ברכת רצ"ה צא

יש תקנה בזה דהלוקח יהי' במ"ש לענין חששא דנשרפו מעותיך דגם עי"ז יש לו להמוכר היתר השתמשות אמנם עכ"ז כיון דעיקר התקנה שתקנו חז"ל שיהי' על החוזר מי שפרע בשביל תקנת הלוקח הוא שלא יוכל לומר נשרפו מעותיך כל שהלוקח עשה איסור י"ל דלא תקנו לו חז"ל. וממילא המקח בטל לגמרי משא"כ בהך דאונאה שפיר אמרי' דרק מי שנתאנה יכול לחזור בו ואף במכר שוה שש בחמש דנתאנה מוכר אין הלוקח יכול לחזור בו ובמי שפרע קאי דהתם כיון דהוה קנין מה"ת דאנן קיי"ל כר"י דד"ת מעות קונות ועיקר החיוב מי שפרע הוא משום דהוי קנין מה"ת ולא משום תיקון חשש נשרפו מעותיך דלר"י בלא"ה מותר להשתמש בהמעות וכנ"ל רק נגד זה דעביד איסורא לבד תקנו חז"ל שיתחייב במי שפרע אבל הוא אינו יכול לחזור בו ודו"ק היטב בכל זה

והנה כבר נודע מחלוקת הפוסקים בקנה דבר שכבר יצא השער אי חשוב כשאין לו להמוכר מוכר דבר שאינו ברשותו דדעת הסמ"ע ז"ל דכיון שכבר יצא השער ומצוי איפוא לקנות בשוק חשוב שפיר ברשותו. והש"ך ז"ל חולק עליו בזה עיין עליהם. והנה לפי"ז לדעת הסמ"ע ז"ל רק בכה"ג שפסק קודם שיצא השער י"ל כנ"ל דהמקח בטל לגמרי ואף הלוקח יכול לחזור בו אבל היכא שיצא השער ורק שהי' מקח באיסור שמכר לו בזול בשכר המתנה מעות שנתן לו כעת עד שיעמיד לו מקחו שפיר יש לחלק לענין מי שפרע בין לוקח למוכר דרק המוכר לא קאי במ"ש כיון שהלוקח קעביד איסורא משא"כ הלוקח דלגביה לא שייך לומר דהוי מקח הנעשה באיסור דהמוכר לא עביד בזה איסור וכנ"ל דכיון דזה חשוב ברשותו שפיר הוי המעות קנין מה"ת וקאי במ"ש בלאו חשש נשרפו מעותיך ודמי א"כ להך דאונאה וכנ"ל [ועיין בתשובתי הנדפסת בשמי בספרו של מ"ז רשכ"י ז"ל ישועת יעקב על חשן משפט סי' קנ"ו לענין שכירות הראנדע מ"ש לחלק בין הך דנ"ד שקנה אחר שיצא השער דלא קנה במעות קנין גמור אף שאי אפשר במשיכה ובין הך שכתבו התוס' ז"ל דבמתנה כיון דליכא מעות משיכה קנה לכ"ע ועייש"ה ותמצא עונג לנפשך] אמנם לדעת הש"ך ז"ל ודעמי' דגם בכה"ג חשוב דבר שאינו ברשותו. לכאור' גם בזה ליכא מ"ש כלל אף לגבי לוקח וכנ"ל דכיון דבזה עיקר תקנת מ"ש משום תקנת הלוקח הוא שלא יאמר לו נשרפו מעותיך היכי דעביד איסורא לא תקנו לו חז"ל

