להשתמש בהם ודמי א"כ לשכרם להתלמד או ליראות בהם ולהחזירם לו בעין דמותר אף בקצץ לו בפי' וכמבואר בטוש"ע יו"ד סי' קע"ז עיי"ש וז"ב. ומלבד זה הנה במה שהעליתי לומר בהך דמכר בזול דאם יהיו שניהם במ"ש יגיע הפסד וקנס גדול ללוקח דאם יתיקר ע"כ יהי' צריך לשלם לו כשער היוקר שעת ההעמדה לסלק הרבית וכשיוזל לא יוכל הלוקח לחזור בו ובמ"ש קאי

אחרי ההתבוננות ראיתי דיש לגמגם טובא דלדעתי פשיטא לי דכל שאם יתיקר אינו מגיע ריוח ללוקח וכשהוזל אינו צריך להפסיד דלקתה מדת הדין. ואמינא ראי' ברורה לזה מר' שמעון דס"ל דכל שהכסף בידו ידו על העליונה דמוכר חוזר ולא לוקח ומ"מ אמרינן בש"ם שם דלא אמר הכי רק בחד תרעא אבל בתרי תרעי מודה דגם הלוקח יכול לחזור בו חזינן דאף דס"ל דלגבי הלוקח מעות קונות קנין גמור מ"מ זה אינו רק כשעמד המקח בעינו משא"כ כשמגיע לו הפסד שהוזל שפיר חוזר כמו המוכר