אמנם אחרי ההתבוננות גם לדעתם ז"ל יש לחלק בין הך דפסק עד שלא יצא השער לפסק אחר שיצא השער באיסור אגר נטר. דבאמת אף דתקנת מ"ש לר"ל או לדידן היכי דלא הוי קנין מה"ת הוא משום תקנת הלוקח שלא יוכל לומר לו נשרפו מעותיך מ"מ אין זה טובת הלוקח רק היכי שיש חיוב מי שפרע על שניהם וכעיקר תקנח חז"ל דבזה יש תקנה ללוקח שלא יאמר לו נשרפו מעותיך דאף דעי"ז מגיע לו היזק שלא יוכל לחזור בו כשיוזל המקח ובמי שפרע קאי מ"מ הרי לעומת זה גם על המוכר יש חיוב מ"ש וא"י לחזור בו כשהוקר אבל היכי שהמוכר חוזר בו ואינו במי שפרע וכנ"ד הנה אין ענין מ"ש גבי לוקח תקנה אצלו דאף דעי"ז לא יוכל לומר לו נשרפו מעותיך מ"מ לעומת זה אינו יכול לחזור בו ואין זה איפוא מה שעקרו כל תקנת מ"ש אף לגבי לוקח קנס לגבי'. ורק דמ"מ כיון דבתחלה עיקר התקנה הוי בשביל הלוקח כשנעש' המקח באיסור מצידו בטלה התקנה אולם מ"מ כיון דאין זה באמת קנס ללוקח בכה"ג ול"ש לומר א"כ דקנסוהו חז"ל הו"ל לומר דלא פלוג חז"ל בתקנת. ורק דכיון דבל"ז נתרועע בזה גוף התקנה הראשונ' דהרי המוכר יכול לחזור בו לא ראו לתקן שיהי' הלוקח במ"ש משום חשש נשרפו מעותיך כיון דעביד איסורא ואף דאין זה קנס כ"כ ללוקח מ"מ כיון דל"ש לא פליג דבלא"ה בטלה התקנה במקצת ממילא בטלה לגמרי דעיקרה משום חשש הפסד הלוקח שלא יאמר נשרפו מעותיך אמנם באמת כיון דאף אם המקח קיים מ"מ צריך לסלק הרבית וכשנתיקר איפוא השער צריך לשלם לו כשער היוקר מדוע באמת לא נימא דלא פלוג רבנן בתקנתן ובאמת שניהם יהיו במי שפרע ובזה עיקר ההפסד יהי' ללוקח דעביד איסורא דלמוכר לא יגיע שום היזק והפסד בזה שא"י לחזור בו דאם יתיקר בלא"ה יצטרך לשלם הלוקח לו כשער היוקר משום איסור רבית והלוקח לא יוכל לחזור בו ובמ"ש קאי אף אם יוזל המקח. וזה קנס יותר ללוקח דכשיתיקר יצטרך לשלם כשער היוקר וכשיוזל לא יהי' יכול לחזור בו. אמנם ז"א דמ"מ לא יוכלו לתקן בזה מ"ש לשניהם ואף להמוכר דעדיין יגיע לו היזק כשנתיקר והיינו היכי שנתיקר אחר שיצא השער דמשום איסור ריבית א"צ לשלם לו רק מה שנתיקר בעת יציאת השער אבל לא היוקר שנתיקר אח"כ דפוסקים על הפירות אחר שיצא השער דאף שאין לזה יש לזה וכיון שהלוקח עביד איסורא לא תקנו שיהי' המוכר כשחוזר בו במ"ש ויפסיד א"כ כשנתיקר אח"כ וממילא א"כ גם הלוקח חוזר בו דכיון דל"ש לא פלוג וכנ"ל לא ראו חכז"ל לתקן תקנה חדשה שיהי' הלוקח לבד במי שפרע כיון דעיקר התקנה הוא משום הלוקח שלא מאמר נשרפו מעותיך ול"ש תקנה בעביד איסורא וכנ"ל

והנה אנכי העליתי בחידושי דהיכי שמוכר לו בפחות באגר נטר אף אחר שיצא השער כשנתיקר השער בשעת ההעמדה הוי רבית וצריך לשלם לו כשער היוקר דעיקר הטעם דיצא השער פוסקים הוא משום דיכול ליקח בעד הדמים שקיבל וגם הלוקח יכול הי' לקנות חטין במזומנים ולאצרם אצלו עד שעת המקח שהוקצב לו זה להעמיד לו דחטי קדחי באכלבאי וכמבואר בש"ס ופוסקים. וא"כ כל זה היכי שקנה כפי השער אבל בשקנה בזול בפחות מהשער ל"ש לומר הכי דא"י למצוא לקנות במקח כזה ושפיר חשוב א"כ כשנתיקר גם היוקר רבית וכדאמרי' הכי בבא לחוב בדמיהן דכיון שאינו נותן כעת דמים לא מהני מה שיצא השער כיון שאין לו במה לקנות אצל אחר וכמבואר כ"ז בש"ס ב"מ דף ס"ב וה"ה וכ"ש א"כ הכא בנ"ד והארכתי בזה הרבה ואכמ"ל ומעתה במכר בזול באגר נטר שנתן לו המעות מקודם שיעמיד לו מקחו לאח"ז שפיר י"ל דשניהם במ"ש דבזה עיקר ההפסד יהי' ללוקח דעביד איסורא וכנ"ל דכשיתיקר יצטרך ליתן לו כשער היוקר שיהי' בשעת ההעמדה דאל"כ הוי רבית וכנ"ל וכשיוזל יצטרך הלוקח לקיים מקחו. ובחידושי הארכתי להוכיח דאף דצריך ליתן לו יותר ממה שפסק כפי השער מ"מ אין הלוקח יכול לחזור בהמקח מה"ט מהא דבכ"מ אמרינן קנה ומחזיר אונאה דמשמע שאין שניהם יכולין לחזור בהם. והיכי שמכר שוה חמש בשש דנתאנה לוקח גם המוכר א"י לחזור בו ולומר שאין רצונו למכור רק ביוקר וכ"כ אף הלוקח יכול לחזור בו משום שנתאנה ורק דקנה ומחזיר אונאה דדוחק לומר דהך דקנה היינו רק לגבי הלוקח דכיון שזה מחזיר לו האונאה צריך לקיים המקח אבל המוכר יכול לחזור בו ולומר שאין רצונו למכור רק ביוקר. וגם דאם נאמר כן דכל כה"ג יכול לחזור בו באמת הי' לנו לומר כ"כ בהיפך דגם הלוקח יוכל לחזור בו ולומר שרצונו לקנות רק דבר ששוה ששה. א"ו דכל שאין לו היזק ממון שמשלם כדי שיווי המקח א"י לחזור בו מה"ט שהי' הפסיק' באופן אחר שא"א לקיימה ולא חשוב טפות במקח. וכ"כ א"כ בנ"ד אין הלוקח יכול לחזור בו מה"ט שהפסיק' היא בזול והוא צריך ליתן לו ע"כ יותר כשהי' קנין גמור או קנין מעות לענין מי שפרע והבן זה כי קצרתי

ועדיין יש לעורר לפימ"ש בחידושי לישב קושית התוס'